בהעו"ב האחרון הקשה הרב שש"פ בתניא פ"ד על הדוגמאות שמביא על תורה שצמצם הקב"ה רצונו וחכ' בדברים גשמיים וכו'. ושאלתו נחלקת לשנים: א) מדוע חוזר אדה"ז להלן על הדוגמאות "תרי"ג מצות התורה ובהלכותיהן ובצרופי אותיות תנ"ך ודרשותיהן שבאגרות ומדרשי חכמינו ז"ל", ולא די מה שהזכירם פ"א. ב) השינוים בהדוגמאות כשחוזר עליהן דלעיל כותב "תרי"ג מצות" וכאן כותב "רוב מצות", לעיל כותב "וצירופי אותיות תנ"ך ודרשותיהן שבאגדות ומדרשי חז"ל" וכאן כותב "ובצירופי אותיות גשמיות בדיו על הספר עשרים וארבעה ספרים שבנ"ך".

ואולי י"ל שבחזרת הדוגמאות מבאר אדה"ז ענין חדש שלא נתבאר בהדוגמאות שהביא קודם, ולכן משנה אדה"ז בהבאת הדוגמאות בפעם השני', דבזה מבאר עוד ענין. וכדלקמן.

וי"ל הביאור בזה בדא"פ בהקדם ביאור הלשון בתניא:

"ולכן נמשלה התורה למים מה מים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך כך התורה ירדה ממקום כבודה שהיא רצונו וחכמתו יתברך ואורייתא וקוב"ה כולא חד ולית מח' תפיסא ביה כלל. ומשם נסעה וירדה בסתר המדריגות ממדרגה למדרגה בהשתלשלות העולמות עד שנתלבשה בדברים גשמיים ועניני עוה"ז".

ויש לדייק מדוע חילק אדה"ז ביאור הענין לשנים, דבתחילה כותב "כך התורה ירדה ממקום כבודה ... ולית מח' תפיסא ביה כלל", ואח"כ מוסיף עוד ענין "ומשם נסעה וירדה ... עד שנתלבשה בדברים גשמיים", למה לא כ' הביאור בהמשך א' שירדה ממקום כבודה וכו' עד שנתלבשה בדברים גשמיים?

ואולי י"ל דיש ב' ענינים (שלבים) בירידת התורה למטה: א) מה שצמצם הקב"ה רצונו וחכמתו בהתורה, ז.א. עצם ירידת התורה ממקום כבודה; ב) מה שהתורה נתלבשה בדברים גשמיים ובעניני עוה"ז, ז.א. לא רק "יציאת" התורה מחכמתו ורצונו ית', אלא גם התלבשותו בדברים גשמיים.

ועפ"ז א"ש דזהו שחילק אדה"ז הביאור לשנים, דבתחלה מבאר ענין (שלב) הא' - ירידת התורה מחכ' ורצונו ית', ואח"כ מוסיף עוד (שלב) שנסעה וירדה עד שנתלבש בדברים גשמיים.

וי"ל דוגמא לביאור הנ"ל מהמבואר בלקו"ש ח"ט ע' 31 ובחי"ט ע' 10 בנוגע להחילוק בין ד' ספרים הראשונים ומשנה תורה, דד' ספרים הראשונים הם המשכה מלמעלה ולא נתלבשה בההשגה של הנברא; משא"כ משנה תורה הוא מלמטה למעלה, שנתלבשה ונתעצמה בההשגה של הנברא. (וראה גם כנ"ל ע"ד הנגלה בלקו"ש חל"ו ע' 41 ואילך).

ועפכ"ז מדויק מאוד מה שמביא אדה"ז הדוגמאות פעמיים והשינוים ביניהם: בתחלת דבריו כאן מבאר ש"אף שהקב"ה נקרא א"ס ולגדולתו אין חקר ... צמצם הקב"ה רצונו וחכ'", דהיינו ירידת התורה מחכ' ורצונו ית'; משא"כ להלן מבאר מה שהתורה "נסעה וירדה ... עד שנתלבשה בדברים גשמיים ועניני עוה"ז" וכשנת"ל שזהו עוד ענין מה שנתלבשה בגשמיות.

ולכן: בריש דבריו מדייק "תרי"ג מצות התורה" דמספר זה מורה על צמצום והגבלה ע"י שירדה מחכ' ורצונו ית'; משא"כ להלן מדייק "רוב מצות התורה ככולם" דמבאר כאן התלבשות התורה בדברים גשמיים, ואין כל מצות התורה בענינים גשמיים, דמצוות אהבת ה' ויראת ה' וכיו"ב לא נתלבשה בדברים גשמיים. אמנם, לכן מוסיף "והלכותיהן" וכדיוק כ"ק אדמו"ר בשיעורים בסה"ת ע' 50 שכונתו להלכות גשמיות ממצות 'ואהבת לרעך כמוך' לדוגמא, עיי"ש.

בריש דבריו מדייק "בצירופי אותיות תנ"ך", דזה מורה על צמצום והגבלה; משא"כ להלן מדייק "בצירופי אותיות גשמיות בדיו על הספר" דמבאר בזה איך שירדה התורה בדברים גשמיים.

ומוסיף אדה"ז בריש דבריו "ודרשותיהן שבאגדות ומדרשי חז"ל", משא"כ להלן מוסיף "עשרים וארבעה ספרים שבתנ"ך", דבריש דבריו כוונתו לכללות דיוק צירוף האותיות שבזה דרשו חז"ל באגדה ומדרשים, שזה מורה על צמצום והגבלה בתורה;

משא"כ בסו"ד כוונתו לפרטי צירופי האותיות שמדוייק כל אות ואות בכ"ד ספרי תנ"ך דלא כבתושבע"פ, שבזה מורה על התלבשות התורה באותיות גשמיים.

ואולי כ"ז פשוט ומבואר כבר, אבל מ"מ כתבתיו כי הרי הניח הענין בצ"ע.