שליח בישיבת תות"ל "בית מנחם" - בני ברק
בסה"מ תרע"ח ד"ה את הוי' האמרת, ע' תיט-תכ, מבאר ענין נמנע הנמנעות כפי שהוא ג"כ בגשמיות עוה"ז, דהגם שהנבראים הם בעלי גבול, ולכאורה הי' צריך להיות הגבלה במציאותם, הנה מכל מקום, הם בלי גבול. ומביא דוגמא מריבוי הדומם וצומח, אילנות ועשבים ופירות ותבואה, שהם "בלי שיעור ממש". ז"א שאע"פ שכל אחד בפני עצמו הוא מוגבל במציאותו, מ"מ יש בהם ריבוי עצום, עד לבחי' בלי שיעור ממש.
וממשיך שם ואומר, שזה בא "מצד אוא"ס הבל"ג שמאיר במלכות", שהיא (מלכות) כידוע, שורש הנבראים, ולכן ע"י שאוא"ס מאיר בה, ה"ז נמשך ג"כ בכללות הבריאה.
ובזה שולל את שיטת כמה מהחוקרים וטעותם (ע"פ המבואר בספר החקירה לכ"ק אדמו"ר הצ"צ [דרך אמונה] ע' 68, וכו"כ מקומות בדא"ח), "שיש לנמנעות טבע קיים כמו רוכב ובלתי רוכב שנמנע ג"כ בחיק הבורא, ובאמת אינו כן אלא נמנעו הנמנעות ויכול להיות רוכב ובלתי רוכב הגם שבשכלנו אינו מובן איך הוא*". והוא כנ"ל, שמצד אוא"ס, ניתן האפשריות שגם בנבראים יהי' מושג נמנע הנמנעות.
ובהערות בשוה"ג (מהמו"ל?) כתבו, שכשאומרים שהנבראים הם "בלי שיעור ממש", הכוונה היא בפועל, ולא רק בכח, שיכול להצמיח ולהוליד עד א"ס, אלא שבפועל ממש יש בלי גבול נבראים.
וע"ז מקשים, איך אפשר למקום העולם, שהוא נברא מוגבל, להכיל בתוכו מספר בל"ג של נבראים, הרי המקום הוא מוגבל, והמקרה היחידי שמוצאים שמקום גשמי אינו תופס מקום, הוא בנוגע לארון, שמקום הארון אינו מן המידה. ונשארים בצע"ג.
והנה, לולא דמסתפינא, הי' נראה לומר, שקושיא זו, על אף היותה קושיא חזקה ותקיפה, ואמיתית, ה"ה נובעת מזה, שאנו, בעלי גבול, אין אנו יכולים להשיג ענין נעלה זה של בלי גבול בתוך הגבול עצמו. וכפי שמובא כאן (בתרע"ח) בהדיא, שמצדנו א"א לשלב בל"ג וגבול, מפני ששכלנו הוא מוגבל ואינו משיג מושגים אלו.
ז"א, שאע"פ שבתוך מקום העולם, שהוא מוגבל, נמצאים בל"ג נבראים, מ"מ ה"ז בהעלם ואינו גלוי לנו. אלא דמ"מ, בכדי שתהי' לנו עכ"פ קצת השגה בענין זה, גילה לנו הקב"ה בביהמ"ק, שמקום הארון אינו מן המדה, להראות שזה אפשרי, ובהחלט יכול להיות מציאות כזו.
[והוא ע"ד (לא בתור ראי', כ"א אסמכתא בעלמא), המבואר בלקו"ש ח"א ע' 173, שמבאר שם ענין השראת העצמות בביהמ"ק הגשמי, ועיקר הגילוי בזה לעיני בשר, מתבטא בקודש קדשים עי"ז שמקום הארון אינו מן המדה. היינו, שהגם שהיתה השראת העצמות בכל המקדש, מ"מ עיקר הגילוי היה בק"ק. ואולי אפשר לומר שכן הוא לכללות הבריאה, שהשכינה היא בהעלם, ונתגלתה בביהמ"ק, ובעיקר בק"ק שאז ראו בפועל ענין בנמנע הנמנעות, משא"כ בשאר העולם].
ואולי יש להוסיף בזה, שענין בל"ג בדבר המוגבל, אכן רואים (בדקות עכ"פ) בענין הזמן. (ע"ד המבואר בסה"מ עזר"ת ד"ה וטהר ליבנו ע' כ"ו), שאע"פ שכל יום וכל שעה הוא נקרא מוגבל בפ"ע, מ"מ יש ימים ושנים וכו' בלי הפסק.
אלא דלאו דוקא שענין זה הוא מצד של הבל"ג (כמו שמבאר שם), כ"א שהוא מצד הנצחיות שבו. או, שאין זה בל"ג בפועל ממש, כי ברגע זה אין הרגע שלאחריו. ומשום כך, עדיין צ"ע.
*) ההדגשה אינה במקור, ועי' לקמן.
Download PDF