בגליון שעבר הבאתי תורת אדה"ז המובאת בספרי תלמידיו והבאתי אז בעיקר ענינים הקשורים בפירושי עץ חיים ומהות הקבלה וענין זה המובא ב'פלח הרימון נשמט מן המאמר בפרשת תולדות (שם ע' 158): "ועל בחינה זאת נאמ' בפע"ח ולא ידעתי הטעם וא' אדמור הזקן נ"ע שאין כוונתו שלא ידע הטעם רק שבחי' זאת הוא למעלה מגדר דעת כו'". ומעניין שאינו מציין ממי שמע את הדברים כדרכו כאשר מביא שמועה מאדה"ז. ואולי הדבר מבואר במאמר מסויים.

על עובדי השם בעקבתא דמשיחא

בגליון העבר הבאתי הגדרות בעניני קבלה וכיוצא בזה, להלן נביא ענינים על הבדלי הדורות בין עובד השםשל היום לעובד השם של פעם. דברים בענין זה פזורים הם הרבה במשנת אדה"ז ומהווה אף יסוד איתן במשנתו כפי שאני מקווה לבאר במקום אחר, כעת אביא רק אלו הנמצאים בספרי חסידים ושהושמטו ממאמרו של הרממ"ל בכר"ח.

בהקדמתו לספרו 'שערי היחוד ואמונה' מביא רבי אהרן: "וכמו ששמעתי ממו"ר נ"ע שקיבל מרבו ורבו מרבו שדורות האלו שהם בחי' עקביים הם משונים מדורות הראשונים כי בדורות הראשונים הי' כ"א מכיר בחינתו בעבודתו כי הי' בחי' חילוק והבדל גמור נגלה בבחינתם מצד שורש נשמותיהם אשר נשמות שהם מבחי' בריאה היו מובדלים בבחינתם בבחי' הבדל גמור מנשמות הנמשכים מבחי' יצי' ונשמות שהיו מבחי' בריאה הם היו רבנן ותלמידיהם ונשמות שהיו מבחי' היצי' היו עוסקים במשא ומתן והם היו תמכין דאורייתא ונשמות הבאים מעשי' היו ע"ה גמורי' אבל בדורות האלו באים הנשמות מעורבים בבחינותיהם אשר בכל בחי' נשמות יכול להיות כל בחי' האלו בערבוביא ולכן עבודתם ג"כ הוא שלא בבחי' סדר פעם יכול ופעם אינו יכול וכו' אשר ע"כ מוכרח האדם לבחון בנפשו בכל האופנים ואם לא תגיע אליו הבחי' הזאת יעבוד עבודתו באופן השני".

ומעניין שדבר זה מקורו מהבעש"ט! ובכל האסופות של תורתו שראיתי לא הכלילו תורה זו (בספר הבעש"ט עה"ת אינו מביא ספריו של הר"א וכן לא הביאה בכתר שם טוב שי"ל ז"ע). ויש לציין נקודה מעין זו - אך יש הבדל ביניהם- בתורה אור מקץ (מא א): "והנה בדורות הראשונים כמו בנביאים ושופטים מצינו דור שכולו זכאי או כולו חייב ומי שהי' זכאי הי' זכאי במדרגת צדיק גדול או נביא ומי שהי' חייב הי' רשע גמור ועי"ז לא היו ממוצעים". ולציין למאדה"ז (מארז"ל ע' של"ח) "שהי בימי הנביאים או צדיק גמור או להיפוך ולא הי' בינוני כלל".

דברים דומים, אך המדגישים יותר את סדר השתלשלות מאשר נשמת העובד, מביא רבי אייזיק האמלער במאמר השפלות והשמחה ע' ק"כ "אמנם שמעתי בפירוש מ"ש וזאת לפנים בישראל שסדר העליות דאבי"ע הוא הנקרא זאת דכד איהו סלקא כולהו סלקין וכו' . הוא בסדר הזה דוקא מעשיה ליצירה וכו' לפנים, קודם הזמן האחרון דדרין בתראין דעקבות משיחא אבל עכשיו יכול שלא כסדר הזה כלל עד שיכול להיות בתחילת התפילה הנקראת תפילת העשיה עליה גדולה יותר מבק"ש וש"ע".

בהקדמת ספרו שערי עבודה מביא: "וכל צדיק יש לו מלחמה וכאשר כתבתי בחיבור זה משמו של אדמור הק' ע"פ והסירותי מחלה בקרבך שלגמרי אין מי שיסיר אותה רק הקב"ה מסיר אותה ולכן מוכרח האדם למות בכדי להסיר היש לגמרי ע"ש".

ענין זה הביא הרבי בהזדמניות רבות בשם רבי הלל, בשמו של אדה"ז (פלח הרימון שמות ז): "לכן גם אחר החורבן לא הסתיר להם החורבן כמ"ש מהמנוח מוהרי"א בשם אדמו"ר נ"ע שלפני נשמות הגבוהות כמו רשב"י לא נחרב הבית כלל כו' וד"ל". ובאמת כפי שמבואר כאן להדיא שמע רבי הלל דבר זה מרבי אייזיק האמלער ששמעו מאדה"ז (וראה במפתחות שם ערך "י"א"- מסתפק הרבי אם הכוונה לרבי אייזיק: "כי כתב עליו המנוח והוא נפטר כ"ו אייר תרי"ז היינו כמה חדשים לאחרי אמירת המאמר "(המתוארך פ' שמות תרטוב), ואולי נתאחרה כתיבת המאמר כ"כ". עכל"ק ).

אך הדבר מופיע בספרי רבי אייזיק (שאולי לא היו תח"י הרבי בשעה שכתב ההערה) עצמו בשם אדה"ז (חנא אריאל בראשית עמ' נח ובעוד מקומות):"ששמעתי ביחוד מאדמו"ר נ"ע שחורבן ביהמ"ק אינו אלא לכללות עמב"י, אבל במדרי' תנאים ואמוראים וצדיקים הגדולים בחי' ביהמ"ק שלהם לעולם קיים".

בהקדמת שערי עבודה כותב רבי אהרן: "הי' מרגלא בפומי' בעת אשר הי' מבאר איזה ביאור מתורתו הק' להקדים כמה הקדמות ולהעיר כמה הערות שכל דבריו הק' שמבאר יהי' באופן שיתעורר הלב בהתלהבות בחפץ ותשוקה לה' בכלות הנפש ואם לא יתעורר הלב מזה אזי לחנם הם הדברים שמדבר כי כל עיקר ההשכלה…". וכידוע שדרכו בענין התפעלות נבדלה בדקות הדברים מדרכו של אדמו"ר האמצעי ועל כך כתב את הדברים ובענין זה חיבר קונטרס ההתפעלות כידוע. אך להעיר מלשון אדהאמ"צ (מאדהאמ"צ קונטרסים ע' נב): "ד"ח אשר הנחלוני והאיר לנו אאמו"ר ז"ל נ"ע באור תורתו מה שכל עיקר מגמתו הי' מתחילת עבודתו בקדש , אשר לא פעם ושתים שמעתי מפי רוח קדשו ז"ל שכל עיקר מגמתו ויגעתו במס"נ ממש על אנ"ש רק שיוקבע בנפשם גילוי אלקות דהיינו שיהיה התפעלות נפשם". ועיי"ש ביאור הדבר והדברים עתיקים.

בענין התפעלות ידוע המובא בשני המאורות (ע' 60) שם כותב רבי אייזיק "הנה שמעת פא"פ מאדמו"ר נ"ע בזה"ל כך קיבלתי מהה"מ דמעזריטש וכך קיבל הוא ז"ל מהבעש"ט שמצות ואהבת היא לתקוע מחשבתו ודעתו (ובל"א אמר זה"ל מע זאל זיך אריין טאן) בדברים המעוררים את האהבה ומה שיבוא מזה אין זה מעיקר המצוה". הדברים די ידועים, אך הבאתים כדי להשוות סגנונו "כך קיבלתי מהה"מ …וכך קיבל ..מהבעש"ט" לסגנון של רבי אהרן לעיל (הערה ט) "ששמעתי ממו"ר נ"ע שקיבל מרבו ורבו מרבו". סגנון מצוי הרבה בשיחות אדמור הריי"ץ נ"ע מרבי לרבי, ומכאן שגם התלמידים שמעו בסגנון זה. (ועיין בכרם חב"ד א ע' 79 ,מאוהלי יוסף לר' יוסף אלי' ריבלין "שמעתי בשם הגאון אדמו"ר נ"ע שאמר שבפסוק זה מצא מפורש למה ששמע בשם הבעש"ט").

בספר 'שארית ישראל לרבי ישראל מדאבראוונא (קלאזש תרפ"ד ע' נ"ט): "וכאשר שמעתי מאדמור הזקן נ"ע כי תגבורת תאווה זו הוא בחינת שריפה ברוחניות וזונה הוא מדין אבות נזיקין וההבער וכמבואר במ"א והוא בבחינת רוחניות עונש על שהוא להוט בעצמו מאד אחר תאוות לבו בבחי' חמימות יתירה ובזה הוא נק' זונה וסר מהוא יתברך ואפילו בהיתר כאשר שמעתי כ"ז". ועיין עוד שמביא בשם אדה"ז בענין עונשים שם ע' נ"ה (הובא בכרם חב"ד שם ע' 82.)

וכשם שיש דברים כאלה בספרי תלמידיו כך מצויים הרבה אימרות כאלה בספרי אדהמ"צ והצ"צ שלא ידועים כל כך, ועל כך בהזדמנות הבאה, אי"ה.