בד"ה אמר ר' אושעיא (סה"מ מלוקט ח"ד ע' פט) מביא בתחלתו מארז"ל צדקה עשה הקב"ה בישראל שפיזרן לבין האומות, ומבאר דע"י שישראל עוסקים בתומ"צ במקומות שאפשר ה"ה נותנין כח לאלו שאנוסים ואינם יכולים לקיים תומ"צ.

ומפרט דהנתינת כח הוא שיוכלו גם הם לקיים תומ"צ, ובתחלה ע"י מס"נ, ועד שלא יצטרכו למס"נ, ועד שלא יהי' נסיונות ויוכלו לעסוק בתומ"צ מתוך הרחבה, ומסיים, כמארז"ל כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר.

ובפשטות לא הבנתי מה דמסיים במארז"ל "כל המקיים את התורה מעוני וכו'" הרי מארז"ל זה הוא בנוגע לאדם זה עצמו שעוסק בתורה מעוני, שעיסוקו מביא שיקיים את התורה מעושר, וכאן בהמאמר בא לבאר שע"י קיום התומ"צ של ישראל במקום אחד נותנין כח לישראל במקום אחר שיוכלו לקיים תומ"צ ועד לקיום תומ"צ מתוך הרחבה, ולכ' לא שייכי ענינים אלו להדדי.

אלא דהי' אפ"ל לכ', דהנתינת כח שע"י עסק התומ"צ של ישראל במקום אחר, הוא רק בנוגע לזה שיוכל לקיים התומ"צ מתוך מס"נ עכ"פ, ולא יהי' אנוסים לגמרי, אמנם כשכבר עוסקים בתומ"צ במס"נ ה"ה באים בכח עצמם לקיום התומ"צ מתוך הרחבה וכמארז"ל כל המקיים מעוני וכו'. ונמצא דישנם ב' שלבים כאן בהנתינת כח שיוכל לקיים תומ"צ כדבעי: מה שבא ע"י קיום התומ"צ של ישראל במקום אחר; ומה שבא ע"י עצמם שמקיימים תומ"צ במס"נ - מעוני.

אולם מהמשך הלשון בהמאמר לא משמע כן, דמשמע דגם זה שיוכלו לקיים תומ"צ מתוך הרחבה בא ע"י שישראל במקום אחר מקיימים תומ"צ, דכותב בהמאמר שם "ומן הקל אל הכבד בתחלה שיוכל לקיים...", ומשמע דכ"ז הוא ע"י הנתינת כח של קיום התומ"צ דישראל במק"א - וא"כ לא שייך לכאן מארז"ל כל המקיים את התורה מעוני וכו' דקאי באדם זה עצמו שמקיימה מעוני (ועיי"ש גם בהע' 8 דמוכח כן).

ולכ' נצטרך לומר דמביא מארז"ל זה דכל המקיים וכו' רק לענין צדדי, והוא רק לראי' לעצם הענין שישראל המקיימין תומ"צ ע"י מס"נ (מעוני) סופם לקיימה בהרחבה (מעושר) אבל איך נעשה זה, הוא כמו שמבאר כאן שהוא ע"י נתינת כח של ישראל במקום אחר. אבל עפ"ז צ"ע בעצם הענין מדוע באמת צריכים הם הנתינת כח מישראל במק"א, הרי אמרז"ל "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר", בלי נתינת כח ממק"א.

שוב עלה בדעתי דאולי הכוונה בפשטות, דבאמת י"ל דכוונתו דישנם ב' שלבים בזה כנ"ל, דהנתינת כח מישראל במק"א הוא שיוכלו לקיים תומ"צ ע"י מס"נ, ועכשיו ע"י שמקיים תומ"צ במס"נ ה"ה זוכים בכח עצמם לקיימה מעושר, וכהמארז"ל בזה, אבל מכיון שזה עצמו שיהי' במצב שיוכלו לקיימה במס"נ (מעוני) בא ע"י נתינת כח מישראל במק"א, הרי גם זה שקיום תומ"צ מעוני מביא לקיימה מעושר נחשב שבא ע"י הנתינת כח מישראל במק"א, דהרי רק ע"י ישראל במק"א נתאפשר להם לקיימה מעוני. בסגנון אחר, מה שע"י קיום התומ"צ במס"נ בא לקיימה בהרחבה הוא ע"י ב' דברים, נתינת כח מישראל במק"א; וע"י כח עצמם.