בהדרן על הרמב"ם - ומסכת תענית (עמוד טו - אות ח'), נכתב: "השגת החיוב - שעיקרה בעניני אלקות כפי שנתלבשו בעולם, שההשגה בהם היא באופן חיובי, שמשיגים את מהות הדבר.

ובהערה 94 "ובסגנון דתורת החסידות: השגת החיוב ("יודעים דברים הסתומים") היא בבחי' ממכ"ע, דרגת האלקות שמתלבשת בעולם".

וצ"ל מדוע השגת אור ממכ"ע, תחשב להשגת המהות. הא מבואר בכ"מ, שהשגת המהות אינה ניתנת להשגה, ע"ד שאין משיגים את מהות הנפש, אלא רק את מציאותה?

והנה העירני הרב י.י. קופרמן שי', מהלשון ב"דרך מצותיך" במצות אכילת מצות, "...וכמו שאין צריך לאמונה על חיות הנפש שבגוף, מאחר שרואה בשרו ודמו חיים, שהם מצד עצמם כמו דומם ממש. ה"ז כאילו רואה בעין ממש חיות הרוחני המתלבש בבשרו להחיותו, אע"פ שלא ראה מהות הנפש ותמונתה...", שמשמע, שע"י חיות הגוף, אפשר לראות ממש את החיות הרוחנית.

אך סו"ס לזה לא יקרא השגת המהות, כי אם השגת המציאות הרוחנית, ועצ"ע.