ר"מ בישיבת תות"ל - קרית גת, אה"ק
בגליון הקודם (עמ' 44) העיר הר' מ.מ. על הלשון בתניא פ"ג בנוגע לעשר הכחות שבנה"א "וכן בנפש האדם שנחלקת לשתים שכל ומדות השכל כולל חכמה בינה ודעת, והמדות הן אהבת ה' ופחדו ויראתו ולפארו כו'" לכאו' צריך ביאור מדוע כשמדבר על החב"ד שבנפש כותב סתם שהם חב"ד ולא שהחכמה היא להחכים בגדולת השם והבינה להבין בגדולת השם וכו'" משא"כ כשמגדיר את המדות אינו כותב סתם אהבה יראה ותפארת אלא "אהבת ה' ופחדו ויראתו ולפארו"?
ומזה מדייק הרב הנ"ל שאכן זהו שינוי מהותי שגדר דחב"ד שבנפש אינו להשכיל באלקות אלא בעצם ענין היכולת להשכיל, אלא שבדרך ממילא ההשכלה היא באלקות כי זהו ענין המוחין דנה"א משא"כ גדר המדות בנפש האלקית אכן אינו אלא הרגש דאהוי"ר וכו' כלפי הקב"ה ומלבד זאת אין בהם ענין כלשהו אלא שסיים שם ב"וצ"ע ההסברה בזה".
ולענ"ד נראה לומר דאדרבה מכאן יש לדייק ההיפך שבנוגע לשכל בנפ"א לא פירט שכל ההשכלה היא באלקות משום שבעצם כללות ענין השכל כמו שהוא לאמיתתו הוא דוקא באלקות ולא בענינים גשמיים וכמבואר בכ"מ בחסידות שהשכל בנה"ב אינו שכל אמיתי משא"כ מדות שנמצאים גם בנה"ב ואדרבה המידות הם עיקר ענינה של הנה"ב (משא"כ בנה"א שעיקרה שכל), ולכן כשבאים להגדיר מהו ענין המדות בנה"א מן הראוי לומר בפירוש שענין המדות כמו שהוא בנפש האלקית הוא "אהבת ה' ופחדו ויראתו ולפארו".
משא"כ בשכל דנה"א שבדוקא לא פירט אלא כתב סתם חב"ד, כי בזה מודגש שלא נאמר שיש בעצם שכל אמיתי גם בנה"ב ורק שהשכל כמו שהוא בנה"א כל ענינו הוא ההשכלה באלקות, אלא באמת כל עיקר ענין השכל בכלל הוא באמת רק בנה"א כיון שכל ההשכלות שם הם כמובן רק בעניני אלוקות ולא בענינים גשמיים, משא"כ המדות ששייכות גם בענינים גשמיים הוצרך לומר שהמדות כמו שהם בנה"א הם רק בנוגע להקב"ה וכנ"ל.
וזהו גם הביאור בתניא פ"ו שכשבא לפרט את העשר כחות כמו שהם בלעו"ז מזכיר תחלה את השבע מדות רעות ואח"כ את ה"שכל המולידן הנחלק לשלש שהן חב"ד מקור המדות כי המדות הן לפי ערך השכל, כי הנה"ב עיקרה מדות שהגדר דמידות היינו איך הוא מרגיש את הדבר וכו' אלא שהיא משתמשת בשכל, משא"כ נה"א עיקרו שכל כי גדר השכל הוא לחקור מהו האמת וכו' ויש להאריך בזה ותן לחכם ויחכם עוד.