בגליון תתרא כותב הרב י"ק ביאור נפלא על הקשר בין חינוך קטן לשער היחוד והאמונה, ורציתי להוסיף כמה דיוקים, שלכאורה ממה שמביא שם מלקו"ש ח"ד 1335 שמצד העצמות שהוא כל יכול ונושא הפכים ישנו אחדות ה' גם כשהעולם במציאות יש, זה סותר למ"ש באגרות קודש ח"ב אגרת ת"הוז"ל: "גם בתור דוגמא, אין הענין דמקום ארון אמה"מ עולה יפה כאן, כפי שמציע הדברים בשאלתו. כי רשאים אנו לומר: יש מקום במציאות, יש למעלה מן המקום במציאות, ישנם שניהם בב"א במציאות. ואדרבה עי"ז חזוק הוא באמונה האמיתית, כי מכאן ראי' שלמעלה הוא נמנע הנמנעות, וכדלקמן. אבל סתירה היא באמונה לומר: ישנם עולמות במציאות, אחדות ה' במציאות כו' - קודם שמבארים שמציאות העולמות אינה ענין של שניות, ח"ו (או עכ"פ מודיעים שכן הוא אף שא"א לבארו בשכל). ולאחרי הביאור בזה (כי מציאות העולמות אינה אלא מהארה, באה רק ע"י צמצום והצמצום גופא לגבי המצמצם אינו במציאות, וכיו"ב) שוב אין כאן שני הפכים, ואין צורך בדוגמא דמקום ולמעלה מן המקום בב"א", משמע שאחדות ה' צריך ביאור שלא יהיה ענין של שניות, וממילא אין צריך לנושא הפכים.

כן מ"ש בלקו"ש חכ"ה עמוד 200 שמצד האותיות אין הביטול בשלימות, ורק מצד שאין הצמצום כפשוטו הביטול הוא גם כשיש עולמות שהם מיוחדים עמו, ולכאורה איך זה תלוי בזה שאין הצמצום כפשוטו שהוא ביאור לאחדות ה' שאין צריך לנושא הפכים, והוא גם טעם ל"אין עוד מלבדו" כמו שמבואר בח"ד 1334 שאין עוד מציאות כלל, ולא רק ל"אין עוד מלבדו" כמו שמבואר בחכ"ה שעמו יש מציאות (שם הע' 86).

כן מ"ש בענין ידיעה ובחירה לא מפרש לאיזה שאלה הכוונה, אם בנוגע לשאלה הידועה שהידיעה קודמת לבחירה, הרי זה שיודע בידיעת עצמו בזה גופא מתרץ הרמב"ם את השאלה, וכמו שמבאר הרבי שהרמב"ם נתכוון במ"ש שאין יכולת להשיג לתרץ רק איך ידע קודם, אבל איך יש בחירה לא היה קשה כלל להרמב"ם כי אין הידיעה סיבה.

אלא נראה שכוונתו להשאלה שלכאורה הידיעה כן היה צריך להיות סיבה לבטל את הבחירה כי הידיעה הוא יחוד, והבחירה הוא נפרד, (ובחסידות מבואר שהידיעה אינו סיבה כי הוא בבחי' מקיף ומכריח רק כשירצה) ומתרץ שהבחירה גם כמו שהוא יש ג"כ אינו נפרד.

אבל לא הבנתי למה ידיעת עצמו יהיה סיבה, אם מפני שיודע את עצמו שהוא סיבה להכל, וכמו שהקשה המהר"ל איך ידע העבירות שאינו סבה להם, הרי ג"כ לא הידיעה גופא הוא הסיבה, וכן צריך לפרש כוונת הרמב"ם כמבואר בהדרנים על הרמב"ם ע' שצז (ושם ע' קה הע' 14) שיודע מחמת עצמו בדרך ממילא, ולאו דוקא מפני שהוא סיבה.

אלא שבאמת לפי מה שמחדש הרב י"כ שליט"א בקובץ מבית חיינו מאה שנה ח"ג ע' 63 יהיה ענין ידיעת עצמו והוא המדע הוא הביאור (חלקי) לענין אחדותו הבלתי מוגבלת גם כשיש עולמות

כי הרב י"כ שואל שבהמשך תער"ב כתובשגם מצד הגילויים מלמעלה למטה יתכן אחדותו ית' גם כשיש עולמות, ומתרץ ר'יואל שענין אחדותו ית' שם (בבחי' הגילויים) הוא רקמצד גדר הבורא,משא"כ מצד העצמות הוא גם מצד גדר הנברא.

ומבאר זאת על יסוד מהשמבואר בהדרנים על הרמב"ם ע' שצ"ז על מה שהרמב"ם כותב שהקב"ה מנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית (שהוא תמוה מה צריך ע"ז כח בלי גבול) כי הרמב"ם מדבר על כח המנהיג כמו שהוא מצד גדר הבורא שהוא ענין לעצמו ולא אמצעי בשביל תנועת הגלגל, אלא שבדרך ממילא יהיה ממנו גם תנועת הגלגל.

וכן מבואר שם ע' קה הע' 14 שלכן לא מתרץ הרמב"ם לענין ידיעה ובחירה כהר"מ אלמושנינו כי הרמב"ם מדבר לפני הצמצום, שהוא ידיעה בבחי' בלי גבול, (כמו ידיעת הסובב, כמבואר בשער היחוה"א פ"ז)שהידיעה הוא מחמת עצמו בגדר הבורא.

וכן בענין ההתהוות אע"פ שהעולם מוגבל אין התהוותו מכח הגבול אלא מכח הבלי גבול שזהו מדת הגדולה, כי הכח הוא מחמת עצמוולא מחמת הנבראים, וזהו ג"כ כתב הרמב"ם כמו שמדייק הרבי ומוכיח שם ע' שצז הערה 92

הנה הרמב"ם כתב רק לגבי שלשה ענינים שהם: כח המניע הגלגל, כח הידיעה בנבראים, כח ההתהוות.

וכאן באהרב י"כ שליט"אומחדש ומוסיף על מ"ש הרמב"ם ענין רביעי היינושגם לענין אחדותו ית' כמו שהוא מצד גדר הבורא הוא מחמת עצמו, ולכן היא בלתי מוגבלת ונמשך למטה עד אין תכלית גם במציאות עולמות.

אלא שעכ"ז יש שינוי "בדקות שבדקות" כי מצד גדר העולם הוא היפך האחדות, משא"כ מצד העצמות שאינו מוגדר בשום גדר גם מצד גדר העולם אינו הפכו.

ולפי זה אפשר ליישב שאחדותו ית' מצד גדר העולם הוא מפני שהוא נושא הפכים, כי היחוד בא ממטה למעלה מצד היש, ואע"פ שגם בזה יש קודם הביאור שאין הצמצום כפשוטו וכו', אבל העבודה הוא ביטול היש לפי הרגשת הנברא, הרי נתחדש בזה אחדות גם מצד היש, נמצא שהוא בפועל נושא הפכים,אף שגם בזה יש ביאור שסוף סוף היש גם מתבטל ממטה למעלה ע"י עבודה בבחי' מהלך, וזה גופא ביאור, שנמצא שאין היש הפכו כלל, וכן כמ"ש שם בהע' 7 שרק לגבי האור מציאות הנבראים הוא הפכו, וא"צ לנושא הפכים, אלא שסוף סוף בפועל שזה בא מצד היש, הוא נושא הפכים, וכן זה גופא ענין נושא הפכים שאינו מוגדר בשום גדר ולכן אין מציאות שיהיה ענין שהוא הפכו.

ולפי זה יובן שבחכ"ה שמבאר הטעם שאין הצמצום כפשוטו, אע"פ שהוא טעם שאין מציאות כלל זולתו, כי לפי מ"ש שם בהע' 83 משמע שכל מ"ש שם בפנים הוא מתייחס רק ליחו"ת, ונראה כי בחי' יחו"ע הוא שההתהוות הוא לא מהאותיות אלא מהציור שנעשה באור הפשוט ע"י האותיות, אבל ההתהוות הוא משם הוי' שהוא כח הבלי גבול, ולפי זה מצד הטעם שאין הצמצום כפשוטו אין שום נתינת מקום ליש הנברא, כי יהיה אז בחי' ממלא כמו שהוא מוקף בבחי' סובב כמשל הדבור בעודו בכח בהנפש ועדיין לא יצא (לקו"ת ואתחנן ד' ד'), ונמצא שהביטול בבחי' אין עוד הוא מצד בחי' הסובב דוקא ולא מצד ממלא (קונטרס ענינה של תורת החסידות הע' 107).

וזה היה במ"ת שלא נראה שמים וארץ רק שרשם, וכן כתב במאמרי אדמוה"ז כתובים כרך ב' ע' רפו: "יחו"ע הוא שאינו חפץ ואינו רואה את ההסתר היינו העולמות, רק חפץ ומשתוקק אל השרש המחיה והביטול במציאות נגדו".

אבל בבחי' יחו"ת גם מצד הטעם שאין הצמצום כפשוטו לא מתבטל ענין הממלא כמ"ש בהשיחה שם שיוצא מזה שני קצוות בנברא, ונמצא שגם כמו שהוא יש מצד הנתינת מקום שיוצא מבחי' ממלא ביחד עם זה הוא מיוחד עם העצמות, וכן כתב בהע' 83 שבזה יומתק מה שאדמוה"ז מאריך בענין ממלא אחרי ששולל הדעה דצמצום כפשוטו, ומבאר גם בחי' ממכ"ע החיות המתלבשת תוך עצם הנברא שזהו חידוש הבעש"ט, ונמצא לפי זה הביטול בבחי' אין עוד הוא גם מצד בחי' ממלא.

וכן במאמרי אדמוה"ז שם כתוב שיחו"ת גדלה מעלתהוז"ל: "ואדרבה זה יותר גדולה באמת מה שנראין עולמות, ועיקר רצונו דוקא זה שיהיה כן להראות אלקותו להיות הכל א' ואין עוד ואין שום הסתר באמת נגדו כלל".

ובזהנראה ובולט מאדהקשר בין חינוך קטן לשער היחוה"א,ולסיכוםשאע"פ שביטול במציאות הביטול הוא יותר בכמות, אין בזה חיבור שני הפכים, כי זהו מציאותו שהוא בטל, וכמו בהמה שהביטול בו שהוא שם מ"ה הוא בגילוי, משא"כ אדם שבחיצוניותו נראה ליש הוא רק בגימט' מ"ה כי הביטול בו הוא בהעלם ע"י מח שליט על הלב ומחבר שני הפכים "ביטול-יש", והוא ביטול יותר באיכות, ולעתיד איכות זה יתפשט על כל היש, שיהיה גם בכמות, וזהו גילוי העצמות נושא הפכים.