בסה"מ מלוקט ג' ד"ה קומי אורי גו' תשל"ג (קונט' ח"י אלול תשמ"ט)[1] מביא כ"ק אדמו"ר: "הנה ידוע באוא"ס שלפני הצמצום יש (בכללות) ב' מדריגות. עצם האור והתפשטות האור. ובהתפשטות האור גופא ישנן ב' מדריגות בכללות. גילוי לעצמו והוא השרש דאור הסובב, והגילוי השייך לעולמות (דעם היות שכללות האור שלפני הצמצום הוא כלול בעצמותו כנ"ל, הנה בעצמותו גופא הוא גילוי השייך לעולמות), והוא השרש דאור הממלא". עכלה"ק.

והנה בסה"מ מלוקט ח"ב ד"ה ונחה עליו רוח ה' גו' (אחרון של פסח ה'תשכ"ה), מבאר (בס"ד וס"ה) שצמצום הראשון פועל הן על אוא"ס הבלי גבול (דרגא הא' בהתפשטות האור), והן על האור שבבחינת גבול (האור שלהאיר העולמות). אבל פעולת הצמצום באור הבלי גבול הוא רק שלא יאיר בגילוי במקום החלל. היינו הצמצום לא פעל בהאור גופא משא"כ פעולת הצמצום בהאור שלהאיר עולמות הוא בהאור גופא, ובכמה ענינים ע"ש בהמאמר. וממשיך שם (בס"ה) שעד"ז הוא גם בההעלם דגלות שיש בו דוגמת שני ענינים אלו. א. שבזמן הגלות לא ישנם הגילוים דביהמ"ק היינו שאין ראי' באלקות (בדוגמת מה שאוא"ס הבלי גבול נתעלם במקום החלל). וב. שגם ההשגה שבזמן הגלות אינה השגה אמיתית (לא רק מפני שלא ישנם הגילויים דביהמ"ק אלא גם) שההעלם וההסתר דגלות מעלים ומסתיר על השגת אלקות (בדוגמת מה שפעולת הצמצום בהאור שלהאיר העולמות הוא בהאור גופא), ע"ש.

ובהערה 48 כותב וזל"ה: "להעיר, דענין הראי' (ובפרט דביהמ"ק) הוא מצד גילוי עצמות אוא"ס כדלקמן ס"ו-ז. משא"כ ענין ההשגה (שיש בה התחלקות והיא באופן דחידוש) הוא מצד אור הקו", עכל"ה.

והנה בהכרח לומר שהכוונה בהמילים "מצד גילוי עצמות אוא"ס" קאי לא על עצם האור ממש אלא הכוונה הוא על דרגא הא' בהתפשטות האור – אוא"ס הבלי גבול. כמובן מזה שכל כוונת ההערה הוא להמתיק מה שמבואר בפנים, שכשם שיש ב' הענינים הנ"ל בצמצום הראשון, עד"ז הוא בגלות וכנ"ל. ולא רק זה, אלא שראי' הוא מצד גילוי אוא"ס הבלי גבול והשגה הוא מצד אור הקו. (שזהו האור שלהאיר העולמות, שע"י הצמצום נבדל בפ"ע (עיין בס"ד)). [וכמובן וגם פשוט שבפנים בנוגע לענין הא' בצמצום, מדבר לגבי דרגא הא' בהתפשטות האור – אוא"ס הבלי גבול – ולא עצם האור כמבואר בכ"מ, שהצמצום אפי' לא נגע בעצם האור (היינו שלא פועל אפי' ענין של העלם, כמו שהוא באוא"ס הבלי גבול כנ"ל[2])].

ובפרט שבהערה כותב "כדלקמן ס"ו-ז" ושם איתא בפירוש, הלשון אוא"ס שקודם הצמצום ולא הלשון עצמות אוא"ס כבההערה. וזלה"ק בס"ו: "משא"כ לע"ל שאז יהי' הגילוי דאוא"ס שקודם הצמצום תהי' הנבואה כמו דבר טבעי ממש" ע"כ. ובס"ז: "הוא מפני שבביהמ"ק האיר גילוי אוא"ס שקודם הצמצום" ע"כ ע"ש.

ולהעיר מהערה 61 (שם) וזלה"ק: "ויש לומר דזה שלעתיד יהי' הראי' באלקות … כמו דבר טבעי ממש" – הו"ע מה שלעתיד יהי' הגילוי דאוא"ס (שהאיר בגילוי גם קודם הצמצום) גם בעולמות; והענינים שלמעלה מראי' (למעלה מבחינת גילוי) שמשיח יגלה אותם מצד זה שהוא מלך – הוא דוגמת הגילוי דפנימיות ועצמות אוא"ס שלא האיר גם קודם הצמצום". עכל"ה. דהיינו שהכוונה בס"ו (וז') הוא לא על עצם האור אלא על אוא"ס שלפה"צ "שהאיר בגילוי גם קודם הצמצום". ולהעיר מההוספה פנימיות ועצמות אוא"ס (המובא מהמשך תרס"ו – עיין בתחילת הערה 61). ולא רק עצמות אוא"ס כבהערה 48. ואולי בזה בא להדגיש שהכוונה שם הוא על עצם האור ממש, (ולא כבהערה 48 שהכוונה הוא על אוא"ס הבלי גבול ולא עצם האור ממש, וכנ"ל).

ומכל הנ"ל מובן שהכוונה בהערה 48 בהמילים "עצמות אוא"ס" קאי על אוא"ס הבל"ג. (דרגא הא' בהתפשטות האור). ולא על עצם האור ממש.

ואולי אפשר לומר בזה ע"פ מש"כ אדה"ז בתניא פ"ג ופי"ב, שהעשר בחינות של הנפש (שכל ומדות) נקראים "מהות ועצמות הנפש". וכידוע הביאור בזה שאע"פ שהכוחות אינם עצם הנפש ממש נקראים עצם הנפש לגבי הלבושים (מחשבה דיבור ומעשה). וזלה"ק בפ"ג: "וכך בנפש האדם שנחלקת לשתים שכל ומדות", ע"כ. ובהערות הרבי לשם[3] (עם פענוחים): (רק) "לגבי מחשבה דיבור ומעשה (הם לבושים נפרדים ממש) נקראים שכל ומדות עצמות הנפש, (אבל לגבי עצמות הנפש ממש, נקראים השכל ומדות לבושים -) תו"א רד"ה פתח אלי'. (וזל"ה שם: "ולכן נקראים בשם עצמיות הנפש ולא עצמיות ממש ע"ש"). ועייג"כ קו"א סי' ד': "והשכל הוא הארה ולבוש כו'" (– למהות הנפש). ובתניא פי"ב כותב: "אך מהות ועצמות נפש האלקית שהן עשר בחינותי'". ובהערות הרבי לשם: "לגבי (הלבשוים) מחשבה דיבור ומעשה – נקראים (עשר בחינותי')" מהות ועצמות (נפש האלקית)" אדנ"ע. עיין לעיל פ"ג", ע"כ.

ועד"ז אפשר לומר בענינינו. דמה שנקרא אוא"ס הבלי גבול (שלפני הצמצום) עצמות אוא"ס הוא רק לגבי אור הקו (שאחר הצמצום, התחלקות ובאופן דחידוש), (שבזה מדובר בההערה כמובא לעיל). דהיינו לגבי לפני הצמצום גופא, נקרא אוא"ס הבלי גבול (דרגא הא' בהתפשטות האור). ולא עצמות אוא"ס. אבל לגבי אור הקו (שאחר הצמצום – התחלקות ובאופן דחדיוש -) נקרא עצמות אוא"ס. כבההערה, וכנ"ל.

ונראה לומר עוד יותר בזה (למה מדגיש כאן עצמות אוא"ס). דכמו שבסוף ההערה שאמר שענין ההשגה הוא מצד אור הקו, מוסיף בהחצאי עיגול שבהשגה יש בה התחלקות והיא באופן דחידוש כמו שהוא בהקו, כן הוא בענין הא' – ראי' (ובפרט דביהמ"ק[4]) שהוא מצד גילוי עצמות אוא"ס. שבהלשון עצמות אוא"ס (אע"פ שהוא אוא"ס הבלי גבול כנ"ל). מרמז הדמיון לענין הראי' שהוא כמו הענין של עצם (עכ"פ בענין זה) – שעצם בלתי משתנה ובלתי מתחלק וכו'. עד"ז בראי' כמו שמבואר בכ"מ המעלה של ראי' על שמיעה, שכשרואה דבר לא שייך שיהי' שום ספק בזה ושינוי וכו'. משא"כ בשמיעה[5]. בסה"מ ח"א ע' רצט (ד"ה יהודה אתה גו' תשל"ח) וזלה"ק: "… בחי' ראובן הוא שעבודתו לקונו היא לא בבחי' השגה לבד כ"א בבחי' ראי'. והיינו שההתאמתות שלו באלקות היא בוודאות הכי גדולה בדוגמת אדם שרואה איזה דבר שאין שייך שיהי' אצלו שום ספק בזה, מכיון שהוא עצמו ראה את הדבר" ע"כ ע"ש. ובסה"מ תשי"ג בד"ה פדה בשלום גו' ע' 327 [בלתי מוגה] "משא"כ בראי' כאשר רואה את הדבר הנה בראי האט דאס אים גענומען אינגאנצן בכל מהות הנפש דבראי' הוא שרואה את מהות הדבר דלכן הנה זה גם במהות הנפש דמשו"ז הנה אינו דומה שמיעה לראי'" עיי"ש. (ולהעיר מהמבואר בסה"מ מלוקט ח"ו ע' קל (ד"ה ואתה תצוה, תשמ"א, קונט' פורים קטן תשנ"ב) ס"ה, ע"ש)[6].