בגליון העבר (ע' 93) הקשה הרב ש.ז.ס שי' על המבואר בד"ה באתי לגני תשמ"ה ס"ב, בענין האוצר שלמעלה שהוא בחי' אוצר של יראת שמים1, שעל זה אמרו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים - דלכאורה, במארז"ל "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" מבואר שהעיקר תלוי בעבודת האדם, ומה שייך זה לפתיחת ובזבוז האוצרות של המלך בעת המלחמה?

ומוסיף, שהשאלה מתחזקת בגלל שבכל המשך באתי לגני תש"י לא נזכר כלל הענין דאוצר של יראת שמים. ואח"כ כותב שגם באו"ת2 להה"מ ששם נתבאר באריכות ענינו של האוצר של יר"ש, לא מבואר ענין בזבוז האוצרות בשביל נצחון המלחמה, מהסיבה הפשוטה דלעיל, שלא שייך בזה בזבוז, דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.

[ודבריו תמוהים: האם העובדה שבהמשך באתי לגני תש"י לא נזכר הענין דאוצר של יראת שמים, ובאו"ת להה"מ לא נתבאר השייכות לבזבוז האוצרות בשביל נצחון המלחמה - מוכיחה שאין קשר ח"ו בין הענין דאוצר של יר"ש לענין בזבוז האוצרות בשביל נצחון המלחמה (כמוזכר בקיצור במאמר זה), אך ורק בגלל שהוקשה לו איך שייך בזה בזבוז, בה בשעה שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים?!

ולפלא שלא שם לב שבד"ה צדקת פרזונו לאדמו"ר האמצעי - שמביא בעצמו בהמשך דבריו - מבואר להדיא ובארוכה ענין בזבוז האוצר דיר"ש בשביל המלחמה דנצחון היצר (ונתבאר גם בד"ה צדקת פרזונו תרפ"ט)].

ומוסיף להקשות מהמבואר בסה"מ מלוקט (ח"ד ע' ש') שביר"ש נאמר הלשון אוצר, כי, ענין האוצר הוא מה שהמלך מקבץ מאחרים, וכן היראה אינה בידי שמים, ועפ"ז יוקשה מ"ש במאמר שהאוצר של יר"ש נמסר לאנשי החיל באופן של בזבוז.

ותוכן ביאורו, ע"פ מארז"ל "הבא לטהר מסייעים אותו", שכאשר מקבל על עצמו יראה (תתאה), אזי פותחים לו את האוצרות ונותנים לו כחות שלמעלה מהטבע (יראה עילאה).

[אך יש להעיר על דבריו, דלכאורה, מארז"ל "הבא לטהר מסייעים אותו" הוא ענין כללי ששייך - בפשטות - לכל עניני עבודת השם, ואינו ענין להעילוי המיוחד דהאוצרות שלמעלה שמבזבזים אותם בשביל נצחון המלחמה].

ובסיום דבריו מגלה, שבעצם, קושיא זו מופיעה בד"ה צדקת פרזונו לאדמו"ר האמצעי ("יש להבין מ"ש דאין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יר"ש, הרי זה בהיפוך ממ"ש הכל בידי שמים חוץ מיר"ש"), ומעתיק משם את נקודת הדברים, איך "ב' המאמרים הנ"ל אמת . . ואינם סותרים זל"ז כלל" ויש להעיר בכל זה, שבשוה"ג דהמאמר ציינו המו"ל גם לספר הערכים-חב"ד כרך ב' ע' תכד ואילך, וש"נ.

ושם צויין (בין השאר) ללקו"ת במדבר טו, א, בפירוש מארז"ל "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", ש"שמים נקראו המדות עליונות . . שהן חסד וגבורה הנק' אש ומים, וזהו ענין שמים, אבל יראת שמים אינו תולה בבחינות אלו, כי אם בבחי' שלמעלה מהמדות עליונות דלאו מכל אלין מדות איהו כלל, ועז"נ מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה . . בחי' מי הוא א"ס ב"ה הסוכ"ע שאינו מושג כלל".

ושם (ע' תכט): "וזהו שאמרו רז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (אף שיר"ש הוא אוצרו של הקב"ה, שאינו תלוי בבחירת האדם), כי [נוסף על זה מה שיר"ש שבאדם (הנולד מהאוצר של יר"ש שלמעלה), תלוי הוא בבחירת האדם, גם] האוצר של יר"ש שלמעלה, אף שאוצרו של הקב"ה הוא, התגלותו ושלימותו הוא - ע"י גילוי אוצר של יר"ש שבאדם".

ועוד שם, שאוצר של יר"ש היינו יראה טבעית שבנקודת תעלומת הלב (שלמעלה גם מיראה עילאה), וצריך להתייגע ביגיעה עצומה לגלותה, בדוגמת המטמון הטמון בתחתיות הארץ, שחופרים אחריו ביגיעה עצומה, ועיקר התגלות יראה זו הוא רק בשביל נצחון הלעו"ז - דוגמת אוצר המלך שהוא טמון וספון לעולם, ואינו מתגלה רק בשביל נצחון המלחמה. ועל זה אמרו אין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יר"ש, כי המשכת עצמותו ית' היא רק ע"י היראה שבנקודת הלב (אוצר של יר"ש), ואין שום דבר בעולם - גם לא הביטול במציאות שביראה עילאה - שיוכל לעורר את העצמות, לבד מיראה זו.