בגליון יו"ד (עמ' 58) הקשה הרי"מ בהבנת ל' התו"א דפ' בא, "יש אהבה שנמשלה למים כדכתיב מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה", דמנין ראי' מפ' זה שיש אהבה שנמשלה למים.

ובהדגשה, דבתו"א פר' נח מבאר "הנה מים רבים הם כל טרדות הפרנסה והמחשבות שבעניני עוה"ז כו' ועכ"ז לא יוכלו לכבות אה האהבה שהוא יחי' אהבה המסותרת שיש בכל נפש משיראל בטבע מבחי' נפש האלקית שטבעה לעלות וליכלל תמיד למעלה כשלהבת העולה מאליה כמ"ש לעיל מיניה רשפיה רשפי אש".

שמדברי התו"א מובן להדיא שהאהבה המדוברת כאן בפ' "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה", היא אהבה כרשפי אש, שמביא הכ' "רשפי' רשפי אש" שבתו"א דפ' בא (לאחר שמביא האהבה כמים), "ויש אהבה שנמשלה לאש כדכתיב רשפי' רשפי אש".

ונראה לבאר דראיה זו מבוססת על ביאור נוסף המובא בתו"א פ' תולדות על פ' זה, וז"ל (יט, ג-ד): "הנה יש ב' בחי' מדות, הא' המדות הנולדים מהשכל (…) והב' הם המדות שלמעלה מהשכל ונק' אהבה רבה שבכל נפש (…) וזהו מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה והיינו להיות שאהבה זו היא בחי' אה"ר ששרשה למעלה מהשכל ע"כ לא ישקיטו המים רבים והנהרות שהן השגת אלקות הנמשכים מחו"ב דאצי' את האהבה זו כיון ששרשה למעלה מכל ההשגות".

שעפ"ז נמצאנו למדים ביאור נוסף בפ' זה שה"מים רבים" שעליהם נאמר ש"לא יוכלו לכבות את האהבה" – הכוונה היא לאהבה שבאה כתוצאה מהתבוננות באלקות שאינה משקיטה ומכבה את האה"ר שלמעלה מהשכל.

ונראה לומר שאהבה הבאה מהשגת אלקות היא האהבה הנקראת בתו"א דפר' בא "אהבה שנמשלה למים".

וזהו כוונת אדה"ז בהסברת ענין האהבה כמים "והנה כתיב בנים אתה לה' אלקיכם שהוא ית' אוהב אותנו כאב את בנו וממילא נמשך לדעת אותו כמים הפנים כו' והיא כמים דייקא שהולך בתמידות שוה בלי שום שינוי". שזהו גם האהבה הבאה מהתבוננות והשגת אלקות.

וכמודגש בל' התו"א "וממילא נמשך לדעת אותו" – שמשמע שזהו אהבה הבאה מצד השגת אלקות, וק"ל.

[ויובן ע"פ המבואר בהמשך תרס"ו (ד"ה ומקנה רב ע' שח-ט): "וענין בחי' בן יובן עד"מ כמו הבן אל אביו.. דמה שהוא רצון האב מחייב שכל הבן שכן צריך להיות ובד"כ מתאים שכל הבן אל שכל האב (…) וכמו"כ בהשגת אלקות כמו עד"מ שמתאים שכל הבן לשכל האב"].