בתניא אגה"ק סי' כד "שלא לשוח שיחה בטילה משיתחיל הש"ץ להתפלל התפילה עד גמר קדיש בתרא שחרית ערבית ומנחה וכו'". וידוע הקושי בסדר הדברים ובמש"כ כ"ק אדמו"ר בזה בהערות ותיקונים.

ויש להעיר מהגמ' ברכות ו' ע"ב ואמר ר' חלבו א"ר הונא לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה וכו' ר' יוחנן אמר אף בתפילת ערבית שנא' וכו' רב נחמן בר יצחק אמר אף תפילת שחרית שנאמר וכו', עיי"ש.

וי"ל דמלכתחילה הוצרכו להזהיר בנוגע תפילת המנחה וכידוע שהוא באמצע היום וכו' ואח"כ [אולי משום חלישות הדורות] הוצרכו להזהיר בנוגע תפ"ע שהוא בסוף היום [ולחד מ"ד אינו קבע] ולכן דייק ר' יוחנן "אף" בתפילת ערבית [ולהעיר שר' יוחנן ס"ל בברכות ד' ע"ב שצריכים לסמוך גאולה לתפילה אף בתפ"ע כי גאולהה מאורתא הוי], ורנב"י שהי' בדור מאוחר יותר הוצרך להזהיר אף בנוגע תפילת שחרית שהוא בתחילת היום וסדר העבודה.

אמנם בס' התניא כשאדמוה"ז מזהיר בנוגע זהירות בתפילות מהפך הסדר ומונה הקרוב אלינו שיהיה זהיר בשחרית וערבית [ואפילו] מנחה, והיינו מתחיל משחרית שבהגמ' הוצרך להזהיר בדורות האחרונים ואח"כ ערבית ואח"כ מנחה שאפילו בדור מוקדם יותר הי' צריך זהירות.

הרב ישכר דוד קלויזנר

איתא בספר המאמרים תרמ"ד (עמ' רב): "ת"ר [שבת כב, א] מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ ומצוה להניחה בשמאל כדי שיהיה מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל. וצ"ל... למה דוקא בשמאל? וקאמר הטעם כדי שיהיה מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל, ואם ["כ"ה בגוכי"ק. ואוצ"ל: ואם אין מזוזה" - הערת המוציאים לאור שם. ונראה שלא צריכים כלל לתקן ולהוסיף תיבת 'אין', כי בתורה אור מקץ ד"ה נר חנוכה מצוה להניחה כו' משמאל, כדי שתהא מזוזה מימין ונ"ח משמאל (מא, ד) הקשה רבנו הזקן (מיד בתחלתו): "וצ"ל הטעם שאין הנ"ח ג"כ מימין כמו המזוזה", א"כ ה"נ שואל שאלה זו, וא"ש] מזוזה בימין צריכים להניח נר חנוכה מימין. וצ"ל כ"ז. ועוד צ"ל בשרש ענין חנוכה אמרז"ל שם בגמ' ["כנראה הכוונה לגמרא שבת (כא, ב): בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה" - הערת המוציאים לאור שם] בכ"ה יומא דחנוכה תמניא אינון כשנכנסו כו' טמאו כל השמנים שבהיכל... מצאו פך שמן חתום" וכו'.

וצ"ע דבגמרא שבת שם איתא: "והיכא מנח ליה? רב אחא בריה דרבא אמר מימין, רב שמואל מדפתי אמר משמאל. והילכתא משמאל כדי שתהא נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין", עכ"ל. הרי דבגמרא מקדים 'שתהא נר חנוכה משמאל' לפני 'מזוזה מימין', וא"כ איך מצטט את הגמרא הפוך "כדי שיהיה מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל" - קודם 'מזוזה מימין' ואח"כ 'נר חנוכה משמאל'? - וגם לפי הגירסא בגמרא איך ניתן לומר [כמו שהביא הטור (בסי' תרע"א, ז) מאבי העזרי] 'ואם אין מזוזה בימין צריכים להניח נר חנוכה מימין'?

והנה בדקתי בכל הדפוסים העתיקים של הגמרא ובכולם נאמר כמו בגמרא שלפנינו: "כדי שתהא נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין" - 'נר חנוכה משמאל' לפני 'מזוזה מימין'. ואפילו בכת"י ש"ס מינכן נאמר כך, "שתהא נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין".

אולם מצאתי בכת"י קדום מהספריה האפוסטולית של ותיקן [רצו"ב צילומו] שבגמרא שבת שם (כב, א) אכן נאמר "" - כפי שמופיע במאמר שלפנינו, וא"ש.

ועי' בספר המאמרים תרמ"ג (עמ' לה) שכתב: "אך הט"ו פסקו כהתוס' דדוקא ברה"ר (שם דכ"א ע"א). והיכן מונח לה כו' והלכתא משמאל כדי שתהא מזוזה בימין [בגמ' נאמר 'מימין' וכן בתרמ"ד הנ"ל] ונ"ח משמאל. וכתב הטור בשם אבי העזרי שאם אין מזוזה בפתח (היינו פתח הפטור ממזוזה וצ"ע) יניחנה בימין... וגם צ"ל למה בשמאל דוקא, וגם צ"ל דבאומרו כדי שיהי' מזוזה בימין ונ"ח משמאל משמע שהם שייכים זל"ז דכאשר מזוזה בימין אז א"ל [=אפשר להיות] נ"ח משמאל וא"ל [=ואם לאו] א"א להיות נ"ח משמאל ולכן סובר אבי העזרי שאם אין מזוזה בפתח צריך להניחה בימין, וצ"ל מה שייך מזוזה לנ"ח ומזוזה מימין דוקא ונ"ח משמאל דוקא", עכ"ל.

ולפי הגירסא בגמרא [בכל הדפוסים] שלפנינו "שתהא נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין" באמת תמוה מ"ש "דבאומרו כדי שיהי' מזוזה בימין ונ"ח משמאל משמע שהם שייכים זל"ז דכאשר מזוזה בימין אז א"ל [=אפשר להיות] נ"ח משמאל וא"ל [=ואם לאו] א"א להיות נ"ח משמאל ולכן סובר אבי העזרי [עי' בהגהות מיימונית פ"ד מהל' חנוכה אות ח] שאם אין מזוזה בפתח צריך להניחה בימין" כנ"ל. ברם לפי הגירסא שבכת"י הקדום מספריית האפוסטולית של ותיקן א"ש מאד כנ"ל.

ואכן ברי"ף (שבת ט, ב), ברמב"ם הל' חנוכה (פ"ד ה"ז), ברא"ש (פ"ב, ה) ובטור (סי' תרע"א, ז) הגירסא הוא: "". ובב"י שם כתב: "ומ"ש שמניח משמאל כדי , מסקנא דגמרא שם" עכ"ל. וכ"ה בכל הראשונים ובשו"ע (סי' תרע"א ס"ז) - וזה א"ש לפי כתה"י הנ"ל.

במסכת סופרים (פ"כ ה"ה) הגירסא נמי: "", וכ"ה בשאילתות פ' וישלח שאילתא כו, ע"ש.

אגב, בספר המאמרים תרמ"ג (עמ' מט) שוה"מ 'ח' נימין' יש טעות הדפוס. נאמר: הוא כ"ן וצ"ל הוא כ"ו.

הרב פרץ בראנשטיין

בד"ה תשכ"ו (סה"מ מלוקט ח"ו) הקשה, וז"ל: "והנה בדרשת רז"ל על פסוק זה, כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הצבור כו', פירש"י, תורה דכתיב וכל נתיבותי' שלום, וכן גמ"ח נמי שלום הוא, ומתפלל עם הצבור הו"ע כי ברבים היו עמדי (כדפרש"י שם, כי ברבים היו עמדי, שהתפללו עמי). והיינו, שג' ענינים אלו, תורה גמ"ח ותפלה בצבור, מחלקם לב' חלוקות. תורה וגמ"ח הו"ע בשלום, ותפלה בצבור הו"ע כי ברבים היו עמדי. וצריך להבין מה שמחלק ג' ענינים אלו לשתי חלוקות. עכ"ל.

ולהעיר דבקונטרס אחרון (עמ' קנ"ה) כותב אדה"ז וז"ל: להבין מ"ש בפע"ח דבזמן הזה עיקר הבירור ע"י התפלה דוקא אף שתלמוד תורה למעלה מהתפלה. הענין הוא שע"י תו"מ מוסיפין אור באצי' כו'. פי' אור א"ס ב"ה בכלים דאצי' ע"י ת"ת בפנימית דהיינו המשכות המוחין ובקיום המצות בחיצונית הכלים שהם בחי' נה"י שבי"ס ז"א שבאצי' רק שמתלבשים בבי"ע בתורה ומצות הגשמיים שבעוה"ז. אבל התפלה היא המשכת אור א"ס ב"ה לבי"ע דוקא לא בדרך התלבשות בלבד רק האור ממש לשנות הנבראים מכמות שהם שיתרפא החולה וירד הגשם משמים לארץ ויולידה ויצימיחה. משא"כ בתו"מ שאין שינוי בקלף התפילין ע"י הנחתן בראש ובזרוע וכו'.

והנה יוצא לנו שיש חילוק גדול בין הגדרת תפלה להגדרת תומ"צ, וא"כ לכאורה אינו מובן שאלת המאמר וצ"ע.