הס' חסד לאברהם, הוא ס' של דרושים קצרים על התורה, מן הרה"צ הרב אברהם בן הה"מ ממעזריטש, הנקרא בשם ר' אברהם המלאך, הוא גם הי' גם רבו וחבירו של אדמו"ר הזקן. [ונכתוב עוד אודותו ועל הקשר של תורותיו עם חב"ד, להלן בשאלה העשירית].

ולהלן ארשום שאלות אחדים, שעלו אצלי בדרך לימודי על פרשיות אלו.

[על כמה מהשאלות, יש לי לכתוב ליישב הדברים בדרך אפשר. אך מתחילה רציתי לבדוק אם אין נמצא כבר אודות דברים אלו, בדפוס חדש והוצאה מתוקנת ואפשר עם הערות של ספר חסד לאברהם, כי פעם ראיתי מובא ס' חסד לאברהם במהדורא חדשה של מכון שפתי צדיקים, אך לא ראיתיו. ואם יש שם הערות אפשר כבר עמדו שם על הדברים. ובספרי' כאן לא מצאתי. וגם אפשר מי מהמעיינים בגליון יכתוב לבאר את הדברים. ועל כן בגליון זה נכתוב לע"ע רק את השאלות].

שאלה א', עה"פ וישלח

א) בפ' וישלח, הוא כותב על פסוק "וישלח יעקב גו' ויהי לי שור וחמור", שהוא ענין העלאת הניצוצות. ואח"כ בסוף הפרשה הוא חוזר לענין זה וכותב: אל עשו אחיו למדריגה תחתונה, ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה הם ה' מדריגות כנגד ה' מוצאות הפה פי' שאני יכול להעלות הדיבור. ע"כ.

[ופירושו שיעקב שלח לעשו, שהוא והוא כבר יכול להעלות את הצירופים וניצוצים שירדו בספירת המלכות אל עולמות העליונים]

וזהו קרוב מאד, ואפשר גם שורש, להביאור של אדה"ז בתו"א ר"פ וישלח: לכן צוה אותם כה תאמרון לאדני לעשו כו' עם לבן גרתי ויהי לי שור וחמור כו' דהיינו שהודיעו שכבר נגמר ונשלם כל סדר התקון דאצי' בתכלית השלימות כי כל הבחי' ומדרגות שבעולם האצי' בחי' שור וחמור צאן ועבד ושפחה כו' כולם נתבררו ונתקנו ע"י שם מ"ה וזהו ויהי לי כו'.

[ונמצא קצת קרוב לפי' הזה ע"פ ויהי לי שור וחמור כו' בס' דגל מחנה אפרים לנכד הבעש"ט, ולא מצאתי כפי' הזה בשאר ספרי החסידות הקדומים].

אך בס' חסד לאברהם כאן, הוא גם מביא דבר חדש אשר "שור וחמור צאן ועבד ושפחה" הם כנגד ה' מוצאות הפה.

ויש לעיין מקור לדברים אלו, מה השייכות דשור וחמור כו' לה' מוצאות הפה.

שאלה ב', בר"פ וישב

ב) בר"פ וישב כ': ותרם כראם קרנ"י, פי' כשהקליפות נופלים ואז נתעלה המלכות קרן ירד, כי כשזה קם זה נופל. ע"כ.

ודבר זה "קרן ירד", אין לו הבנה.

[ודא"ג, שם אח"כ בחסל"א פ' וישב, הוא כותב הביאור עה"פ וירד יהודה מאת אחיו עד איש עדולמי גו', כמו שמביא בתו"א פ' בראשית בשם ר"א המלאך, וכאן בחסד לאברהם מבואר כל הפסוק ביתר פרטים].

שאלה ג', בפ' מקץ

ג) בפ' וישב: ויאמר יוסף שבע פרות וגו' שבע שנים הנה וגו', כי מתחלה היו ז' פרות וז' שבלים, מפני שהמלכות היה בדל"ת בסוד דינא קשיא לפיכך היה נפרדים, והצדיק [יוסף] העלה מעט לבעלה [אוצ"ל: למעלה] בסוד דינא רפיא, וזהו שאמר "ז' שבלים וז' פרות אחד הוא". ע"כ.

מ"ש שהמלכות הי' בדל"ת בסוד דינא כו', צריך ביאור, כי הנוגע כאן הוא שהמלכות הוא דינא כו', אבל מה זה שייך ומה מוסיף כאן שהמלכות שייכת לאות דל"ת. [ואף שהתיבה הראשונה של "דינא" מתחלת באות ד', אבל מה זה שייך להדגיש כאן].

שאלה ד', בר"פ ויגש

ד) בר"פ ויגש: כי כמוך כפרעה, פי' שאם לא תעלה הדיבור אזי נחשב, כאלו פרע ה, כאלו פרע הדיבור כמ"ש בגמרא כל שלא כו'.

וצריך לציין לאיזה גמ' כוונתו.

שאלה ה'

ה) אח"כ שם בפ' ויגש, הוא מבאר הפסוק ולא עמד איש אתו, ופסוק "הוציאו כל איש מעלי": פי' כשהצדיק בא אל הצירופים לא יכול להיות שם שום קומה זקופה אלא כל הקומות נכנעים לפני השם יתברך, לפיכך בא התגלות בעולם כנ"ל, אבל בפרעה ששם פרע ה לפיכך כתיב והק"ל [נשמע בית פרעה] בלא ו', ששם לא היה התקשרות הצדיק, לפיכך היו אומרים "באו אחי יוסף" פי' שלא היו אומרים שהצדקים בא אל הצירופים, כדרך שהדכר מחזיר אחר הנוקבא, אלא באו אחי יוסף שהצירופים נתעלו לצדיק ולא מטעם כלל. ע"כ.

התיבות "לא מטעם כלל", אין להם פי'.

שאלה ו', בפ' ויחי

ו) בפ' ויחי בתחילתו, ע"פ יהי דן נחש עלי דרך: "מפני שכמו שיש נחש שרף ועקרב בקליפה כן הוא ג"כ בקדושה, וזהו יהי דן נחש עלי דרך פי' שיהי' מדריגת נחש דקדושה שעי"ז ישבר כל הקליפות" [וממשיך שם עוד בביאור הפסוקים, ובמה שדן הי' מאסף לכל המחנות, שהי' מעלה גם הניצוצות ממדריגות התחתונים. ובענין דן "מאסף לכל המחנות" יש ג"כ אריכות בלקו"ש ח"א בפ' ויחי, ואפשר הדברים בס' חסל"א כאן הם ג"כ שרש אל הפי' בלקו"ש, ובמאמרים לא מצאתי הרבה על דן מאסף לכל המחנות. ובס' הלקוטים דא"ח צ"צ אין אפילו ערך על "דן"].

ובדרך כלל, נחש שרף ועקרב הם בג' קליפות הטמאות, כמ"ש במקומות רבים. ויש לציין כאן המקורות ל"נחש שרף ועקרב" בקדושה.

אודות ר"א המלאך, ודבריו בספרי רבותינו

ו) בכלל הרה"ק הר"א המלאך, היה חבירו ורבו של כ"ק אדה"ז. וראה בס' "בית רבי" במדור תולדות אדה"ז (סב, א): רבו השני הי' הקדוש הר"ר אברהם נ"ע בהה"מ נ"ע המפורסם בפולין בשם המלאך ובמדינתינו בשם הקדוש כי הי' קדוש מרחם, ודרך עבודתו הי' נפלא מאד, כשהי' מתלהב הי' עלול לכלות הנפש ממש כו', אותו הושיב הה"מ נ"ע ללמוד עם רבינו הזקן ביחד נגלה וד"ח שרבינו ילמוד עמו נגלה והוא ילמוד עם רבינו ד"ח, ולעת מן העתים שהי' הרב המגיד לומד עם בנו הי' לומד גם עם רבינו נוסף על מה שהי' רבינו שומע ממנו עם כל התלמידים ביחד, ואז הי' מגלה להם ענינים יותר פנימיים ונעלים, אחר פטירת הרב המגיד נ"ע נתעכב רבינו אצל בנו הקדוש זמן מה ולמד ממנו עוד כו'. ע"כ. ונמצא מזה עוד בבית רבי שם ובכמה שיחות.

וגם יש כמה מאמרים שאדה"ז אמר במפורש אשר כל המאמר הוא ע"פ מה ששמע מהר"א המלאך.

[ורשמתי ע"ד עשרה תורות שאדה"ז כותב שהם ע"פ מה ששמע מר"א, בא' מגליונות "היכל הבעש"ט". ושם ציינתי גם מ"ש הרה"ג החסיד הרח"א ביחאווסקי בשם "מרגלא בפומא דחסידים", "שכל הדרושים הגבוהים של רבינו הזקן הם מהמלאך הקדוש מה שקיבל אדה"ז ממנו". (ס' "כתבי הרח"א ביחאווסקי", ברוקלין תש"נ ע' קכד. ועוד שם ע' נח: "וחסידים אומרים שהדרושים הגבוהים קיבל מהקדוש ר"א ולא מהמגיד", (וע"ש בכתבי הרח"א שכותב עוד ענינים בזה ע"ד הרמז והדרוש). אך צ"ע אם כך הם פני הדברים, כי זהו חידוש וצריך ע"ז מקור מוסמך יותר. ואדרבא במ"ש באגה"ק סכ"ג "שמעתי מרבותי" מפורש בשיחות דקאי על הבעש"ט והה"מ ולא נזכר הר"א. ועי' תניא חסידות מבוארת ח"א ע' יב].

ורבינו הזקן בעצמו כותב באגרתו אל הרה"צ הר"ר אברהם מקאליסק (אגרות קודש אדמו"ר הזקן ח"א ע' קכא): "כי מעולם לא ביקשתי ממנו שום הסכמה על מילי דחסידות להיותם אמרי פה קדוש רבינו הגדול זללה"ה ובנו נ"ע ממעזריטש".

ובגלל כל זה צריך ביאור, על אשר בספרי הצ"צ, ובעוד ספרי רבותינו נשיאינו, אין מובא הרבה מספר זה, אף אשר כמה תורות שבו קשורים עם המבואר במאמרי אדה"ז. [ובמאמר מיוחד נציין בעז"ה, מקומות רבים בס' חסד לאברהם שהם קרובים מאד, ונראה בעליל שהם שרש לביאורים של כ"ק אדה"ז בכ"מ]. אף שבכלל מובא הרבה מתורות תלמידי הה"מ כמו ס' אור המאיר, מאור עינים, נועם אלימלך ועוד. אך לא כ"כ מס' חסד לאברהם.

ובפרט יש לציין אשר התורות שנדפסו בספר זה חסל"א, הנה הרה"צ ר"א בעצמו כתב אותם והם לשונו הק', דהיינו שאי"ז כמו כמה ספרי חסידות שנרשמו רק ע"י התלמידים כמו ספרי הה"מ ממעזריטט והנועם אלימלך ועוד שהם בעצמם לא כתבו הדברים רק תלמידיהם ששמעו מהם, ואילו החסל"א הוא כמדומה לשונו של הרה"צ הר"א בעצמו.

'

בסוף ה'תניא' ב'הערות' מכ"ק אדמו"ר זי"ע [רכא, ב. בהוצאת 'היכל מנחם' ירושלים'] - 'שם הספר ושם חלקיו' נאמר:

"השער - כמעט [מלבד בהוצאות קאניגסברג תקצ"ב עד ווילנא תרל"ב] בכל ההוצאות - אין נזכר בנוסח השער 'שער היחוד והאמונה'!

"וכנראה שנשתרבב מנוסח השער של הוצאה הראשונה, אשר אח"כ לא הוסיפו בשער אלא מה שניתוסף על ההוצאות הקודמות", עכ"ל (מלבד החצ"ר).

משמע שאין בעיה בההוצאה הראשונה דסלאוויטא תקנ"ז, ששם היה בסדר שלא נזכר בנוסח השער 'שער היחוד והאמונה', אלא שאח"כ [החל מהוצאות זאלקווא תקס"ה-ט שניתוסף 'אגרת התשובה' מהדו"ק, ואח"כ מהוצאת שקלאב תקס"ו שניתוסף 'אגרת התשובה' מהדורא בתרא] "נשתרבב מנוסח השער של הוצאה הראשונה . . שלא הוסיפו בשער אלא מה שניתוסף ['אגרת התשובה', ואח"כ מהוצאת שקלאוו תקע"ד גם 'אגרת הקודש'] על ההוצאות הקודמות".

ויש להבין מדוע אין מעיר גם על ההוצאה הראשונה שלא נזכר בשער הספר 'שער היחוד והאמונה'?

ונראה לבאר, דהנה ב'הערות' שם (לפנ"ז) נאמר: "שער היחוד והאמונה נקרא ג"כ לקוטי אמרים חלק ב'" וכו'. - ולפ"ז כמו שבשער הראשון כתב רבנו הזקן: "ספר לקוטי אמרים חלק ראשון . . בדרך ארוכה וקצרה בעזה"י", בדומה לזה כתב בחלק ב: "ליקוטי אמרים חלק שני . . מיוסד על פרשה ראשונה דקריאת שמע", וא"כ אין מקום וטעם לכתוב בחלק ראשון על מה שיש בחלק [אחר, ה]שני, אלא דאם פותחים בחלק שני רואים במקומו - בשער שלו מה תוכנו, וא"ש, וז"פ.

שוב ראיתי בלקוטי שיחות חי"ז (ע' 519) [במכתב שכתב כ"ק אדמו"ר זי"ע להרב יהושע מונדשיין שי', ונדפס בספרו 'ספר התניא - ביבליוגרפיה (ע' 13)]: "ד) השער לשער היחוה״א - הוא (ג״כ לשון אדה״ז ובסגנונו ממש דהשער לח"א): לקו״א ח״ב הנקרא בשם חינוך קטן מלוקט מפי ספרים ומפי סופרים קדושי עליון נ"ע מיוסד על פ״ר דק״ש. וכתבו אדה״ז במקומו - לפני ח״ב. ובטלה התמי׳ על שלא נזכר ח״ב בשער הא׳ של התניא".

אולם במכתב שם עדיין מקשה כ"ק אדמו"ר זי"ע: "אף שעצ"ע: לאחרי ש״נעשה״ השער הראשון - שער הכללי דכל הספר (ע״י שהוסיפו בו ״וניתוסף בו אגרת התשובה״)[1]הי׳ צ״ל, לכאורה, לשונו: . . בעזה״י. לקוטי אמרים ״חלק שני . . (כלשון אדה"ז הנ״ל עד) שמע. לקוטי . . התשובה (כנ״ל - לשון אדה"ז), שהרי ״וניתוסף בו אגה״ת״ באה כבר בהוצאת שקלאב תקס״ו, היינו בזמן אדה״ז ונדפסה במקום הסמוך לו, ואגה״ת שבה היא לא מהד״ק שלה כ״א מהד"ת, שכ״ז מראה שאדה״ז שם עיניו עלי'"?

ועי' ברשימות על תניא (ע' ה) שכתב כ"ק אדמו"ר זי"ע: "השער . . וצ"ע שלא נזכר בו ע"ד שער היחוד והאמונה הנקרא ברוב המקומות בתו"א ולקו"ת אגה"ת ד' אגה"ק ה' ו' כ' [בשם] "ח"ב"".

והנראה בזה לבאר בדא"פ, עפ"י מה דאיתא בלקו"ש חכ"ה (ע' 199 ואילך): בספר "תניא קדישא" כפי שמסודר לפנינו, מופיע השער היחוד והאמונה בתור חלק שני, אבל ידוע (כפי שמסופר אצל חסידים) שלרבנו הזקן היה קס"ד לסדר את שער האמונה והיחוד שלו בתור חלק ראשון, ומהאי טעמא מצינו ב"חינוך קטן" (ההקדמה לשער היחוד והאמונה) ב-ג פעמים הלשון "כמו שיתבאר" (בלשון עתיד) - הגם שבזה הכוונה לענינים שהם מבוארים בחלק ראשון.

ויתירה מזו: כיון שרבנו הזקן השאיר את הלשון "כמו שיתבאר", ולא שינה ל"נתבאר" (לשון עבר) - הרי זה הוכחה שאפילו לאחר שרבנו הזקן החליט שהשער היחוד והאמונה יבא לאחר החלק הראשון, בכל זאת השאיר נתינת מקום לסברתו הקודמת, ושהשער היחוד והאמונה יש לו ענין של "כתוב קודם" (אבל לא ברוב הענינים).

הסדר בעבודת האדם הוא, שבכדי להגיע לידי אהבה ויראה (שזה התוכן של חלק ראשון שבתניא), צריך להיות קודם "האמונה הטהורה ונאמנה ביחודו ואחדותו יתברך וית'" (התוכן של שער היחוד והאמונה), כמבואר בחינוך קטן בסופו. עכ"ד.

ובאג"ק חכ"ב (ע' שצט) נאמר: "כנראה סבור היה [רבנו הזקן] להתחיל ספר לקוטי אמרים, הוא ספר התניא, בחלק הנקרא ״חינוך קטן", אלא שמפני טעמים כמוסים נדפס זה בתור חלק שני של ספרו", עכ"ל. וכ"ה בלקו"ש ח"ד (ע' 1262).

ומעתה י"ל, דלכן לא נזכר ב'שער' ע"ד ה'שער היחוד והאמונה', כיון שאם באותו עמוד של ה'שער' מופיע בזה אחר זה: "ספר לקוטי אמרים חלק ראשון . . בדרך ארוכה וקצרה בעזה"י". ומיד אחרי זה לקוטי אמרים ״חלק שני . . (כלשון אדה"ז הנ״ל עד) שמע. לקוטי . . התשובה (כנ״ל - לשון אדה"ז)", זה היה מבטל לחלוטין את ה"נתינת מקום" לסברתו הקודמת של רבנו הזקן, שהשער היחוד והאמונה יש לו ענין של "כתוב קודם" של "חלק ראשון". וגם אז לא היה מקום להשאיר ב"חינוך קטן" את הלשון "כמו שיתבאר", אלא שהיה צריכים לשנותו ל"נתבאר" (לשון עבר), כמובן.

ואדרבה, הא גופא שלא מוזכר [בכוונה] ב'שער' את ה'שער היחוד והאמונה', זה גופא הוכחה וראיה עצומה לה"נתינת מקום" לסברתו הקודמת של רבנו הזקן, שהשער היחוד והאמונה יש לו ענין של "כתוב קודם" של "חלק ראשון", ומהאי טעמא מצינו ב"חינוך קטן" (ההקדמה לשער היחוד והאמונה) ב-ג פעמים הלשון "כמו שיתבאר" (בלשון עתיד) - הגם שבזה הכוונה לענינים שהם מבוארים בחלק ראשון - ויתירה מזו: כיון שרבנו הזקן השאיר את הלשון "כמו שיתבאר", ולא שינה ל"נתבאר" (לשון עבר) - הרי זה הוכחה שאפילו לאחר שרבנו הזקן החליט שהשער היחוד והאמונה יבא לאחר החלק הראשון, בכל זאת השאיר נתינת מקום לסברתו הקודמת, ושהשער היחוד והאמונה יש לו ענין של "כתוב קודם", וא"ש.

ולפ"ז יש לבאר עוד פליאה עצומה, דהנה החל מה'תניא' (מהדורה ל') שנדפס בווילנא תר"ס התחיל להופיע שני שערים ב'תניא', הראשון - והחדש הוא מקוצר מאד, וז"ל: "לקוטי אמרים עם אגרת התשובה ואגרת הקדש", ותו לא. ולכאורה תמוה ביותר, מדוע השמיטו בשער החדש את 'שער היחוד והאמונה'?! - ברם לפי הנ"ל מובן, די"ל שכולל [ב' החלקים] בתיבות 'ספר לקוטי אמרים', כדי שאז באמת ישאר "נתינת מקום" לסברתו הקודמת של רבנו הזקן, שהשער היחוד והאמונה יש לו ענין של "כתוב קודם" של "חלק ראשון" כנ"ל, ולק"מ.

אגב, מ"ש בלקו"ש חכ"ה הנ"ל: "מצינו ב"חינוך קטן" (ההקדמה לשער היחוד והאמונה) ב-ג פעמים הלשון "כמו שיתבאר" (בלשון עתיד)". יש להבין מדוע אומר "ב-ג פעמים", והלא זה שם ג' פעמים, ולא ב' פעמים? - ועי' ב'הערות ותיקונים' על תניא מכ"ק אדמו"ר זי"ע, (עה, ב. עו, א) על ג' פעמים שנאמר "שיתבאר": "מכאן סמוכות לסיפור חסידים שבתחלה סבר רבנו הזקן לסדר שער היחוד והאמונה קודם לחלק ראשון", וצ"ע.