מדות רעות וטובות

במאמרי אדה"ז הקצרים ע' קג כתוב: "והנה משרע"ה הי' בחי' גבוה למעלה שהוא בחי' דין מלשון ריב אך הוא תיקן הכל לטוב". ובנוסח השני של המאמר: "והנה משה הי' בחי' מדין לשון ריב אך הוא תיקן והפך הכל לטוב". ואם אינני טועה אומר כאן אדה"ז שמרע"ה הצטרך להפוך ולתקן המדות שלו, שמלכתחלה הי' של דין והצטרך לתקנו לטוב.

ולכאורה זה מזכיר בתוכנו את הנקודה שמביעה דברי התפארת ישראל לקידושין משנה י"ד יכין אות ע"ז: "שמצאתי כתוב דבר נחמד שכשהוציא משרע"ה את ישראל ממצרים ...התעורר מלך ערבי ...וישלח צייר…לצייר תמונת המנהיג הגדול הזה... ויביאהו [התמונה] לפני המלך ...וישיבו כל החכמים יחדיו אל המלך ואמרו אם נשפוט על פי ציור קלסתר פניו של האיש הזה המפורסם לגדול נאמר לאדונינו כי הוא רע מעללים בגאות וחמדת ממון...ויקצף המלך מאד ויאמר מה זה התעללו בי הלא בכל אלה שמעתי...בהיפך!... והמלך... נסע ברכבו ובפרשיו אל תוך מחנה ישראל ..וילך ויבא אל אהל איש האלקים ..ויען משה איש האלוקים ויאמר ...דע כי לולא הייתי בטבע באמת כפי מה ששמעת ממדותי לא טוב אנוכי מבול עץ יבש כי גם ממנו [לא] נמנעו וחשכו כל חסרונות האדם ...ואני בכח אמיץ התחזקתי ורדיתי וכבשתי אותם עד אשר קניתי לי לטבע שני ולכן בעבור זה יקרתי והתכבדתי בשמים ממעל ובארץ מתחת.."

והנה מלבד שיש לחקור מקור דבריו כי לכאורה אינם ממדרש, הרי הרבה (ראה הנספח לסוף ספר 'תשואות חן' מ'גאון א'. וראה בתורה שלימה לשמות ב אות ט"ו אחרי שמביא מאמרי חז"ל בגדלותו של משה מיד כשנולד שמעיר: "מכל המאמרים הנ"ל מבואר לא כמו שכתב בתפא"י ...אגדה זן אין לה שום מקור ואינה אלא משל בעלמא") צווחו על תוכן הדברים שח"ו לומר כך על משרע"ה וכו', אולם נקודה זו מופיעה כמעט ברוב ספרי חסידות הראשונים ובכמה מהם אף מביאים את הדבר בשם הבעש"ט (רוב הציונים דלהלן רשמם אמו"ר שליט"א בגליון הספר תשואת חן אשר לו). וקודם ארשום אלה שמביאים הדבר בשם הבעש"ט.

1) בדגל מחנה אפרים (פ' תשא בסופו) ע"ד ששמעתי מן אא"ז [הבעש"ט נ"ע] על הא דאמר (בכורות ה א) משה רבכם קוביוסטוס הוא גונב נפשות...ופי' הוא ז"ל כי משה רבינו נולד בבחי' שיהי' רשע גמור ויהי לו כל המדות רעות אך שהוא היפוך ושיבר כל המדות רעות והשתדל רק להכניס עצמו במדות טובות …ולכן הם לא הבינו ולא הסתכלו אל האמת וראו רק הבחי הרע שהי' בו..כנ"ל שהי נולד עם כל המדות רעות..". ומעניין, בענין להסתכל בפרצוף אם האדם יש לו מדות רעות או לאו מה שכותב בקטע שלאח"ז: "שנזכר בתיקונים מהות האדם ומעשהו הן טוב הן ביש ניכר בשרטוטין שלו שעל פניו ורגליו ..והנה כשנולד בוודאי הי' שרטוטין שלו מרמזים על בחי הרע שלו שנולד בזה…"

2) מעין זה מופיע בפרי הארץ (להרה"ק רבי מענדיל האראדקער נ"ע) בשם הבעש"ט בפרשת מטות מסעי במהדרה החד' ע' ק"א) "שמשרע"ה ע"ה גבר עליהם והכניע בעצמו כל הרע עד שהגיע להיות במדריגת דעת דקדושה כידוע ומאמר הבעש"ט שכל מה שהיה בבלעם הי' חושדין למשה רבינו ע"ה". אולם אין כאן להדיא ממש אותו המושג אך דמיון יש, אך לפני כן מביא את המושג הנידון ממש מ"ספרים"( פר' בלק ע צח) "כידוע מפי ספרים שמשה רבינו עליו השלם היה מוטבע בתכלית המדות רעות וכבש את מדותיו לתכלית הטוב האפשרי". ובמהדורה הנ"ל ציינו לדגל מחנה אפרים הנ"ל, אך צ"ע אם יתכן הדבר כי ה'דגל' נדפס רק בתקס"ג ואילו הרמ"מ הסתלק כבר בתקמ"ח, ואם שמעו מפיו מדוע כתוב "ספרים" ולא "שמעתי".

3) האור החיים הקדוש פר' ברכה עה"פ איש האלקים מבליע בפירושו נימה של רעיון זה "יש מקום לחשוב שהי' [משה] עניו בטבעו והי' בכולן מטבעו ולזה העידה התורה עליו שכל התעצמותו ותגברתו הרמוז בתיבת איש לצד האלקים הי' ירא, והוא אומרו איש אלקים". אך צ"ע אם מדובר ברעיון זה ממש.

4) בספר פורת יוסף (לבעל מחבר ספרי התולדות להרה"ק רי"י תלמיד מובהק להבעש"ט) פר' ויחי "דכתבו חכמי הפילוספיא דמשה רבינו ע"ה נולד בטבעו בכל מדות רעות רק ששינה הטבע ונודע כי שורש כל המדות הרעות הוא לב רע.."

5) בתשואת חן (להרה"ק רבי גדלי מליניץ תלמידו המובהק לרבי ארי' לייב המוכיח מפולנאה, שהי' מתלמידיו המובהקים והראשונים של הבעש"ט הק' וכן הי' (ר"ג) תלמידו של התולדות-הרב מפולנאה) מביא את הפירוש שמביא הדגמ"א בשם הבעש"ט, בשם רבו המוכיח (ותופעה זו שגורה בספרי החסידות הקדמונים.) בפר' ויגש: "וכמו ששמעתי מהרב המוכיח ז"ל פי' הפסוק הן בני ישראל לא שמעו אלי... שביאר שע"י שמשה נולד במזל טבעו שיושלם במדות רעות כדאיתא ברז"ל (בכורות ה' א) משה רבך קוביסטוס הי' והיפך טבעו לטובה". ומענין המשך פירושו: כי מה שאמרו רז"ל (ברכות) כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים זה דוקא במי שבטבעו ירא שמים .. כהוראת לשונם "שיש בו", ולא אמרו שהוא י"ש... ע"כ ירא [משה] לנפשו פן לא ישמעו אליו! פירוש מדהים.

וכדאי להביא מש"כ שם לעיל (פר' תולדות) "וזהו אמרם ז"ל שאמרו על משה רבינו הבקיאים בחכמת הפרצוף שצורתו הוא צורת גנב כי כך הי' דרך עבודתו". ומעניין שמביא הרעיון בשם "אמרם ז"ל". ברם ההסבר שם בשם התולדות (רי"י מפולנאה) הוא שונה מההסבר שאנו דנים עליו ויעו"ש ואכמ"ל.

6)בקדושת לוי (פר' תרומה ד"ה למה במנורה) "כי מכח יראתו ואהבתו [של משה] היו לומדים ישראל, כי נולד במדת רעות כמוזכר בספרים". וצ"ע לאיזה ספרים כוונתו, כי כבר ראה את הדגמנ"א בדפוס ואף הסכים עליו טרם הדפסתו, אך א"כ מדוע אינו מביאו בשם הבעש"ט?

7) ונסיים בדברי ה'אור פני משה' (להרה"צ וכו' רבי משה סופר סתם מפשעווארסק, והי' מתלמידי המגיד) פר' חקת בתחילתו, שמביא את דברי המסמך שמביא בתפארת ישראל בקיצור, בזה הלשון: "שמעתי אומרים דאי' בס' מעשה למלך...". וכאן מביא התוכן המבואר בתפא"י שציטטני כבר לעיל, ומסיים: "עד כאן שמעתי, הגם שיש לפקפק, שתשובה זו אשר השיב יראה מיעוט ענווה ואצל מרע"ה נאמר והאיש משה עניו מאד, מ"מ אאמין כי הי' צריך להשיב כזה בכדי שלא יתחלל על ידו ח"ו באמרם שמשה רבן של כל ישראל צורתו מוכחת כזו, לכך השיב האמת ודוק כי הוא דקדוק נכון". ועיי"ש בהמשך שמוכיח מן הפסוקים שכך הי' טבעו של משה. ומפליא ביותר: אין הפקפוק שלו על עצם המסמך כלל ועיקר וכן אין הוא נרתע כלל מהרעיון עצמו, להיפוך: הוא רואה בתשובת משה דוקא סתירה לענווה!

בסה"מ באתי לגני בד"ה באתי לגני - תשכ"ג (ע' קסד) מביא כ"ק אדמו"ר פי' השל"ה עה"פ "צהר תעשה לתיבה תחתיים שניים ושלישיים" דמפ' דקאי על עולמות בי"ע, וממשיך "וזהו"ע תלת עלמין אית ליה לקוב"ה שיש בזה ב' פירושים, הא' דקאי על אצילות בריאה ויצירה והב' כמ"ש הרמ"ז שהם א"ק אצי' ובי"ע, שפי' זה מתאים לפי השל"ה הנ"ל דקאי על עולמות בי"ע אלא שלפי הרמ"ז קאי על עולמות בי"ע הכללים,- עולמות הא"ס, אצילות ובי"ע" עכלה"ק. וממשיך לבאר החילוק בין אצילות ועלמות א"ס לבין עולמות בי"ע שבאצילות עדיין הכלים הם אלוקות ממש משא"כ למטה הימנו, וממשיך לבאר באות ג', שע"י שמחשבים ג' עולמות בי"ע הפרטים לעולם א' שלם, מתחדש עוד שבח באוא"ס שאינו מתלבש בכמה לבושים כדי להתפשט גם בעשיה שכל עולמות בי"ע הם לבוש א' לאור האצילות יעויי"ש בארוכה.

ועפכ"ז נמצא דבי"ע דפרטות הם עולם נפרד בעולמות בי"ע הכללים ואצילות הוא עולם נפרד, ונראה דלפ"ז כן הוא הסדר דבי"ע הכללים, עולמות א"ס שלמעלה מאצילות - בריאה, אצילות - יצירה, ובי"ע - עשיה. וצ"ע דבכו"כ מקומות בחסידות נתפרש דעולם האצילות או אבי"ע זהו עשייה דכללות ועולמות א"ס מחולקים דא"ק הוא עולם הבריאה דכללות ועולם התהו (עקודים) הוא יצי' דכללות. ועי' בעיקר בד"ה 'ויגדלו הנערים' תרס"ה ועוד הרבה, וכאן אומר דדווקא לפי הרמ"ז שפי' 'תלת עלמין' הוא א"ק ואצילות בנפרד ובי"ע בנפרד הוא מתאים לבי"ע הכללים?

והנה מקור ההסבר בענין תחתיים שנים ושלישים שזהו שייך לענין 'תלת עלמין אית ליה' מובא בהערה שם שהוא באוה"ת לפ' נח (כרך ג' תריד) וזלה"ק "אך הרמ"ז שם פי' שהוא ג' בחינות הכוללים את כל החלל - היינו א"ק אצי' ובי"ע". ושם מסביר דעפ"ז א"ש פי' הבעש"ט עה"פ "צהר תעשה" שהוא אלוקות נשמות ועולמות, דנשמות קאי על אצי' ואלוקות אלמעלה מאצילות, וממשיך "והוא השכלה מופלאת להבין מה בין אצי' ללמעלה מאצילות" כו' עיי"ש, ואמנם אף שגם אדמהצ"צ מביא פי' השל"ה עה"פ "צהר תעשה" הרי אינו מדמה זה לפי הרמ"ז לגבי תלת עלמין, ובפשטות נראה שאכן לא פירש דברי הרמ"ז דתלת עלמין הם בי"ע דכללות, אלא אומר "ג' בחינות הכוללים את כל החלל" כלומר שמחלק כבי' כל סדר ההשתלשלות לג' מדריגות, שכ"א מורה על דרגא נעלית יותר (בי"ע - עולמות, אצי' - נשמות, ולמעלה מאצי' - אלוקות), אבל כ"ק אדמו"ר מדמה זה ממש לעולמות בי"ע הכללים דכ"א הוא עולם בפ"ע בבי"ע הכללים.

ואף שלכאו' היה אפ"ל בדוחק שגם כוונת כ"ק אדמו"ר הוא כאדמהצ"צ דא"ק אצי' ובי"ע כוונתו לג' בחי' הכוללים כל החלל, ואז נפרש דברי ק' דהדמיון דפי' הרמ"ז לפי' השל"ה הוא דהרמ"ז מפרש דה'תלת עלמין' קאי על המקום כבי' דבי"ע דכללות אלא דמחלק זה במאמר הזהר ד'תלת עלמין' לג' בחינות אחרות.

אלא דא"א לומר כן דע"פ סרט ההקלטה דאותה התוועדות, נראה קצת דלא דייקו בזה המניחים דזלה"ק (במדויק מסרט ההקלטה) "און דערנאך ס'איז דא דער ענין וואס זאגט דער רמ"ז וואס דאס איז (- מאמר הזהר ד'תלת עלמין אית ליה' - הכותב) דער ענין פון בריאה יצירה ועשיה וואס דאס איז מתאים צו דעם וואס זאגט אינעם של"ה, נאר דאס איז בי"ע הכללים וואס דאס איז אוא"ס אצי' ובי"א" עכלה"ק, וא"כ משמע במפורש דכ"ק אדמו"ר מפרש הרמ"ז ד'תלת עלמין' כוונתו על ג' עולמות בי"ע הכללים שהם עולמות א"ס, אצי' ובי"ע. וצע"ג. ובוודאי יעירו בזה הקוראים שי'.

בתניא התחלת פל"ט: ומפני זה נקראים המלאכים בשם חיות ובהמות ... לפי שאינם בעלי בחירה...

וכבר העירו ע"ז מהסיפור עם מיטטרון המובא בגמ' חגיגה [טו,א] שהלקוהו שיתין פולסי דנורא. ולכאורה לפי כמה מפרשים שם הוא ענין של עונש יעו"ש.

ובכל פירושי התניא הנדפסים שראיתי לא העירו ע"ז.

ובדרך אפשר י"ל שכ"ק אדמו"ר כן עמד ע"ז.

דהנה במפתחות ללקוטי תורה ערך "בחירה" כותב כ"ק אדמו"ר ... במגד (בבי"ע. מט"ט!).

והיינו במ"ש בלקו"ת פ' בהר (מג.ד) ... משא"כ בי"ע הם נפרדים ממש ובעלי גבול עד שיש להם בחירה לעשות ח"ו הפך רצונו ית' וכמארז"ל במט"ט דמחו לי' שתין פולסי דנורא כו'.

ולעת עתה לא מצאתי עוד מקום בכל המפתחות שיציין כ"ק אדמו"ר עם סימן כזה "!". ולכאורה הכונה שדבר חידוש או פלא יש כאן.

והדבר צריך בירור. ואואפ"ל שמ"ש שמלאכים אין להם בחירה זהו:

א - ע"ד הרוב. ע"ד מ"ש כ"ק אדמו"ר בביאור הלשון בתניא פכ"ד שהקליפות וסט"א קרו לי' אלקא דאלקיא. שזהו ע"ד הרוב ולכן לא קשיא מנסחריב שהכחיש במציאות הבורא.

ב - כמו שאצל אוה"ע שמצינו שעוברים על זמב"נ. אף "ואינם יכולים לעבור כלל על רצונו ית'" תניא פכ"ד שם. וראה שם בביאור כ"ק אדמו"ר שם. ועד"ז י"ל לכאורה במלאכים.

בגליון העבר חי [תשעו] העיר הת' מאיר אלכסנדר הלוי שי' פישר בהא דבלקו"ת פקודי ד,א שו"ה "על" כ' "על מילתא דעבידא לאגלויי ממש מיד לא הצריכה התורה עדות". והעיר הנ"ל, דצ"ע דהיכן מצינו דין כזה שצריך להיות אגלויי מיד.

ומציין לפר"ח יו"ד [צ"ח סק"ב] שכ' לענין טעימת עכו"ם במסל"ת מה דמהני זה באיסור דאורייתא היא משום דעבידא לאגלויי מיד, משא"כ לגבי מת בעלה עיי"ש - הרי שבציור הרגיל של עבידא לאגלויי אי"ז מיד. וצ"ע. ע"כ.

ועד"ז בצ"צ יו"ד קמ"ח אות ה' מביא באמצע התשובה "והיינו דענין לא מרע אנפשיה שייך רק שם שהוא מילתא דעבידא לגלויי מיד שאם יעשה לו רע וימות יאמרו הכל שהוא הרע לו...וכ"כ הב"י בי"ד רס"י צ"ח בשם הרשב"א...קפילא לא מרע אנפשיה עכ"ל. זה ג"כ שם שיתברר הדבר תומ"י (תיכף ומיד) שמשקר..." (ולכן סב"ל להצ"צ שם שכשאינו דבר שיכול לאגלויי מיד אין גוי נאמן ואפי' הוא אומן).

ונראה דהיסוד לחלק בין מלדעל"ג סתם ומלדעל"ג מיד (דמועיל בכל העניינים מדאו') הוא משיטת הריב"ש בסי' קנ"ה דמדבר שם אודות "מילתא דעבידי לאגלויי" וכ' "...כד מעיינת בהך מילתא שפיר תמצא דאין כל מדעל"ג בגדר א': יש דבר שאמרו בו מדעל"ג שהוא דבר המפורסם לכל, ועתיד ליגלות בוודאי בקרוב, כההיא דקדשו בית דין את החדש ...וכן זה אחיו של פלוני וזה יבמתו שדבר זה כבר ידעו בו רבים ונוכל לחקור הדבר מיד...ויש דבר שאמרו בו מדעל"ג ואינו בגדר זה, שאינו דבר מפורסם ואין בידינו לגלותו וגם אינו ודאי שיגלה, אלא שאפשר שיגלה באיזה זמן, כגון מת פלוני, שהרי אף אם הוא חי ויבא לא יהיה טענה למי שהעיד עליו..וכמו זה אינו נאמן מן הדין אלא מדרבנן בצרוף טעם דיוק האשה...".

והיינו דלשיטתו דמדעל"ג שהוא נאמנות מה"ת הוא רק בדבר שיכול להתגלות בוודאות ובקרוב. משא"כ בדבר שאין וודאות ושאפשר שיתגלה באיזה זמן אי"ז נאמן מה"ת לפי שיטתו בשיטת הרמב"ם אלא מדרבנן בצרוף עוד טעם ("איתתא דייקי ומינסבא"). וההסבר בפשטות: דרק בדבר שיגלה שקרו בקרוב ובוודאות בזה לא משקרי אינשי (ובגוי: לא מרע אומן, וקפילא אנפשיה)1.

אבל עדיין יש לדייק בל' דאדה"ז שמבהיר: דכ' ומבאר (דלא רק כפי שהו"א לומר, שבמדעל"ג יש בעד א' כח דעדות חזקה ויש בזה תורת וכח עדות ובירור גם לחד, אלא יתירה מזו): "ענין עדות ועדים שהיא הגדה הנאמנת אין שייך אלא על דבר הנסתר ונעלם מעיני הכל ע"ז צריך עדות שיעידו ע"ז אבל על דבר הנגלה אין צריך ואין שייך עדות. ואפי' על מילתא דעבידא לאגלויי ממש מיד לא הצריכה התורה עדות". והיינו דבמדעל"ג אין צורך לעדות ולכן גם חד מהימן. וכן מביא ומבאר בביאור יתר בהמאמר דויקם עדות תש"ת וכן מביאם כ"ק אדמו"ר בלקו"ש חי"ט ע' 190. 2

והנה עד"ז כ' הח"ס תשובות אהע"ז סי' צ"ד גם הוא מביא הריב"ש דמדעל"ג גרידא לאו דאו', והתשבץ הסובר דהוא דאו' וכ' "נחזור לעניננו דהריב"ש סי' קנ"ה החליט דמדעל"ג מיד לשעתו ה"ל כאילו ראוהו ב"ד". 3באופן דהח"ס מפ' דברי הריב"ש עצמו דכשיכול לברר מיד בשעתו הוי כראהו ב"ד, והוא ע"ד מה שכ' אדה"ז שבזה לא הצריכה התורה עדות.

והנה הצ"צ אהע"ז ס"ו אות י' מביא הריב"ש הנ"ל. ונראה ממנו שהוא מחלק עוד בענין זה: בקידוש החדש דהוא מדעל"ג יתר מעדות אשה, שיתברר בוודאות בקרוב האמת, אבל מ"מ צריך ע"א כשר "ולא שקרן4", כיון שאין הבירור יעשה מיד (ממש), משא"כ בנידון דשטרא פרסאה דמקרין בפני ב' עכו"ם זשלב"ז (היינו שאינם עדים "כשרים"): "שזה דבר שלא ישקרו בו", והיינו שבזה אפשר לברר מיד האמת ולכן לא בעי עדות כשרה.

ולכן י"ל שזהו כוונת אדמה"ז: שבענין דמדעל"ג "ממש מיד" אין צורך לעדות כלל (אפי' עד א' כשר) והוא יתר אפי' ממדעל"ג דקידוש החדש שיש לברר בקרוב ובוודאות שלכן נאמנותו הוא מה"ת (דלא כבעדות אשה שאינו נאמן משום מדעל"ג גרידא מה"ת משום שאינו וודאות שיתברר) ואעפ"כ צריך ע"א כשר.