בד"ה למען ידעו דורותיכם תש"ב (סה"מ תש"ב עמ' 27) מבאר דמהפסוק למען ידעו וגו' מובן "דמצות סוכה וענינה היא בבחי' וספירת הדעת, וזהו למען ידעו דורותיכם דענינה ענין הידיעה ולכן שיעור דפנות הסוכה בגובה הוא עד עשרים אמה וארז"ל עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה, למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שהוא דר בסוכה דמזה מובן שענין הסוכה הוא ענין הדעת והידיעה".

ולכאו' הלשון מוקשה במאד, דתולה הא דשיעור גובה דפנות הסוכה צריך להיות עד כ' אמה בענין הידיעה, היפך המבואר בריש סוכה בדף ב'.

דבגמ' שם איתא ג' דעות בטעם דברי המשנה שסוכה הגבוהה למע' מעשרים אמה פסולה דלרבה ילפינן לה מדאמר קרא למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וגו' עד כ' אמה אדם יודע וכו' למעל' מכ' אמה אין אדם יודע שדר בסוכה משום דלא שלטא בה עינא ולר"ז ילפינן לה מהפסוק וסוכה תהי' לצל יומם מחורב, עד כ' אמה אדם יושב בצל סוכה למעלה מכ' אמה אינו יושב בצל סוכה אלא בצל דפנות, ורבא יליף לה מבסוכות תשבו שבעת ימים אמרה תורה וכו' צא מדירת קבע ושב בדירת עראי ולמע' מכ' אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא קבע.

ובהמשך הסוגיא שם (בע"ב) אמרו דלרבה, דוקא אם אין הדפנות מגיעות לסכך אזי הסוכה פסולה למע' מעשרים אמה, אבל בדפנות מגיעות לסכך אפי' למעלה מעשרים אמה כשרה, משום דשלטא בה עינא דרך הדפנות אמנם לרבא ור"ז דהטעם הוא משום עראי או צל, אזי אפי' בדפנות מגיעות לסכך פסולה למע' מעשרים אמה.

ומבואר מזה דלרבה א"א לומר דיש שעור בדפנות הסוכה שצריכים להיות בגובה עד עשרים אמה, דהרי בדפנות המגיעות לסכך יכול להגביהה גם למע' מעשרים אמה ורק לשאר הדיעות שם - שלדעתם אין זה שייך כלל לענין הידיעה המבואר כאן במאמר - אכן ישנו שעור לגובה דפנות הסוכה שהוא רק עד עשרים אמה ואיך מוסברות כאן במאמר שני הדיעות החולקות בחדא מחתא?

ולכאו' היה אפשר ליישב בדוחק דבאמת גם רבא ור' זירא סוברים כטעמו של רבה שכשאין הדפנות מגיעות לסכך הסוכה, פסולה משום שלמע' מכ' אין אדם יודע שהוא דר בסוכה אלא שהוסיפו שגם אם הדפנות מגיעות לסכך, הסוכה פסולה מהטעמים שלהם (עראי או צל).

והיות שלהלכה קיי"ל דלא נרבה דהרי מבואר בשו"ע סתרל"ג ס"א דסוכה הגבוהה למע' מעשרים אמה פסולה אף היכא דהדפנות מגיעות לסכך, לכן הזכיר במאמר את השיעור כפי שהוא להלכה להדגיש שגם הם סוברים בעצם מהטעם של רבה דעד עשרים אמה אדם יודע וכו' שמזה מובן דמצות סוכה ענינה ענין הידיעה וכמבואר במאמר אלא שלדעתם ישנם עוד טעמים אחרים לפסול סוכה שהיא למע' מעשרים אמה גם באופן שאין חסרון מצד ענין הידיעה והדעת וכנ"ל.

אך באמת א"א לומר כן דהרי בגמ' שם נאמר בהדיא "כולהו כרבה לא אמרי (כולהו הנך אמוראי כרבה לא אמרי דיליף מלמען ידעו. רש"י) ההוא ידיעה לדורות היא (ההוא לאו בידיעה דישיבת סוכה קא אמר אלא בידיעת דורות הבאין הקף סוכות ענני כבוד הנעשה לאבות. רש"י)" הרי דלית להו כלל סברת רבה! (וראה במ"ש ע"ז הפנ"י והערוך לנר).

ומלבד זאת הרי הלשון במאמר הוא דמצד שסוכה ענינה ענין הידיעה "ולכן שיעור דפנות הסוכה בגובה הוא עד עשרים אמה וארז"ל עד כ' אמה אדם יודע וכו'" הרי שזהו הטעם לשיעור דעשרים אמה. וזה לא מובן כלל שהרי בגמ' מבואר להיפך דמצד הסברא עד עשרים אמה אדם יודע וכו' הוא טעם לזה שאין שעור לגובה דפנות הסוכה? וצע"ג לפענ"ד. ומצוה ליישב.

ודא"ג ראיתי לח"א שרצה לבאר דבר חדש, דזה שהטור והמחבר לא כתבו בפירוש בהלכות סוכה שצריך לכוין דהטעם למצות סוכה הוא כי בסוכות הושבתי וגו' וכמו שכתבו בהל' ציצית ותפלין (וכתמיהת הפמ"ג בסתרכ"ה) הוא משום דלא קיימא לן כרבה דמפרש קרא דלמען ידעו על היושבים בסוכה, ורק לדעתו יש ענין מיוחד לכוון במצות סוכה יותר מבשאר מצוות, משא"כ לשאר האמוראים ד"ההוא ידיעה לדורות היא" וכנ"ל הרי שיש כאן רק ענין של פרסום לדורות על הנס ע"י שיושבים בסוכה וכו' ואין זה שייך כלל לכוונת היושבים בסוכה והרי להלכה לא קיי"ל כרבה וכנ"ל אכן לא הזכירו הטושו"ע ענין הכוונה.

אבל לפענ"ד ז"א, משום שגם לשאר האמוראים י"ל דמזה שהתורה כתבה במצות סוכה "למען ידעו" משמע מזה שבמצוה זו נוגע ענין הידיעה והדעת יותר מבשאר מצוות וכל המחלוקת היא האם הידיעה צריכה לבוא מתוך הישיבה עצמה דהיינו מגוף הסוכה. דלרבה אם הסוכה גבוהה יותר מעשרים אמה ממילא אינו מרגיש ויודע שהוא דר בסוכה מצד עצם הסוכה, הרי הסוכה פסולה גם אם יכוין שהוא יושב בסוכה וכו' משא"כ לדעת שאר האמוראים אין זה צריך לבוא מתוך הסוכה עצמה אבל גם לדעתם ישנו ענין מיוחד בסוכה שהיושב בה צריך לדעת "כי בסוכות הושבתי וגו'" וממילא גם אם לא קיי"ל כרבה, עדיין יש חיוב לכוין בישיבת הסוכה (ובפרטיות מהי הכוונה שצריך לכוין כבר מבוארים פרטי הדברים בלקו"ש חל"ב עמ' 140 ואילך, ע"ש).

ועד"ז מובן ג"כ דמה שמבואר בקבלה ובחסידות דמצות סוכה וענינה היא בבחי' וספירת הדעת וכנ"ל מהמאמר דתש"ב (וכ"ה בכ"מ), אינו תלוי במחלוקת האמוראים הנ"ל, ולכו"ע ענין הדעת שייך גם ליושבים בסוכה ובשעת הישיבה בסוכה, כנלפענ"ד.

בד"ה בסוכות תשבו דתשל"ו (נדפס גם בסה"מ מלוקט ח"א) נפלה טה"ד לפענ"ד בציון ההערות 56 ו-57, שנסמנו שלא במקום המתאים וכדלהלן.

דהנה בסוס"ח על התיבות "וענין זה נעשה ע"י הקרבת ע' פרים" נסמן להערה 56 ובהערה מבאר "ועפ"ז מובנת השייכות דפסוק זה לחגה"ס (ראה סידור רנט,ג רס,ד אוה"ת סוכות שם - אלא שהביאור שם הוא באו"א)" ובאמת בכל מה שנת' עד כאן במאמר דידן אינו באו"א מהמבואר בסידור ואוה"ת.

וע"כ דהערה זו צריכה להיות בסעיף הבא דבסעיף ט' מתחיל לבאר "וזהו השייכות והקשר של הקרבת ע' פרים לבסוכות תשבו וכו'" והביאור שם הוא באו"א מהמבואר בסידור וכו'. וע"ז קאי הערה 56 שנדפסה בסעיף הקודם.

ומטעות זו נשתלשלה טעות נוספת. דבמאמר שם בתחלת ס"ט על תיבת 'וזהו' נסמן בהערה 57 "ראה בכ"ז סד"ה לולב וערבה תרס"ו. וראה גם לקו"ת (ר"ה) נז, ד" וכשמעיינים שם א"א למצוא שום שייכות לכל המבואר בסעיף ט' במאמר דידן.

וע"כ דהערה 57 מקומה על תיבת 'וזהו' הפותחת את סעיף יו"ד וכן גם על תיבת 'וזהו' הפותחת את סעיף י"א ע"ש ולא כפי שנדפסה על תיבת 'וזהו' הפותחת את סעיף ט' ושם צריכה להיות הערה 56 הנ"ל שנדפסה בטעות בסעיף ח' וכנ"ל.

ולפלא קצת שבכל ההוצאות של המאמר מזמן הגהתו עוד בתשל"ו ועד לכל ההוצאות של סה"מ מלוקט נשארו הט"ס הנ"ל אבל לפענ"ד הוא מוכרח כפי שביארנו וכמבואר למעיין.

בד"ה אני לדודי דש"פ תבוא עדר"ת (המשך בששה"ק תער"ב עמ' תרכ"ו) מבאר בנוגע להפלוגתא האם תלמוד גדול או מעשה גדול ד"כל השנה הוא בבחי' תלמוד גדול . . ובתשרי מעשה גדול".

והנה ידוע ומבואר בכ"מ בדא"ח דפלוגתת ב"ש וב"ה האם שמים קדמו או ארץ קדמה היא בעצם אותה פלוגתא האם תלמוד גדול או מעשה גדול, ראה לדוגמא בד"ה השמים כסאי דש"פ נח עתר"ו (המשך הנ"ל עמ' א' קפח) "דב"ש אומרים שמים קדמו דזהו תלמוד גדול . . וב"ה אומרים ארץ קדמה והיינו דמעשה גדול".

ולפ"ז נמצא דבעבודה דחודש תשרי שבה דווקא "מעשה גדול" וכנ"ל - מודגשת במיוחד אופן העבודה בהתאם לשי' ב"ה ש"ארץ קדמה" שזהו "מעשה גדול" וכנ"ל, בניגוד לשי' ב"ש הסוברים ש"שמים קדמו" שזהו "תלמוד גדול".

ולכאו' יקשה ע"ז מהמבואר ביהל אור להצ"צ (עמ' ק"צ) על המארז"ל ש"כל מחלוקת שהיא לש"ש סופה להתקיים" דישנם זמנים שבהם הלכה כב"ש בעבודת האדם וכמו ר"ה! וה"ז לכאו' סתירה עצומה להמבואר לעיל שאדרבה דוקא בתשרי "מעשה גדול" שהוא כדעת ב"ה?

והנה לפענ"ד בכדי לבאר ולתרץ קושיא הנ"ל צריך ביאור רחב בכללות שי' בית שמאי בעבודת האדם ואכמ"ל וית' אי"ה בא' מהגליונות הבאים אולם באם יש למישהו מהקוראים שי' ביאור פשוט על אתר (וכיו"ב) הרי בודאי לא ימנע טוב וכו'.

שמונה בגדי כהן גדול

במקומות רבים במאמרי אדמו"ר הצ"צ ועוד, מובא אודות ד' בגדי לבן וד' בגדי זהב שהם כנגד ד' אותיות של שם הוי' וד' אותיות של שם אדנ"י.

ובאוה"ת תצוה ע' א'תרכג, ואוה"ת אחרי ע' רפט - מביא זה בשם ספר עבודת יוהכ"פ להרמ"ק (ס"ה).

אולם באוה"ת נצבים ע' א'רמו, ז"ל: והנה ח' בגדים דכה"ג שהם ארבעה בגדי לבן וארבעה בגדי זהב הם כנגד ד' אותיות הוי' וד' אותיות אדנ"י כ"כ הרמ"ק בספר אור נערב. ע"כ.

[ונמצא מענין זה בעוד מקומות בדא"ח, עי' במצויין בתרל"ב ע' קמ. תרל"ד ע' רב. ובמ"א באוה"ת מציין בענין לס' מאורי אור].

ספר "עבודת יוהכ"פ", וספר "אור נערב"

ובאמת ענין זה נמצא רק בסדר עבודת יוהכ"פ להרמ"ק (ולא בס' אור נערב). ומה שהצ"צ מציין גם לס' אור נערב זה אין זה ציון נוסף אלא כוונתו לס' עבודת יוהכ"פ, כי שני ספרים אלו של הרמ"ק ("עבודת יוהכ"פ" ו"אור נערב") נדפסו בפעם הראשונה באותו דפוס בווינצי' שמ"ז, הם אכן נדפסו שם כל ספר מיוחד בפ"ע עם דף שער והקדמה ומספר דפים בפ"ע, אבל נדפסו באותו דפוס באותו זמן ובאותו גודל, ואפשר נכרכו כמה מהם בכרך אחד.

[ובהקדמת הר"ר גדלי' בן הרמ"ק לס' אור נערב בדפוס ווינצי', מזכיר את ס' עבודת יוהכ"פ וז"ל: "ומצאתי את החכם השלם הרמ"ע מפאנו נר"ו בכל בית אבי נאמן הוא אשר אהב לכתוב לו רובי תורותיו, בהם דבק מאד לאהבה, וכבר קדם וזכה בו להגיהו ולהעמידו על מכונו מסכים בכל חלקיו עם מה שנתברר לו מכוונת הרב משאר החבורים, הנחמדים מזהב ומפז רב, וכמשפט הזה עשה והצליח ג"כ לביאור סדר "עבודת יום הכפורים" אשר פירש הרב בדרכי הסוד"].

ומלבד בדפוס ווינצי', הנה גם בהוצאה מאוחרת יותר, קאריץ שנת תקמ"ו (שהוא מדפוסי רוסי', והרבה מספרי אדמו"ר הצ"צ היו מדפוסים אלו), נדפסו יחדיו שלשה ספרים של הרמ"ק: פלח הרמון (קיצור על ס' הפרדס לרמ"ק, מאת הרמ"ע מפאנו תלמיד הרמ"ק), פירוש סדר עבודת יוהכ"פ, אור נערב.

ובהקדמת המדפיסים בדפוס קאריץ שם (לפני הס' אור נערב, לאחרי ס' עבודת יוהכ"פ), הם מבארים צירוף שני הספרים בדפוס: למלאות דבר ה' אשר היה בפי משה עבדו, ראינו להדפיס ג"כ ספר "אור נערב" להגאון המקובל מהרמ"ק זלה"ה כדמות הכר"ך שנמצא מהדפסה קדומה שהי' בק"ק ויניציאה, שחוברה לה יחדיו ספר הלזה עם ספר "עבודת יום הכפורים", כי מפה אחד יצאו אלו החבורים, להבין ולהורות במשפט האורים". ועי' גם הסכמת האב"ד בדפוס קאריץ שם.

[אולם ברוב הדפוסים, נדפסו ב' חיבורים אלו של הרמ"ק בהוצאות מיוחדות בתור ספרים בפני עצמם. הס' אור נערב נדפס גם בזאלקווא בשנת תק"מ, שהוא ג"כ מדפוסי רוסיא, והוצאה זו לא ראיתי' עדיין].

ומצד הקשר של דפוסי ספרים אלו, על כן לפעמים מציין הצ"צ גם לספר עבודת יוהכ"פ על שם הספר הסמוך לו (ס' אור נערב), וכרגיל לפעמים אצל מחברים הקדמונים שמציינים לספר אחד בשם הספר השני הסמוך לו ואכ"מ.

טעם יו"ט שני של גליות

ומצאנו עד"ז בענין אחר, בלקו"ת שמע"צ צב, ג שכ': "מ"ש הרמ"ק בספר אור נערב שבחו"ל אינם יכולים לקבל ההארה ביום אחד כמו שמקבלים בארץ ישראל אלא צ"ל יום שני כו'".

ועד"ז הוא בסה"מ תקע"א ע' קכו, ובדרמ"צ להצ"צ ד"ה ענין יו"ט שני של גליות (קצח, א) וז"ל: עפמ"ש בס' אור נערב להרמ"ק ז"ל שח"ל להיותו גשמי אינו יכול לקבל ההארה ביום א' כמו שמקבלת א"י אלא מתחלקת לשני ימים כו'.

ועוד מביא הצ"צ במקומות אחרים ענין נוסף אודות יו"ט שני של גליות, בשם ס' אור נערב להרמ"ק:

א) באוה"ת בראשית (כרך ד) תרעה, ב: אך לפ"ד הרמ"ק בס' אור נערב מתגלה השפע ביו"ט שני של גליות בתוך ע' שרים, וזהו אינו לפי קבלת האריז"ל כ"א במל' דיצירה ועשי' בהם מתגלה שפע דאצי'.

ב) וכ"כ באוה"ת דרושים לשמע"צ ע' א'תתכט: וזהו ענין יו"ט שני של גליות שהוא בחי' המשכת שפע מאור עליון דאצי' לתוך מל' דיצי' ועשי' המלובשים בו, ולפי פי' הרמ"ק בס' אור נערב מתגלה השפע בהשרים עצמן, וזה אינו לפי קבלת האריז"ל וכמ"ש וכבודי לאחר לא אתן אלא שנמשך השפע גם בתוך מל' דעשי' המלובשת בהן כו' וד"ל.

ג) ביאוה"ז להצ"צ ע' תמה: והנה הגילוי הזה נמשך רק בקדושה ולא בהשרים דלא כרמ"ק בספר אור נערב כו'.

ד) ובסה"מ תרע"ח ע' שנב: וזהו גלו לבבל שכינה עמהם דכאשר נש"י הן בגלות תחת השרים הרי בהכרח שהאור האלקי מתלבש להשפיע להם ע"י השר שישראל יושבין על אדמתו, וזהו בחי' מל' דיצי' ועשי' ושמתלבשים בהע' שרים להשפיע על ידם, אבל מל' דאצי' עז"נ וכבודי לאחר לא אתן שאינה מתלבשת בהע' שרים כו', כן הוא ע"פ קבלת האריז"ל (ודעת הרמ"ק ז"ל באור נערב הוא באו"א).

צ"ע המקור

הנה לפנינו מקומות רבים, שמובא מ"ש הרמ"ק בס' אור נערב בענין יו"ט שני של גליות.

אולם על מיקום הדברים בס' אור נערב, כ' באגרות קודש חי"ב ע' שכג (באג' להר"ר ישעי' הלוי הורביץ, בתאריך אדר"ח אדר תשט"ז), וז"ל: במה שהעיר ע"ד המובא מס' אור נערב - יש לחפש בהוצאה הא' של הספר, כי רגיל בכגון דא שבהדפוסים שלאח"ז נשמטים כמה ענינים, ולע"ע לא יכולתי להשיג הוצאה זו. - הס' אור יקר כמדומה שלא נדפס ע"ע. ע"כ באגרות קודש. [ס' אור יקר (פירוש ארוך מהרמ"ק בכמה כרכים על כל הזוהר) הדפסתו החלה רק בשנת תשכ"ב, כמה שנים לאחרי כתיבת האגרת, ולפני זה נדפס בשנת ת"ש רק תדפיס קצר של איזה עמודים].

באג"ק זו אינו מפורט, אולם ניכר דקאי על ענין זה דיו"ט שני של גליות (שמובא בלקו"ת ודרמ"צ ועוד), שלא נמצא בס' אור נערב.

וגם בס' פירוש סדר עבודת יוהכ"פ של הרמ"ק ז"ל (אשר לפעמים מציין אליו הצ"צ בשם ס' אור נערב) גם שם לא מצאתי אודות זה. וכמדומה שגם בס' פלח הרמון (קיצור על הפרדס) לא נמצא מזה.

והדרן למ"ש באגרות קודש אשר צ"ע וחיפוש מקור דברים אלו בענין יו"ט שני של גלויות.

ספרי קבלה אודות יו"ט שני

אבא הרה"ג הרה"ח שי' הראה לי כעת בס' טור ברקת לתלמיד הרח"ו או"ח סתצ"ו, וכן ברקאנטי ס"פ פינחס, שהביאו בענין יו"ט שני של גליות מזוהר בענין תרין יומין דשבועות בכדי לתת שמחה לכנ"י שהיא בגלות כו'. ע"ש באריכות. ובטור ברקת שם בסוף הסימן מדבר ג"כ אודות ההשפעה בחו"ל על ידי התלבשות בהע' שרים. [אך כ"ז הוא שלא בשם הרמ"ק וגם תוכן הענין הוא בשינוי מהמבואר בלקו"ת ואוה"ת].

וכן הראה לי בס' נהר שלום על הע"ח, ששאלוהו חכמי המערב (שאלה ס"ד) אם יש טעם ע"פ דברות קדשו לב' ימים טובים בחו"ל. ושם בס' נה"ש נמצא רק השאלה, ולא באה תשובתו בענין זה.

[בנהר שלום (בחלק "אמת ושלום") דפוס שאלוניקי תקס"ו הוא בדף כ"ח ע"ב. בנה"ש שם הלשון הוא: "אם יש טעם ע"פ דברות קדשו", ואולי הי' רשום בהכת"י בר"ת "ע"פ ד"ק" ור"ל "ע"פ דברי קבלה", והמדפיס פיענח "ע"פ דברות קדשו"].

ס' טוב הארץ

וכעת מצאתי בעז"ה מקור הדברים, בס' טוב הארץ (למהר"נ שפירא), בהפרק על "מעלות התפלות בא"י" (דפוס ירושלים תרנ"א, כב, ב ואילך), שם מובאים דברים אלו בשם הרמ"ק. [וכמדומה שהן הס' אור נערב, והן ס' טוב הארץ, נדפסו בזאלקווא בשנת תקמ"א. ואולי גם נכרכו יחד. והוא מדפוסי רוסיא שהיו רגילים לפני אדמו"ר הצ"צ]. ונעתיק כאן לפני הקוראים קצת מלשונו:

"אמנם יש לדקדק העיכוב הזה שתתעכבנה עד קבוץ תפלות כל ישראל, דווקא בעת ישראל על אדמתן... אמנם עתה שישראל נפוצים בארבע פינות העולם... ונמצא עירבוב תפלות כי בעת הזריחה במערב אז היא השקיעה במזרח... ועד"ז יקשה על מנוחת השבת שאלו שובתים ואנו עושים מלאכה והיאך יהי' ענין זה...

"אמנם האלקי מוהר"ר משה קורדובירו זלה"ה כתב וז"ל... כי העיקר הוא בא"י.. אמנם יתפשט אור היחוד מנקודה אמצעית זאת על כל בחינת השרים שישראל שם שרויים תחתם, שנצוצי שכינה מתפשט אליהם בסוד גלות שכינה, והתפשטות היחוד הזה יהי' ע"י תפלתם של ישראל השוכנים שם שהם אינם מייחדים עתות הייחוד אלא עת המעותדת לגבול השר שהם משועבדים תחת ידו, והיינו עובדי עכו"ם בטהרה, שאינם מייחדים יחוד הזמן העליון אלא יחוד זמן השרים החיצונים, אמנם הוא בקדושת השכינה המתלבש בשר ההוא, וע"ז זה הוא קדושת שבת... וע"ד זה הוא ימים טובים שיתאחרו ויקדמו לפי הזריחה בשר או העריבה, אמנם מספק עשו שתי ימים טובים ונקרא יום טוב שני של גליות, ודאי בסוד הגלות וניצוץ שכינה המתפשט בו גרם יום שני, ולא עשה כן ליום שבת ששביתת מוסכמת בחיצונ' ואינם מסתפקים בה מפני שאפילו גיהנם שובת, והשרים שובתי' באיחור ובקדימה לפי זריחת חמה קרובים או רחוקים, אמנם יו"ט אינם מודים והם מסתפקים בקדושתו, ולכך צריך לבוש יום ליום, והם ב' ימים טובים הא' מדאורייתא מתלבש ביום מדרבנן, כהתלבש אור קדוש באור הגולה. עכ"ל הרמ"ק זלה"ה. ע"כ בטוב הארץ.

וניכר בעליל שדברי רמ"ק אלו הם המקור לדרושי דא"ח המובאים לעיל. [ויל"ע אם יש בדברים אלו קצת מקור למ"ש בשו"ע אדה"ז או"ח מהדו"ב ס"א ס"ח. ויל"ע גם באור החמה המצויין בציונים לשו"ע אדה"ז שם. ואין הספרים לידי כעת].

גאולה נצחית

שאל אותי הרה"ח השקדן ר' חיים שילד שיחי' מעיר מונסי, עמ"ש במאמר ד"ה קץ שם לחושך (מאמרים מלוקט ח"ה ע' שכט) הערה 10: "ולהעיר מזה שאילו זכו , גם הגאולות שנמשלו לאור הנר היו באופן דנצחיות (ראה פירש"י עה"פ טו, ז…(בנוגע להגאולה דיצי"מ)", דברש"י על הפסוק בשלח טו, ז אין זכר מזה שגאולת מצרים היתה יכולה להיות נצחית? ואכן הדבר תמוה ביותר.

ונדחקתי שאולי טעות סופרים שם ובמקום פסוק ז' צריך להיות פסוק י"ז והכוונה להנאמר בד"ה אשר פעלת מקדש ה' "….ומקדש בשתי ידים ואימתי יבנה בשתי ידים בזמן שה' ימלוך לעולם ועד, לעתיד לבא שכל המלוכה שלו". ואין הדבר מובן אלא על פי המבואר בשיחת הרבי (נדפס גם בחידושים וביאורים לביהב"ח ע' קפ"ז אות ג): "מה שפרש"י ואימתי יבנה…לעתיד לבוא, אין הפירוש שזו היתה כוונת משה ובני ישראל באמרם שירה זו…אלא זוהי הסברתו של רש"י שבפועל יהי' זה לעת"ל, אבל באמרם השירה התכוונו ישראל שזה יהי' במקדש סתם (הראשון) שהקב"ה יבנה את המקדש הזה בשתי ידים ויקויים אז ה' ימלוך לעולם ועד כמבואר בכ"מ שאלמלא חטאו היו ישראל נכנסים לא"י באופן של גאולה שלימה ונצחית שאין אחרי' גלות".

והדוחק הגדול הוא (מלבד עצם העובדה שלהציע שיבוש וטעות בכלל, נתפס כדוחק) 1) שא"כ מדוע לא צוין לשיחה זו, שהרי אלמלא השיחה אין ברש"י כל סייעתא להמבואר בהערה, 2)בכל אופן קשה, מדוע לא צוין להמראה מקומות המבוארים בשיחה ההיא הערה 24 ליסוד הנ"ל לזח"ג רכ"א ,א, וכן למה שצויין שם באופן ד"ראה" לעירובין נד, א, שמו"ר רפל"ב. וצע"ג. ואולי אלו שעסקו בכך בשעתו יודעים במה מדובר.

יום טוב שני של גליות ב'אור נערב'

עוד שאל אותי הרה"ח הנ"ל במה שאיתא בלקוטי תורה בסוף דרוש להבין ענין יו"ט שני של גליות (צב, ג): "ועפי"ז י"ל שזהו מ"ש הרמ"ק בספר אור נערב שבח"ל אינם יכולים לקבל הארה ביום אחד כמו שמקבלים בא"י אלא צ"ל יום שני". ודבר זה מופיע גם בדרמ"צ (מהדור' חדשה ע' קצ"ח): "ויובן עפמ"ש בס' אור נערב להרמ"ק ז"ל שח"ל להיותו גשמי אינו יכול לקבל ההארה ביום א' כמו שמקבלת א"י". ובציונים של המהדורה הנ"ל בדרמ"צ ציין "ראה שם ח"א פרק ה'". ושאלני הנ"ל שעיין שם ולא ראה מאומה הקשור עם יו"ט שני ולא ידעתי למה התכוון (ואכן עורך הציונים של הלקו"ת שתק ולא ציין מאומה).

[והרה"ח הנ"ל האיר מדברי הרבי באג"ק חלק יב ע' שכג, ששם כותב הרבי לשאלת מאן דהו, שאולי יש לחפש ב'אור נערב' מהדורה הראשונה, ואינו מבואר שם על מה קאי המענה ומה בדיוק השאלה, אך נראה כמעט ברור שהשואל שאל על הלקו"ת והדרמ"צ האמור, שחיפש באו"נ ולא מצא מאומה, ועל כך הציע הרבי שאולי יש לחפש שם. והרה"ח הנ"ל בשקדנותו הגדולה יגע וחיפש מהדורות ראשונות, ובינתיים לא מצא שום שינוי בהם. וכעת מנסה להגיע למהדורה הראשונה ממש, ובינתיים צ"ע].

והערתי שאם אמנם באו"נ לרמ"ק לא נמצא בינתיים, אך כמעט כך מצאתי בספר אחר בשם הרמ"ק בספר 'טוב הארץ' להמקובל רנ"ש שפירא (מובא כמ"פ בדא"ח החל מאדה"ז) ע' פה- ז (מהדורת צוריאל תשס"א) מביא בשם "האלוקי מוהר"ר משה קורדובירו זלה"ה" לענין מנוחת שבת ויו"ט, ומבאר הרמ"ק שעיקר קדושת שבת ויו"ט הוא בארץ ישראל ומשם יתפשט ל"כל בחינת השרים שישראל שרויים שם" ובתוך דבריו מעיר: "אמנם מספק עשו שני ימים טובים ונקרא יום טוב שני של גליות ודאי בסוד הגלות וניצוץ שכינה המתפשט בו גרם יום שני".

(והנה המהדיר של הספר טוב הארץ, מהדורה הנ"ל, ציין שמקור הקטע בשם הרמ"ק הוא בספרו הגדול של הרמ"ק על הזהר בשם 'אור יקר', והחיבור ההוא נדפס רק בדורינו ובזמן הצ"צ ורביה"ז טרם נודע, אך אמר לי הרה"ח הנ"ל שחיפש באור יקר שם ואינו מבואר שם אודות יו"ט שני של גליות).

עוד יש לי לעיין, אם הציטוט מאו"נ הוא משל הצ"צ או אדה"ז, ולכאורה נראה שהוא של הצ"צ. ויש אולי לקוות שעורכי ההגהות והמומחים יבהירו הדבר.

מצות ידיעת פנימיות התורה

ומכיון שעלה הדיון בענין ה'אור נערב' כמקור לדא"ח יש לי להעיר על מה שתמה לפני הרה"ג הר"מ אשכנזי על מקורו של רבינו הזקן קונטרס אחרון אות ד (ע' קנו) "שידיעת המציאות מהשתלשלות היא גם מצוה רמה ונשאה ואדרבה עולה על כולנה כמו שכתוב וידעת היום, דע את אלוקי אביך כו' ומביאה ללב שלם". ושאלני הרב הנ"ל למקורו של רביה"ז שידיעת הספירות היא מצוה.

ונראה שמקור רבינו הוא בספר אור נערב (ח"ב פ"א) "אין ספק כי א' מהדברים שצותה עליו התורה היא היות האדם מכיר את בוראו כפי השגתו… כי בכלל מצוה זו צריך לידע ג"כ סדר המצאת הנמצאים…וכן אמר הכתוב דע את אלוקי אביך ועבדהו הורה כי לעבוד כראוי צריך ידיעה בו והיינו ידיעת ספירותיו והנהגתו בהם וייחודו בהם".

[ושיטתו זו של הרמ"ק באה לידי ביטוי בכמה מספריו והובאה ע"י רבינו הזקן,1) ראה מאמרי אדה"ז ענינים ע' של"ה "בענין חכמת הקבלה מבואר בפרד"ס [ובלקו"ש ח"י ע' 264 מציין הרבי שהכוונה למש"כ בפרדס שער פ"ט] כל מי שאינו לומד חכמה זו הוא אפיקורס כוונתו שבקל יוכל להיות אפיקורס" ורביה"ז ממשיך לבארו עיי"ש. 2) ראה כרם חב"ד ח"ד ע' 81 קיצור של מענות רביה"ז לחוקריו: "יש רבנים [מובאת דעה זו בש"ך יו"ד סי' רמ"ו סק"ו] הטוענים שאין למד קבלה לאנשים שאינם בני ארבעים שנה…מכיר הוא [רביה"ז] ספר מפורסם שנדפס מכבר של אחד מגדולי המקובלים שהוא מתיר להתחיל ללמוד קבלה מגיל עשרים". וכבר ציין אל נכון העורך שהכוונה לאור נערב (ח"ג פ"א): "עוד צריך להגיעו לפחות לשנת העשרים כדי שיגיע לפחות לחצי ימי הבינה".

(ומעניין לציין שלפי עדות רבינו בעצמו התחיל ללמוד קבלה בגיל העשרים (כרם חב"ד שם ע' 50): "חכמת הקבלה נכתבו ונדפסו עליה ספרים רבים בכל דור ודור…רק מודעת זאת שאף שכל החכמות כתובות בספרים אעפ"כ צריך האדם בתחילת לימודו ללמוד אצל רב…וכך היה אצלי שבהיותי בן עשרי' שנה בערך…והתחלתי שם ללמוד קבלה אצל הרב מ' בער זללה"ה")].

בלקוטי תורה ואתחנן ד"ה וידעת היום בתחלתו, מבאר דמ"ש בפ' ואתחנן (ו, א) "וזאת המצוה גו' לעשות בארץ" הכוונה ב"זאת המצוה" היא לקריאת שמע הכתובה תיכף לאחרי זה (ו, ד), ומקשה על זה "למה הקדים לומר וזאת המצוה וגו' לעשות בארץ וגו' דהא פרשת שמע חובת הגוף היא ונוהגת הן בארץ וכו'". (ואח"כ מבאר הענין ע"פ חסידות).

ויש לעיין האם קושיא זו היא רק ע"ד הרמז, דלפי פשוטו, מה שכתוב "וזאת המצוה" אין כוונתו למצוה מסויימת שנאמרה אח"כ, אלא לכללות התורה, כמ"ש אח"ז "החוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקיכם ללמד אתכם", ומ"ש "לעשות בארץ" אולי הוא משום שעיקר קיום המצוות הוא בארץ כדברי הרמב"ן הידועים. [ולהעיר מפירוש הספורנו, דפסוק זה קאי על מצות התלויות בארץ דוקא].

ולכאורה מסתבר יותר שהביאור שנאמר בהמשך הענין על הקשר ע"פ חסידות בין "ארץ" לקריאת שמע אינו תלוי בדוקא בקושיא זו. וצ"ב.

בד"ה אמר ר' אושעיא (סה"מ מלוקט ח"ד ע' פט) מביא בתחלתו מארז"ל צדקה עשה הקב"ה בישראל שפיזרן לבין האומות, ומבאר דע"י שישראל עוסקים בתומ"צ במקומות שאפשר ה"ה נותנין כח לאלו שאנוסים ואינם יכולים לקיים תומ"צ.

ומפרט דהנתינת כח הוא שיוכלו גם הם לקיים תומ"צ, ובתחלה ע"י מס"נ, ועד שלא יצטרכו למס"נ, ועד שלא יהי' נסיונות ויוכלו לעסוק בתומ"צ מתוך הרחבה, ומסיים, כמארז"ל כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר.

ובפשטות לא הבנתי מה דמסיים במארז"ל "כל המקיים את התורה מעוני וכו'" הרי מארז"ל זה הוא בנוגע לאדם זה עצמו שעוסק בתורה מעוני, שעיסוקו מביא שיקיים את התורה מעושר, וכאן בהמאמר בא לבאר שע"י קיום התומ"צ של ישראל במקום אחד נותנין כח לישראל במקום אחר שיוכלו לקיים תומ"צ ועד לקיום תומ"צ מתוך הרחבה, ולכ' לא שייכי ענינים אלו להדדי.

אלא דהי' אפ"ל לכ', דהנתינת כח שע"י עסק התומ"צ של ישראל במקום אחר, הוא רק בנוגע לזה שיוכל לקיים התומ"צ מתוך מס"נ עכ"פ, ולא יהי' אנוסים לגמרי, אמנם כשכבר עוסקים בתומ"צ במס"נ ה"ה באים בכח עצמם לקיום התומ"צ מתוך הרחבה וכמארז"ל כל המקיים מעוני וכו'. ונמצא דישנם ב' שלבים כאן בהנתינת כח שיוכל לקיים תומ"צ כדבעי: מה שבא ע"י קיום התומ"צ של ישראל במקום אחר; ומה שבא ע"י עצמם שמקיימים תומ"צ במס"נ - מעוני.

אולם מהמשך הלשון בהמאמר לא משמע כן, דמשמע דגם זה שיוכלו לקיים תומ"צ מתוך הרחבה בא ע"י שישראל במקום אחר מקיימים תומ"צ, דכותב בהמאמר שם "ומן הקל אל הכבד בתחלה שיוכל לקיים...", ומשמע דכ"ז הוא ע"י הנתינת כח של קיום התומ"צ דישראל במק"א - וא"כ לא שייך לכאן מארז"ל כל המקיים את התורה מעוני וכו' דקאי באדם זה עצמו שמקיימה מעוני (ועיי"ש גם בהע' 8 דמוכח כן).

ולכ' נצטרך לומר דמביא מארז"ל זה דכל המקיים וכו' רק לענין צדדי, והוא רק לראי' לעצם הענין שישראל המקיימין תומ"צ ע"י מס"נ (מעוני) סופם לקיימה בהרחבה (מעושר) אבל איך נעשה זה, הוא כמו שמבאר כאן שהוא ע"י נתינת כח של ישראל במקום אחר. אבל עפ"ז צ"ע בעצם הענין מדוע באמת צריכים הם הנתינת כח מישראל במק"א, הרי אמרז"ל "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר", בלי נתינת כח ממק"א.

שוב עלה בדעתי דאולי הכוונה בפשטות, דבאמת י"ל דכוונתו דישנם ב' שלבים בזה כנ"ל, דהנתינת כח מישראל במק"א הוא שיוכלו לקיים תומ"צ ע"י מס"נ, ועכשיו ע"י שמקיים תומ"צ במס"נ ה"ה זוכים בכח עצמם לקיימה מעושר, וכהמארז"ל בזה, אבל מכיון שזה עצמו שיהי' במצב שיוכלו לקיימה במס"נ (מעוני) בא ע"י נתינת כח מישראל במק"א, הרי גם זה שקיום תומ"צ מעוני מביא לקיימה מעושר נחשב שבא ע"י הנתינת כח מישראל במק"א, דהרי רק ע"י ישראל במק"א נתאפשר להם לקיימה מעוני. בסגנון אחר, מה שע"י קיום התומ"צ במס"נ בא לקיימה בהרחבה הוא ע"י ב' דברים, נתינת כח מישראל במק"א; וע"י כח עצמם.

בגל' תתכב (עמ' 71) הקשיתי על המובא במפתחותיו של רבינו ללקו"ת, מדוע הובא בין המנהגים המתבארים בלקו"ת אבל אין נוהגים בהם בחב"ד, גם ענין "אור חדש על ציון תאיר", והרי בלקו"ת שם לא נתבארה אמירת ה"אור חדש" אלא עניינו של "אור חדש".

ובגל' תתכג (עמ' 87) תירץ המתרץ, שמלשונו של הלקו"ת משמע דוקא דמיירי באמירת "אור חדש" בברכות ק"ש. ובתוך דבריו מוכיח גם מהאמור בהג"ה בלקו"ת שם: "ופי' אור חדש ר"ל כמ"ש בפע"ח שער הק"ש וכו'".

ולענ"ד תירוץ זה הוא בדרך הדרוש, והראיה, שבאותו פע"ח שער הק"ש (סוף פרק ב) נאמר במפורש: ואין לומר אור חדש כו'. עכ"ל.

הרי שאין ללמוד ולהסיק מביאור ענין "אור חדש" לגבי אמירת "אור חדש". וק"ל.

[אי-אמירת "אור חדש" מפורשת גם בסי' משנת-חסידים וכן מוכח גם מהאמור בכוונות שבסידור האר"י הראשון (זאלקווא) ובסידורי האר"י לר' שבתי ולר' אשר. וכן הוא בנוסח שבסידור האר"י לבעל הפרדס. אך לא כן משמע מהכוונות שבסידור האר"י לר"י קאפיל. אולם ידוע שהסידור דר' שבתי מוסמך יותר משל ר"י קאפיל. ואכמ"ל].