מה שכ' הר' י.ד.ק. בגליון העבר (ע' 35), וז"ל: "ולכן גבי מ"ע שהמרידה פחותה יותר לכן גם הפגם פחותה יותר, ולפיכך מוחלין לו מיד, משא"כ גבי מל"ת שהמרידה חמורה יותר וכו'" הנה לכאו' אין זה מתאים עם מ"ש באגה"ת פי"א "והרי אפי' במדת ב"ו כן שצריך האדם למחול תיכף ומיד שמבקשים ממנו מחילה ולא יהא אכזרי מלמחול ואפי' בקוטע יד חבירו" הרי שגם בענין של ל"ת כמו בקוטע יד חבירו צריך למחול תיכף ומיד, והרי אומר אח"כ "ובמדת הקב"ה עאכו"כ לאין קץ".

ומ"ש אח"כ "הנה השאלה הזאת הוא בעצם באגרת התשובה, דלמה גבי מ"ע מבליט את ענין המרידה וגבי מל"ת מבליט את ענין הפגם" הרי עפ"י פי' שיעורים בספר התניא ה"ז מובן כי שאף במ"ע העדר האור א"א לתקן לכן מדגיש רק ענין המרידה שע"ז כן יכולים למחול. אבל במל"ת שיש מלבד המרידה גם הפגם, וזה שצריך גם יוכ"פ הוא מצד הפגם, ולא מצד המרידה, לכן הוא מדגיש ענין הפגם

בגליונות הקודמים כתבתי אודות שאלת השואל בהתמים אודות ענין יש מאין, והתשובה אליו.

והעיר לי א' המשפיעים שר' יחזקאל ע"ה פייגין כתב עד"ז בהתמים, והוא מפרש זה באופן אחר.

ואעתיק בזה קטע א' מפירושו של ר' יחזקאל ע"ה: "ועפ"ז יתורץ קושיית השואל על דברי רבינו במשל ליש מאין מזריקת האבן למעלה, אשר כמו בזריקת האבן הרי מאחר שכח הטבע הזה לעלות למעלה חידוש הוא בהאבן, ומשום זה בהסתלק כח בהמחדש מתבטל החידוש (ולא משום טבע הראשון כנ"ל), כן יובן בהתהוות יש מאין שהוא חידוש ואין הכנה לזה מקודם אף בהעלם, ממילא בהסתלק ח"ו הכח האלקי המחדש יתבטלו העולמות. וכמו שפירש הבעש"ט פסוק, לעולם ד' דברך נצב בשמים, שדברך שאמרת יהי רקיע עומדות תמיד בשמים שהוותם שלא יבטלו ח"ו".

והיינו שהוא מפריך ד' השואל מעיקרא וכמו שהוא מסביר בתחילה, שהסיבה שהאבן הוא נופל למטה אחר הזריקה, הוא לא מצד טבע ראשון, וכמו שהביא שם ראי' ע"ז, אלא הטעם הוא מצד שזהו חידוש, וכל חידוש צ"ל כח המחדש תמיד בהחידוש, ובאם לאו יתבטל החידוש, ועד"ז הוא ביש מאין, וכנ"ל בהקטע שנעתק.

אבל לכאו' מלשון אדה"ז בשהיוה"א משמע שזהו כן מצד טבע לראשון.

ומעתיק הלשון משהיוה"א "ואילו הפסיק ד' את הרוח כרגע היו המים חוזרים ונגרים במורד כדרכם וטבעם ולא קמו כחומה בלי ספק אף שהטבע הזה במים גם כן נברא ומחודש יש מאין . . וכ"ש וק"ו בבריאת יש מאין שהיא למעלה מהטבע והפלא ופלא יותר מקריעת ים סוף עאכו"כ שבהסתלקות כח הבורא מן הנברא ח"ו ישוב הנברא לאין ואפס ממש" ה"ה מדגיש הן בהמשל והן בהנמשל שזהו למעלה מן הטבע הרי שכל החידוש הוא, מפני שהוא היפך הטבע, ומה שמביא ראי' מעץ, ש"אם יכופו את העץ וע"י איזה פעולות וכח כבד ירגילוהו כך זמן רב להיות בכפיפה, הרי יתחיל להיות גדל בכפיפה על הצד" י"ל שאין הפי' שזוהי פעולה נגד הטבע אלא שזהו טבע האילן, שכשכופפים אותו, אזי הוא גדל בכפיפה, ואיך שיהי' אם ביאור זה הוא נכון או לא, אבל כן משמע משהיוה"א כנ"ל.

ובמילא משמע שהתירוץ על קושיית השואל הנ"ל, הוא כהביאור של הר' אברהם אלי' ע"ה אקסליראד מבאלטימאר שם בהתמים, שגם בבריאה יש מאין הוא נגד הטבע, וכמוזכר בגליונות הקודמים.

גם צ"ל מ"ש בתחלת כתבו "הנה גם לפי הבנת השואל בענין יש מאין וכפי השערת שכלו בענין האין, שלדעתו פירושו שלא יש דבר, שזהו יסוד קושיתו" וכן בסוף כתבו הוא כותב "אכן כ"ז הוא תירוץ על קושית השואל, לפי דעתו והבנתו בענין האין של היש, אכן באמת הבנה אחרת היא בפירוש ענין אין ויש" ומ"מ כי הרי זהו אמת כי הבריאה נק' יש מאין ואפס המוחלט, ואף שיש חיות אלקי שמהוה את היש, אבל אעפ"כ אין מציאות של יש וגשם קודם בריאתו.