בלקוטי תורה פרשת נשא מסביר ענין המ"ב מסעות של בני ישראל במדבר, שהכוונה בפנימיות הענינים היתה להכניע את המדבר. ושלכן נשאו הלויים את המשכן וכו'. ומסביר שם באריכות את ג' אופני העבודה של בני קהת גרשון ומררי בעבודה בנפש האדם.

כ, א: "והנה לכך הי' נסיעת הארון וישראל במדבר כדי להכניע את המדבר ולכך נשאו את המשכן במ"ב מסעות שהוא בחי' שם מ"ב. והיינו ע"י גילוי אלקות שהי' במשכן כשנשאו אותו במדבר ממילא נכנעו".

כג, ד: "הנה הלוים נשאו את המשכן במדבר מ"ב מסעות שבמקום חנייתם הקימו את המשכן ובנסעם הורידו אותו (ונסעו כך מ"ב מסעות כו')".

כה, ב: "וזהו בחי' מ"ב מסעות שנסעו הלוים עם המשכן במדבר כו' שהוא הכל בחי' עליות כו' (שכל נסיעה הוא בחי' עלי') שהם מ"ב עליות כו' שהוא שם מ"ב שבאנא בכח כו'. ופי' שבמקום שחנו הקימו את המשכן. וכשנסעו הורידו אותו והעלו אותו לבחי' נעלה. וזה היה המ"ב עליות של מ"ב מסעות כו' וכל המ"ב מסעות היה הכל במדבר כנ"ל שאף עולמות העליונים נק בחי' מדבר שהוא בחי' שממה בחי' דומם ממש נגד הקב"ה כו' כנ"ל. וזה היה מ"ב מסעות של המשכן שנשאו אותו הלוים במדבר כו'. שהם מ"ב עליות הכל בבחי' מדבר כנ"ל".

ולא הבנתי: הרי כל בחירת הלוים כתחליף הבכורות אירע רק בעת שהותם בחני' הי"א. ונשיאת המשכן ע"י הלוים לא התחיל עד מסע השתים עשרה!

שהרי "מדבר סיני" הי' חני' מספר י"א. במדבר לג, טו. ושם נתנה התורה בו' סיון לשנה הראשונה. ולאחרי זה (למחרת יום הכיפורים) נצטוו על עשיית המשכן. וכל החורף בנו את המשכן עד שנתחנך בר"ח ניסן לשנה השני'.

ובנ"י לא זזו משם עד כ' אייר לשנה השני'. בהעלותך י, יא. וברש"י שם. נמצא שהמסע הראשון של נשיאת המשכן ע"י הלוים הי' כאשר נסעו ממדבר סיני למדבר פארן/קברות התאוה. רש"י שם י, יב. היינו מסע מספר י"ב.

ומובן שהכוונה בכללות הוא לבירור המדבר ע"י כל המ"ב מסעות שנסעו במדבר (י"א מסעות ראשונות בלי המשכן ול"א אחרונות עם המשכן). אבל הרי המעיין במאמרים הנ"ל יראה שהלשון הוא כמה פעמים "מ"ב מסעות שנסעו הלוים עם המשכן במדבר".

ובפרשת מסעי (צה, ג) גם מפורש לכאורה הקישור בין נשיאת הלוים לכל מ"ב מסעות. וז"ל:

"אמנם עיקר הנסיעה היתה העלאה ממטה למעלה ולכן היו הלוים נושאים את המשכן כי העלייה הוא ע"י גבורות (וג' לוים גרשון קהת ומררי הם ג' ידות דשם מ"ב שעל ידם הוא . . וגם יובן ע"ד מ"ש בענין מדרגת ג בחי' הלוים גרשון קהת ומררי סד"ה וידבר כו' דבמדבר סיני)".

והדבר צריך הסבר.

בספר מאמרי אדה"ז הקצרים (עמ' תקלא ואילך) מבאר "ענין המעשה דר' וואלף קיצעס תלמיד הבעש"ט ז"ל שלא אכל מבשר שלו, שלא הוכשר בעיניו המליחה עצהיו"ט והי' מחמיר ע"ע, ולכאו' יתמה מאד שיוכל להרהר אחר רבו ח"ו כו' אך הטעם בזה שמגדולים בהנהגתם אין למדין אלינו בדינים הנגלות לנו באו"ה כשר ופסול", וממשיך לבאר מעלת הבעש"ט שהי' לו נשמה דאצי' וכו' ואיך שיש אופנים שונים בעבודת הבירורים כ"א לפי מעלתו ומדרגתו, "ולכך מי ששרש נשמתו מעולם עליון אופני הבירורים שלו באופן אחר אם להקל או להחמיר ובד"כ המיקל שבתנאים שרשו מעולם העליון ששם אין הפסד והיזק מיניקת החיצונים כ"כ כמו למטה שמצטרכים לגדור ביותר וכו'". ומביא דוגמא מדעת ר' שמעון בענין טריפות שמיקל משום דבמקומו ושרשו כן הוא "ולכן אמר כן כפי מקומו, ומ"מ אין הלכה כמותו כי אחרי רבים להטות כתי' כי רוב הדור מעולם שלמטה ושם הלכה דבירורים באופן אחר וע"פ רוב הנשמות הגבוהות דמאד נעלה שבתנאים אין הלכה כמותו כמו ר"מ ור"א ורשב"י . . ובזה יתורץ מה שר' וואלף החמיר ע"ע במליחה ולא רצה לאכול אף שהי' תלמידו וכו' וד"ל".

ולכאורה יש כאן כמה פליאות בכל הביאור בזה שלא זכיתי להבין: א. מהו הדמיון וההשוואה בין ענין של הנהגת הבעש"ט לעצמו שמלח באופן מסוים והר' וואלף החמיר ע"ע שלא לאכול מזה, שע"ז מתאים לומר שאופן הבירורים של הבעש"ט הם באופן נעלה יותר ואינו מתאים לר' וואלף, לבין פס"ד והוראה למעשה לכל ישראל שנאמרו ע"י אותם תנאים ולדעתם זהו אופן הבירורים המתאים לכולם (דהרי פשוט שכשאומרים שר' שמעון אומר כך ור' מאיר אומר כך אין הכוונה שכך הם נהגו לעצמם ומזה הבינו שכך דעתם, אלא שזהו מה שהורו למעשה בביהמ"ד איך צריכים כולם לנהוג בפועל), והאם שייך לומר שאילו יצוייר שהי' איזה פס"ד למעשה מהבעש"ט (גם לקולא), אז לדעת אדה"ז לאו דוקא שהלכה כמותו דהבעש"ט משום גודל מעלתו וכו'?!

ב. מהו הביאור בזה שדוקא בעניני הלכה אין הלכה כמותו דהצדיק היותר גדול, ואילו בעניני עבודת ה' לכאו' פשוט שבזה כן "הלכה" כמותו, והרי אותו הסבר שהוא "אמר כן כפי מקומו" שייך לכאו' טפי בעניני עבודת האדם ברוחניות?

ג. איך אפשר לתווך את המבואר כאן ד"בד"כ המיקל שבתנאים שרשו מעולם העליון ששם אין הפסד והיזק מיניקת החיצונים כ"כ כמו למטה שמצטרכים לגדור ביותר", עם המבואר בשיחה הידועה דשבועות תנש"א בענין תורה חדשה מאיתי תצא שדרגת ב"ש נעלית יותר מב"ה ובכחה יכולים לברר גם "רע הנעלם" כו', ולכן יש להחמיר יותר ולע"ל כולם יתעלו לדרגה זו ולכן יהי' הלכה כב"ש, ולפי המבואר במאמר הנ"ל נראה להיפך דכשאוחזים בדרגה עליונה יותר הרי שאין צורך כ"כ להחמיר?

ד. בנוגע לרשב"י במיוחד לכאו' צ"ב מהמבואר בארוכה בלקו"ש חי"ב בענין הפלוגתא דמתיבתא דרקיעא עם קוב"ה בנוגע לספק בהרת קדמה לשער לבן ואמרו מאן נוכח רבה בר נחמני והוא הכריע כדעת הקב"ה שטהור (ב"מ פו, א), ומבואר שם על יסוד המאמר הידוע בלקו"ת דקוב"ה קאי על בחי' סוכ"ע ובמתיבתא דרקיעא האיר אור הממכ"ע ולכן אף שידעו שהקב"ה אמר טהור אבל כיון שאינו מושג בשכלם, מצד מדרגתם הם, הסברא נותנת שהוא טמא (ע"ש), "משא"כ רבה בר נחמני שהי' יחיד בנגעים היינו בחי' יחיד שאינו בגדר עלמין כלל, ולגבי בחי' זו אין העולמות והשכל שבהם תופסים מקום כלל, ולכן סברתו של רבה הכריעה דעת המתיבתא דרקיעא כי להיות שהי' מבחינת 'יחיד' לכן המשיך בחינה זו גם בעולמות ובשכל שבהם" (וע"ש בפרטיות בהשיחה).

ועכ"פ נמצא מזה דזה שהוא בדרגא הגבוהה ביותר הרי שסו"ס הלכה כמותו, וא"כ על רשב"י שנאמרו כל ההפלאות ביחס לשאר התנאים והאמוראים ועד להלשון שבד"ה 'להבין ענין רשב"י' (סה"מ מלוקט ח"ב עמ' שא ואילך) "שהאין ערוך דשאר התנאים לגבי רשב"י הוא בדוגמת האין ערוך דנברא לבורא", וא"כ פשוט לכאו' שאותה בחינה שהיתה אצל רבה היתה גם אצל רשב"י, ומ"מ אין הלכה כמותו?

ה. בהוספות ללקו"ש ח"ז עמ' 346 נדפס ביאור בדברי הירושלמי (סנהדרין פ"א ה"ב) בהמעשה דר"ע סמך את ר"מ ורשב"י ואמר ישב ר"מ תחלה נתכרכמו פני ר"ש וא"ל ר"ע "דייך שאני ובוראך מכירים כחך", ומבאר שם שסדר ישיבת הזקנים נוגע בעיקר לענין פסק ההלכה, וע"ז אמר לו ר"ע שדייך שאני ובוראך שזה מורה על אצי' ובריאה מכירים כוחך אף שבנוגע לפסק הלכה שזה ביצירה יהי' קדימה לר"מ, אבל המעלות שלו באצי' ובבריאה "הם מעלות נפלאות ולכן דייך, אף שבהלכות פסוקות, יצירה, ישב ר"מ תחלה" (ע"ש בפרטיות).

ולכאו' מבואר מהנ"ל דהמעלה של זה שנפסקה הלכה כמותו היא רק בעולם היצירה ולכן אין כ"כ סיבה לרשב"י שיתכרכמו פניו מזה שההלכה תהי' כר"מ. ולכאורה איך אפשר לתווך זה עם המבואר בכו"כ מקומות בדא"ח בענין והוי' עמו שהלכה כמותו שזה מורה על כך שהגיע לשרש ההלכה בעצמות א"ס וזהו בחי' "אמת לאמיתו" משא"כ הדיעה שלא נפסקה ההלכה כמותה (ראה לקו"ש חכ"א עמ' 115 ובהנסמן שם).

ו. וכמו"כ צ"ב שבנוגע לב"ה נת' במקומות הנ"ל שמצד הביטול הנפלא שלהם הגיעו לשרש ההלכה כמו שהיא בעצמות א"ס ולכן הלכה כמותם וכו', וכי אפ"ל שהי' חסר בענין הביטול אצל רשב"י בהשוואה לאלה שנחלקו עליו?!

ועד"ז צ"ב שדוקא עליו נאמר (ראה בהנסמן בלקו"ש ח"ז שם) שהוא זה שהמשיך לשאר התנאים את המעלה של המשכת פנימיות התורה בנגלה דתורה בגלוי, וא"כ לכאו' זה יותר מחייב שההלכה למעשה תהי' כמותו משום שאצלו האיר בגילוי כל הפנימיות בתוך הנגלה1.

ז. עוד יש להעיר במיוחד בנוגע לרשב"י, שבניגוד למה שמובא בהרבה ספרים (נסמנו בס' מגדים חדשים על עירובין יג, ב) שלעת"ל יהי' הלכה כרשב"י - הנה בשיחת ערב חנוכה תש"נ ביאר רבינו שדוקא בנוגע לב"ש וב"ה תשתנה ההלכה לע"ל ע"ש. וזה לכאו' אין לו הבנה כלל איך שגם לע"ל שבנ"י יתעלו וכו' והאמת תאיר בגילוי וכו' וכו', ומ"מ לא יהי' הלכה כרשב"י (וכן שאר התנאים הבעלי מדריגה היותר גבוהים)?! ולכאו' כמו שמבואר בנוגע לב"ש בשיחה הנ"ל דאז כולם יתעלו למדריגה הנעלית של ב"ש ולכן יהיה הלכה כמותם, ה"ה בענין זה שלכאו' אופן הבירורים הנעלה של אותם תנאים שכיום אין הלכה כמותם, לכאו' אז הי' מסתבר שיהי' שייך לכולם, ולאידך זה גם מחזק את שאלה ג' דלעיל האם במצב נעלה יותר יצטרכו להחמיר יותר או להקל יותר?!

ובקשתי בפני הקוראים שכל מי שיכול להעיר עיניי אפילו בחלק מהשאלות דלעיל, לא ימנע טוב ויעיר ע"ז בהקובץ.