איתא בסה"מ תרצ"ג ס"ב-ג' (ע' תצו): "וזהו הסכת ושמע ישראל, ואמרז"ל [ברכות סג,ב] עשו כתות ועסקו בתורה, לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה...וצ"ל מהו"ע העסק של תורה, דלכאו' הול"ל עשו כתות ולמדו תורה, דתורה היא חכמה והשכלה..וטעם הדבר הוא לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה דעיקר ענין לימוד התורה שתהי' קנין בנפשו, זאת אומרת דגם כאשר לימודו בתורה כדבעי למהוי..אין זה עדיין אמיתת הענין הנרצה בתורה כי העיקר הוא אשר התורה תהיה קנין בנפשו..וקנין זה הוא נקנה כאשר הוא לומד בחבורה, אשר איש את רעהו ידברו בעת הלימוד בפרטיות הסוגיא..און דאס איז עונג נפשו, וקנין הוא בלימוד התורה בחבורה וברבים דוקא בבתי כנסיות ובתי מדרשים.. "וכן הוא בענין לימוד התורה שהלימוד צ"ל ברבים דוקא..אשר בלימוד התורה ברבים דוקא מקיימים בזה מצות צדקה וגמ"ח ברוחניות..דאברהם אבינו ע"ה היה נדיב בממונו גופו ונפשו..לפרסם אלקותו ית' בעולם..וצמצם את עצמו ללמוד עם אנשים גסים ופשוטים ביותר..וכן הוא בענין לימוד התורה ברבים דוקא .. להשתדל בכל מיני השתדלות להביא את הרבים לידי לימוד התורה" עכ"ל, וע"ש בארוכה מאוד.

ויש להבין מדוע בתחילה מדבר אודות לימוד 'בחבורה' ואח"כ עובר אודות לימוד תורה 'ברבים' היינו הך, וא"כ הול"ל תמיד 'בחבורה' או תמיד 'ברבים' (ופ"א אפילו אומר 'בחבורה וברבים' יחדיו) דלכאו' היינו הך? ואם לאו, מדוע פתאום עובר מ'חבורה' ל'רבים'?

גם יש להבין מדוע נאמר בגמ' 'עשו כתות כתות' פעמים 'כתות', דלכאו' מספיק שיאמרו פ"א 'כתות' - 'עשו כתות ועסקו בתורה', ותו לא.

והנראה בזה לבאר דבאמת ההבדל בין 'חבורה' ל'רבים' הוא ד'חבורה' מיירי אודות קנין התורה לעצמו שיהיה לעונג לנפשו, והיינו שיהיה לו 'חיבור' עם האנשים המתאימים שיכולים להוסיפו בקנין התורה, וכאן לא הוי ההדגשה 'ברבים' דוקא, כי יכול ללמוד ברבים עם הרבה אנשים פשוטים והם לא יגרמו כלל 'קנין התורה', ומאידך יתכן שאינו יושב 'ברבים' עם הרבה אנשים אלא יש לו החבורים הנכונים עם לומדי התורה (במכתבים וספרים וקובצי חדו"ת), שזה דוקא גורם לו הקנין והעונג בתורה (והיינו ע"י 'ברבים וכמובן שיש לו חיבורים וקישורים עם הרבה ת"ח שמעשירים את קנינו בתורה).

משא"כ הלימוד התורה 'ברבים' מיירי בעיקר אודות הלימוד לאחרים דוקא שמקיימים בזה מצות הצדקה וגמ"ח ברוחניות והיינו שהוא נדיב בנפשו עם אנשים פשוטים.

ומעתה י"ל דהיכא שמיירי במאמר אודות הלימוד לעצמו בנוגע לקנין התורה שלו אומר לשון 'חבורה' שהוא ענין ה'חיבורים' שיש לו עם האנשים המתאימים שיגרמו לו את 'קנין התורה', משא"כ בנוגע למצות הצדקה שמדבר במאמר אודות הלימוד לאחרים שהוא מצות הצדקה והגמ"ח ברוחניות שהוא נדיב בנפשו עם אנשים פשוטים, אומר לשון 'ברבים' שהוא ענין זיכוי הרבים.

ולפ"ז י"ל בד"א דלכן נאמר בגמ' ב' פעמים 'כתות כתות' שהוא כנגד ב' ענינים הנ"ל בענין לימוד התורה ברבים, ד'כתות' הראשון הכוונה לענין הלימוד לעצמו אודות קנין התורה שלו והעונג שלו כנ"ל. ו'כתות' השני הכוונה לענין הלימוד לאחרים בנוגע למצות הצדקה וגמ"ח ברוחניות שהוא נדיב בנפשו עם אנשים פשוטים. וא"ש ואין כאן כפל לשון. כנלע"ד לומר בדא"פ.