בגליון דש"פ בראשית - עשרים שנה - גליון ג [תשפב] העיר הרה"ח ר' מרדכי פרקש בענין העדר מצות תקיעת שופר בר"ה שחל בשבת והביא שבביהמ"ק תקעו בשבת, והביא שע"פ חסידות ישנו המשכה פנימית שהמשיכו בביהמ"ק ע"י תקיעת שופר (שא"א להמשיך במדינה) והקשה: מדוע רק בביהמ"ק ולא בכ"מ? והביא ביאור מסה"מ תרס"ו, והנקודה היא שהחילוק הוא במקום שיש בו אחדות למקום ההיפך וכו' עיי"ש.

והנה עניין זה מבואר בארוכה בשיחת ש"פ נצו"י כג אלול תשמ"ט (סה"ש תשמ"ט ח"ב ע' 703) ומביא שם כ"ק אדמו"ר (בהערה 10) מלקו"ת דרושי ר"ה ש"אי אפשר להמשיך מבח' התענוג היותר עליון, (מצד ירידת הדור בזמן בית שני ש"לכן גזרו בו חכמים כמה גזירות וסייגים . . משא"כ בזמן בית ראשון שהיו ישראל במדריגה נעלית יותר ויוכלו להמשיך בחי' התענוג היותר עליון גם במדינה")" עכלה"ק.

וביאור זה בא בהמשך דבריו הק' "שבמקדש יכולים להמשיך תענוג נעלה יותר מהתענוג שנמשך ע"י שבת" ומביא שם בהערה 9 שלא רק במקדש אלא: "בכל מקום שיש בית דין קבוע והוא שיהיה סמוך כו" (ר"ה רפ"ד רמב"ם הל' שופר פ"ב ה"ט) ולהעיר מהידוע שבבית דינו של הרי"ף תקעו ביו"ט של ר"ה שחל בשבת (ר"ן וריטב"א ועוד - ר"ה שם מגיד משנה שם)". עכלה"ק בהע' 9.

ואולי אפשר לשלב הביאור ד"אחדות" עם מקום שיש בו בית דין קבוע ועיי"ש בהמשך השיחה הביאור "הביטול שלמעלה מגדר של מציאות כלל" ולכאו' זה ג"כ ענין האחדות וכהביאור בתניא פל"ב. ולכאו' יש להאריך בזה, ובאתי רק להעיר.