כ' הרמב"ם בפ"י מהל' תרומות ה"י: "המאכיל הפועלים ואת האורחין תרומה - הם משלמין קרן וחומש, מפני שהם כשוגגין. והוא משלם להם דמי סעודתם . . שדבר האסור נפשו של אדם חותה ממנו".

והיינו, שלכאו' למה משלם בעה"ב להאורחים דמי סעודתם והרי אכלו ושבעו, אלא שאי"ז חשוב אכילה שדבר האסור כו'. ולכאו' א"כ ש"לא מיקרי אכילה" (ל' ה'פני משה' על הירושלמי פ"ו ה"ב - מקורו של הרמב"ם), למה צריכין לשלם הסועדים את החומש, שהרי בה"ב שם כ' "אחד האוכל דבר שדרכו לאכול . . משלם קרן וחומש, ואין אכילה פחותה מכזית". ובהי"א הביא כמה דוגמאות של היזק תרומה שלא ע"י דרך אכילה ש"כל אלו משלמין את הקרן ולא את החומש". וצ"ע.