תלמיד בישיבה
ברמב"ם הל' עבודת כוכבים וחוקותיה פ"ב הל' ז וז"ל: ואלו הן דיני המגדף אין המגדף חייב סקילה עד שיפרש את השם המיוחד של ארבע אותיות שהוא אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד ויברך אותו בשם מן השמות שאינם נמחקים שנאמר "ונוקב שם ה'", על השם המיוחד חייב סקילה ועל שאר הכינויים באזהרה, ויש מי שמפרש שאינו חייב אלא על שם יו"ד ה"א וא"ו ה"א - ואני אומר שעל שניהם הוא נסקל, עכ"ל.
ובכס"מ שם הקשה (וכן הוא בלח"מ) וז"ל, ש"מנ"ל לרבינו שאם בירך שם המיוחד באחד מן הכינויים שחייב דילמא בעינן שיברך בשם המיוחד", דהיינו מנ"ל להפרש בין המבורך והמברך דלכאורה אם המבורך צריך להיות בשם המפורש א"כ גם המברך צריך להיות.
ועי' בלח"מ שכתב שזהו הדיוק בהמשנה (נה, ב) "א"ר יהושע בן קרחה בכל יום דנין את העדים בכינוי יכה יוסי את יוסי" וכו' ד"אמר רב אחא בר יעקב (ס, א) אינו חייב עד שיברך שם בן ארבע אותיות לאפוקי בן שתי אותיות דלא, והקשו: פשיטא יכה יוסי את יוסי תנן, ותירצו: מהו דתימא מילתא בעלמא הוא דנקט קמ"ל", ומשמע דמתני' בדווקא נקט יכה יוסי את יוסי שהוא שם בן ד' אותיות וא"כ בין המבורך ובין המברך צריך להיות בן ד' אותיות, וקשה לרבינו, עכ"ל.
ולכאורה יש לתרץ זה ע"פ מה שנתבאר בלקו"ש חלק לו פ' בא שיחה ב (מהתוועדויות יו"ד שבט תש"כ, תשכ"א, תש"מ), שמבאר שם המחלוקת בין ר' יוסי ות"ק אם שם צבאות הוא מן השמות שאינם נמחקים, ובההערה 35 שם כתב שיש לבאר את שיטת הת"ק בשתי אופנים, או דאף שכל השמות שנק' בהם הקב"ה דינם שאינם נמחקים מ"מ קדושתם אינו שווה, או שאין (הודגש בהשיחה) חילוק ביניהם.
וממשיך שם וזלה"ק: "ולהעיר מדברי הרמב"ם (הל' יסוה"ת רפ"ו) שמקדים "כל המאבד שם מן השמות הקדושים הטהורים שנקרא בהם הקב"ה לוקה מן התורה שהרי הוא אומר" כו', ואח"כ בהלכה שלאח"ז "ושבעה שמות הם הנכתב וכו' (ומונה כולם עד) וצבאות", ומזה שמקדים ומתאר את כולם באותו התואר "המאבד שם מן השמות הקדושים והטהורים שנקרא בהם הקב"ה" משמע קצת שס"ל (שבדין "אין נמחקים") כל השמות שווים גם בעצם גדרם (בקדושתם וטהרתם), וכן מוכח קצת מזה שמקדים מנינם "ושבעה שמות הם" (אף שפשוט דקדושת שם המפורש יו"ד ה"א וא"ו ה"א היא יותר משאר השמות)", עכלה"ק.
ועפ"ז י"ל שכיון שהרמב"ם סבר שכל השמות שוות בגדרם א"כ י"ל שלשיטתו אזל שאין סברא לחלק בין שם אחד לשאר השמות, אלא דכיון דחזינן שיש חילוק בגמרא דהמבורך צ"ל דווקא שם של ארבע אותיות מזה שכתב במשנה "יכה יוסי את יוסי", לכן כתב ששם המבורך צ"ל של ארבע אותיות, וכיון שהגמרא כתב רק בנוגע שם המבורך דאיתא בגמרא "אמר רב אחא ב"ר יעקב אינו חייב עד שיברך שם בן ארבע אותיות וכו'" לכך כתב רק בנוגע שם המבורך שהוא צ"ל שם של ארבע אותיות משא"כ שם המברך שהוא גם משאר השמות.
וזה שכותב ש"יוסי" הוא ארבע אותיות, הנה ברש"י דף נו, א ד"ה בכל יום כתב שיש שתי טעמים למה נקט יוסי: א) שהוא בן ארבע אותיות, ב) שהוא עולה במנין שם אלוקים. וא"כ בפשטות י"ל שסבר הרמב"ם כטעם הב', וכיון ששם המברך הוא שם אלקים - אין סברא לחלק בין זה לשאר השמות שלשיטתו כולם שווים (ובפרט שלא נזכר זה בגמרא).
והכס"מ שהקשה על הרמב"ם, י"ל דסבר שאין השמות שוות וא"כ אם איירי בשם אחד אין הכרח שכן הוא בשאר השמות, ועיין בהלכות עכו"ם וחוקותיה פ"ב הל' ט בכס"מ שם (מציין לזה בהערה שם) שזה שכתב הרמב"ם "שמות המיוחדים" היינו המיוחדים שלא להמחק, דהיינו לא כבהערה שם בהסבר שיטת הרמב"ם, וק"ל.