שליח כ"ק אדמו"ר - סקרמנטא, קליפארניא
א. כתב הרמב"ם בהל' אישות פ"ד ה"א "אבל האיש שאנסוהו עד שקידש בעל כרחו הרי זו מקודשת"[1], ומשיג ע"ז הראב"ד "והוא שיאמר רוצה אני".
ומקשה המגיד משנה על הראב"ד וז"ל "ואני אומר שהרי זה כמי שמוכר באונס שהמכר קיים כמבואר פרק עשירי בהלכות מכירה וכ"ש כאן שהוא קונה שאעפ"י שהוא באונס שקנינו קנין ולא ראיתי שהצריך שם הראב"ד ז"ל שיאמר רוצה אני אלא כל זמן שהוא עושה הדבר קיים". עכ"ל[2]
אז קשה על הראב"ד דמאי שנא קידושין ממכירה, דבמכירה אם תליוהו וזבין זביניה זביני מבלי שיאמר רוצה אני, אבל גבי קידושין צריך שיאמר רוצה אני. וכן קשה על הרמב"ם למה גבי גירושין וקרבן כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וגבי קידושין אינו צריך לאמר רוצה אני?
ולכאו' י"ל הביאור בדעת הרמב"ם כי גבי גירושין שאחרים כותבין בשבילו הגט וכן גבי קרבן שהכהנים מקריבים בשבילו צריך שיאמר רוצה אני.
אבל גבי קידושין שהוא מקדש אין לך רוצה אני גדול מזה וכלשון המגדל כאן.
וכן בשו"ע סי' ר"ה גבי תליוהו וזבין יש סברת הפוסקים דכיון שקיבל המעות ברצון, הוי כמו שאומר רוצה אני. אבל אם כן גם בגט לא הי' צריך שיאמר רוצה אני כי גם בגט הוא מצוה לסופר לכתוב והוא מצוה להם למסור הגט כמבואר בארוכה בשו"ע הלכות גיטין. וראה כאן במחנה אפרים שמתרץ שבגט צריך לומר רוצה אני אפי' כשהוא מוסר הגט, כי בזה מבטל כל המודעות שעשה כי אומר רוצה אני בשעת מסירת הגט ומבטל כל מודעות לפני"ז.
ובגוף סברתו צריך ביאור, הלא הי' יכול למסור מודעא לפני"ז בפני עדים על אמירת רוצה אני ולפיכך נהוג בגט לעשות ביטול על כל המודעות שעשה לפני"ז על מה שהולך לעשות כמבואר בשולחן ערוך ואיך תועיל אמירת רוצה אני גרידא?[3]
עכ"פ קשה על הרמב"ם למה בקידושין אינו צריך שיאמר רוצה אני ומ"ש גיטין מקידושין?
וקשה על הראב"ד למה במכירה אינו צריך שיאמר רוצה אני גם גבי קנין, ובקידושין צריך שיאמר רוצה אני?
ב. ויבואר הכל בשני הקדמות א) חקירת הרגוצובי הידוע גבי קידושין מהי העילה ומהי העלול. הקנין שהאשה קונה הטבעת גורמת להאיסור או זה שהיא נאסרה על כל העולם גורמת שתקנה הטבעת. וראה בארוכה לקו"ש חי"ט תצא וכבר דשו בזה רבים מגדולי הראשי ישיבות מעל דפי גליון זה. ב) מ"ש ידידי השליח הר' מ. פ. (מיוסד על דברי האחרונים שערי ישר ועוד) בגליון תתקפג ע' 47 ואילך. דכשאומר רוצה אני הרי"ז פעולה חיובית שמקנה לחבירו וכשאינו אומר רוצה אני ה"ה המוכר רק נותן רשות להקונה לקחת את מה שרוצה והרי"ז מועיל רק בדיני קנין וממון ולא באיסור יעו"ש בארוכה.
ועפ"י כל הנ"ל י"ל דנחלקו הרמב"ם והראב"ד בזה. דהרמב"ם סב"ל דהעילה היא הקנין והאיסור נעשה ממילא בגזירת הכתוב. לפיכך פוסק דאין צריך לומר רוצה אני, כי בדיני קנינים מספיק שמרשה להאשה לקחת הטבעת[4]) אבל הראב"ד דסב"ל שהעילה היא האיסור סב"ל שצריך לומר רוצה אני כדי לפעול האיסור אכו"ע דפועל הקידושין, ובלי אמירת רוצה אני לא יועילו קידושין אלו.
אבל גבי גיטין וקרבן סב"ל להרמב"ם ג"כ שצריך לומר רוצה אני כי מדובר בפועלת האיסור דגט וקרבן, ואז גם הרמב"ם סב"ל דצריך לומר רוצה אני. כי כל בן חמש למקרא יבין דכשהתורה אמרה גבי קרבנות שיהי' "לרצונכם" אין הכוונה שהאדם מרשה להקדש לקחת מה שרוצה אלא צריך פעולה חיובית דרוצה אני. וכן גבי גט צריך פעולה חיובית דנתינת הגט וכידוע בהלכות גיטין דהאומר לאשתו טלי גיטך מעל גבי הקרקע אינו גט דהתורה אמרה ונתן דוקא. א"כ סב"ל להרמב"ם דגבי גיטין וקרבנות צריך שיאמר רוצה אני. משא"כ גבי קידושין דהעילה הוא הקנין אינו צריך לומר רוצה אני. אבל להראב"ד דהעילה הוא האיסור צריך שיאמר רוצה אני.
ג. ובזה יתיישב מה שהוקשה לי רבות בשנים במחלוקת הרמב"ם והראב"ד לעיל פ"ג הט"ו. בנוגע לעשות שליח לקידושין, דהרמב"ם סובר דאין צריך עדים, משא"כ הראב"ד סובר דצריך עדים דמינוי השליח הוה דבר שבערוה. שנחלקו אם מינוי השליחות ג"כ נעשה דבר שבערוה דלהרמב"ם רק מעשה הקידושין הוה דבר שבערוה ולהראב"ד גם מינוי השליחות הוה דבר שבערוה.
דלכאו' לפי ביאור כ"ק אדמו"ר בלקו"ש חי"ז פ' קדושים (ד) הרמב"ם סב"ל דכל מסייע ומכשירי מצוה מקבלים חשיבות כהמצוה עצמה, משא"כ להראב"ד.
ואולם כאן גבי קידושין נהפכה קערה על פיה דלהרמב"ם מינוי השליחות בקידושין אין לה החשיבות של קידושין ול"צ שני עדים. ודוקא להראב"ד יש למינוי השליחות חשיבות כקידושין וצריך ב' עדים.
וע"פ כל הנ"ל אפשר לתרץ דלהרמב"ם כיון דגבי קידושין העילה היא הקנין ומה שנעשה האיסור אח"כ זהו לשון הרגצובי שו"ת צפנת פענח דווינסק: "זה הכל גזירת התורה" מה שע"י פעולת הקידושין נעשה האיסור, א"כ כיון שלהרמב"ם מינוי הקידושין הוא על הקנין א"כ אינו דבר שבערוה ואין צריך שני עדים. אבל להראב"ד דהמינוי הוא על האיסור והעלול הוא הקנין א"כ כשממנה אותו לשליח הוה דבר שבערוה דממנה אותו לעשות העילה היינו האיסור והוה דבר שבערוה.
ויה"ר שנעשה שליחותנו להביא הנישואין דהקב"ה ועמו ישראל, בקרוב ממש.
[1]) לכאו' הלכה זו אינו שייך בזמן הזה לפי שיש חרם דרבינו גרשום שלא לגרש את אשתו בע"כ - ועיין במגיד משנה כאן "והטעם דעד כאן לא אפקעינהו רבנן אלא כשנאנסה האשה מפני שאם היו הקידושין קידושין לא היתה יכולה להפקיע עצמה ממנו אלא ברצונו אבל האיש הרי יכול לגרשה בעל כרחה והילכך הרי היא מקודשת", עכ"ל. אבל בזמן הזה דגם האיש אינו יכול להפקיע עצמו בעל כרחה - הרי גם האיש קידושיו אינם קידושין.דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' - ע"ד מ"ש הצ"צ בחידושיו למס' בבא בתרא פ"י מ"ג "כותבין גט לאיש, פרשב"ם "דהא לא בעינן דעתה" לפי"ז עכשיו שיש חר"ג שלא לגרש בע"כ י"ל אין כותבין עד שתהא אשתו עמו", או י"ל דחר"ג לא חל על א' שאנסוהו לקדש ויכול לגרשה בעל כרחה - ולא ראיתי שידברו בזה.
[2]) ולכאו' מאי פשטי' דהמגיד משנה דאם מכר באונס מכרו קיים כמו"כ אם קידם קידושין קיימים. הרי מבואר בהג"ה סוף סימן ר"ה "וכל זה מיירי באנסוהו למכור דאמרינן אגב אונסי' גמר ומקני אבל אנסוהו לקנות אינו קנין" אבל עיין שם בפתחי תשובה וז"ל עיין באבן העזר סימן מ"ב בחלקת מחוקק ובית שמואל שתמהו על דין זה והוכיחו מדברי הרמב"ם והרב המגיד (כאן בהל' אישות) דאין חילוק בין קומה למקנה ע"ש.
[3]) ובאמת לא על המחנה אפרים תלונותינו כי גמ' ערוכה היא במסכת ערכין כ"א ע"ב דבגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני הכוונה שמבטל לכל המודעות. עיי"ש בתוס' ד"ה האי מאן דמסר מודעא "לפיכך נהגו העולם לבטל כל מודעי ומודעי דאתו מגו מודעי בשעת כתיבת הגט ובשעת הנתינה דחיישינן שמא ביטל אותו" עכ"ל היינו דאמירת רוצה אני פירושו שמבטל לכל המודעות.
[4]) ואוי"ל דזוהי ג"כ ביאור פלוגתת הרמב"ם והראב"ד פ"ד הי"א דהרמב"ם פוסק דהמקדש טומטום או אנדרוגינוס הרי"ז קידושי ספק והראב"ד פוסק דאינם קידושין כלל דהלא אינם ראוים לינשא. די"ל דלהרמב"ם דהעילה היא הקנין הרי הטומטום או האדרוגינוס קנו הטבעת. ונעשה ספק אי האיסור נעשה עי"ז ובפרט לשיטת הרמב"ם הלכות שופר כמצויין במנחת חינוך מצוה א' דהרמב"ם סב"ל דאנדרוגינוס הוי ספק. אבל להראב"ד דהעילה היא האיסור א"כ האיסור בודאי אינו חל על טומטום ואדרוגינוס ובפרט לשיטת הראב"ד הלכות שופר דאנדרוגינוס הוא חצי נקיבה וחצי זכר. ועל טומטום ואדרוגינוס לא שייך האיסור דנישואין - ויל"ע בזה עוד ואכ"מ.
Download PDF