א. רמב"ם פ"א מהל' תפילין הט"ז: "הטובל את הקולמוס לכתוב את השם לא יתחיל מאותו השם אבל מתחיל הוא מאות שלפניו, שכח לכתוב את השם תולה אותו בין השיטות, אבל מקצת השם בשיטה ומקצתו תלוי פסול, ובשאר התיבות אם שכח כותב מקצת התיבה בשיטה ומקצתה למעלה, במה דברים אמורים בספר תורה, אבל במזוזות ותפילין אין תולין בהם אפילו אות אחת, אלא אם שכח אפילו אות אחת גונז מה שכתב וכותב אחרת כו'", וב"כסף משנה": "במה דברים אמורים בספר תורה אבל בתפילין כו', בירושלמי פ"ק מגילה (ה"ט), והטעם משום דהוי שלא כסדרן, ואמרינן במכילתא (ס"פ בא) כתבן שלא כסדרן יגנזו, ואינו מחלק בין פרשיות ובין תיבות לאותיות", וז"ל הירושלמי שם: "תולין בספרים, אין תולין לא בספרים ולא במזוזות, ספרים שכתבן כתפילין ומזוזות אין תולין בהן, ומזוזות שכתבן כספרים תולין בהן",

ומה שכתב ה"כסף משנה" "והטעם משום דהוי שלא כסדרן", לכאורה תמוה, שהרי הרמב"ם לא הזכיר אפילו ברמז הא דשלא כסדרן, ואמנם בספר "התרומה" פירש כן את דברי הירושלמי, והביאו גם הטור, וז"ל "התרומה" בהל' תפילין סי' ר"ד: "ומשפט תולין דילוגין בספר תורה, ואין תולין בתפילין ומזוזות, כדאיתא בירושלמי פרק קמא דמגילה, משום דתניא במכילתין (ס"פ בא) כתבן שלא כסדרן יגנזו", ומבואר בדבריו, שהטעם לכך שאין תולין בתפילין ומזוזות הוא משום דבעינן בהם שיהיו כסדרן,

אבל בשו"ת הר"ן סי' ל"ט חלק עליו ופירש את הירושלמי כפשוטו, וז"ל: "אלא שאין שיטתם נכונה בעיני דההיא דירושלמי כך היא בפ"ק דמגילה על מתניתין דתנן התם: אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון ותפילין ומזוזות אין נכתבים אלא אשורית, ושם בגמרא אמרו על דרך קושיא: תולין בספרים ואין תולין במזוזות? כלומר: היאך אמרו במשנתינו שאין בין ספרים ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון, הרי חילוק אחר יש ביניהם, שהרי תולין בספרים ואין תולין בתפילין ומזוזות, ואמרינן שם על דרך תירוץ: ספרים שכתבם כתפלין ומזוזות אין תולין בהם, תפילין ומזוזות שכתבם כספרים תולין בהם, כלומר: האי דלא קתני במתניתין אין בין לענין תליה, לפי שמה שתולין בספרים ואין תולין בתפילין ומזוזות אינו מחומר תפילין ומזוזות ולא מקולן של ספרים, אלא מפני דרך כתיבתן אמרו כן, שלפי שהספרים כתיבתם גסה ויש ריוח הרבה בין שיטה לשיטה תולין, אבל תפילין ומזוזות מתוך שכתיבתם דקה אין תולין, ולפיכך, ספרים שכתבם כתפילין ומזוזות אין תולין בהם, תפילין ומזוזות שכתבם כספרים תולין בהם, ולפיכך לא נשנה במשנתינו דאין בין", עי"ש, שלפי זה הרי אין קשר בין דין "אין תולין" לפסול שלא כסדרן, ועכ"פ אילו הרמב"ם היה סובר כדעת הראשונים שכורכים הדברים היה לו לפרש זאת, וצ"ע.

שוב ראיתי לרבינו ה"צמח צדק" באו"ח סי' ט"ו אות ו' שהביא מש"כ ה"בית יוסף" על הטור סי' ל"ב שכתב: "אבל אם חסר אות אחת אין לה תקנה שאין מגיהין בתפילין, שאם כן היו כתובין שלא כסדרן ואמרו במכילתא כתבן שלא כסדרן יגנזו", וכתב ע"ז הב"י: "וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"א מהל' תפילין" - ותמה על זה רבינו ה"צמח צדק": "ובאמת דברי הרמב"ם אינן כדברי הטור, שהרמב"ם כתב פ"א הט"ז שאין תולין בהן אפילו אות אחת, אבל לא הזכיר כלל הטעם דהוי שלא כסדרן, ודברי ההגהות מימוניות שם אות נ' תמוהים דכתב על זה: "בירושלמי מגילה מפרש טעמא משום דלא הוי כסדרן דאמרינן במכילתא כתבן שלא כסדרן יגנזו ואין מחלק בין בפרשיות בין בתיבות בין באותיות" עכ"ל, וזה אינו, דבירושלמי פ"ק דמגילה נזכר רק "תולין בספרים ואין תולין בתפילין ובמזוזות וכו'", ופיסולא דירושלמי הוא רק שאין תולין והוא פיסולא אחרינא כו', ותירוץ הירושלמי ע"כ צריך לפרש כמ"ש הר"ן בתשובה כו'" עיש"ה, ועי' בחידושי הגרי"ז ז"ל על הרמב"ם שכיון להנ"ל.

שוב הקשה ב"צמח צדק" שם באות ז', על מה שכתב הרמב"ם פ"ה גבי מזוזה ה"א: "כתבה שלא על הסדר כגון שהקדים פרשה לפרשה, פסולה", וכתב ה"כסף משנה": משום דאמרינן במכילתא כתבן שלא כסדרן יגנזו, וכבר נתבאר בפ"א דאפילו אות א' שכתב שלא כסדר פסולה" הנה אזיל (הכס"מ) לשיטתו, דמפרש התם הטעם משום שלא כסדרן, אבל באמת התם טעם הפיסול רק משום אין תולין, ואפילו בא לתלות בשעת תחילת כתיבה אפילו הכי פסול, אם כן מדאשמועינן פיסול שלא כסדרן רק כאן, כגון שהקדים פרשה לפרשה, מוכח איפכא דאין לפסול אות אחת או יותר שכתב שלא כסדר, רק הפסול הוא כשהקדים פרשה לפרשה", וכתב עוד ד"קשה טובא למה לא השמיענו דין זה המפורש במכילתא במקומו בהלכות תפילין והעמידו בהל' מזוזה", אלא שלפי מש"כ שלהרמב"ם פסול שלא כסדרן אינו אלא בהקדים פרשה לפרשה, באמת כתב זאת הרמב"ם בפ"ג מהל' תפילין ה"ה-ו "ואם החליף סדר זה פסולות כו' כספר תורה על סדורן בתורה כו' " [ועי' עוד שם באריכות מש"כ בשיטת ספר "התרומה", ומש"כ שלדינא "ודאי אנו אין לנו אלא כהסכמת הרא"ש והטור דאפילו באות אחת פסול שלא כסדרן, וכן דעת ספר התרומה בסימנים ר"ג וכן דעת מהר"ם מרוטנבורג והגה"מ וכ"ד כל גדולי האחרונים מהרי"ל ו"תרומת הדשן" וכו'"],

ואעפ"כ עדיין צ"ע, למה לא כתבה הרמב"ם להדיא כשם שכתב כן בהל' מזוזה, שצריך לכתוב כסדר שהן כתובות בתורה, ובהל' תפילין הביא רק הא דאין תולין, ובשלמא לדעת התרומה והטור והכס"מ שגוף דין "אין תולין" הוא משום "שלא כסדרן" ניחא, אבל לדעת רבינו הצ"צ שהרמב"ם ס"ל כהתוס' והר"ן, הדרא קושיא לדוכתיה למה לא כתבה הרמב"ם להדיא בהל' תפילין, וצ"ע,

ב. והנה יעויין ב"חידושי מרן רי"ז הלוי" פ"ה מהל' מזוזה שם, שגם הקשה כנ"ל במה שכתב הרמב"ם "כתבה שלא על הסדר כגון שהקדים פרשה לפרשה פסולה", וב"כסף משנה" כתב שמקור דבר זה הוא מהא דאיתא במכילתא פ' בא גבי תפילין, כותבן כסדרן ואם לא כותבן כסדרן הרי אלו יגנזו, ופסק הרמב"ם דה"ה במזוזה בעינן דוקא שתהא כתובה כסדר, שלפי זה צ"ע למה כתב הלכה זו רק במזוזה ולא הביאה לפני זה בהל' תפילין כמבואר במכילתא הנ"ל, ואף הוא ז"ל תירץ כנ"ל בדברי ה"צמח צדק", דהנה בגדר דין "שלא כסדרן" בתפילין ומזוזה נחלקו הראשונים, דהנה בטור או"ח סי' ל"ב כתב וז"ל: "ואם יתר אות אחת יש לה תקנה שיגרור אותה, אבל חסר אין לו תקנה, שאין מגיהין בתפילין, שאם כן היו כתובין שלא כסדרן, ואמרו במכילתין כתבו שלא כסדרן יגנזו", והוא מדברי ספר התרומה, שכתב דהא דאין תולין בתפילין ומזוזות הוא משום דהוי שלא כסדרן, שלפי זה דין "שלא כסדרן" הוא גם על עצם מעשה הכתיבה, שצריך שתהא מעשה כתיבתן כסדר, ואם הוסיף אח"כ אות אחת באמצע נפסל. אכן יעויין בתוס' במנחות דף ל"ב ד"ה דילמא, שכתבו להדיא שיכול לכתוב קודם פרשת והיה אם שמוע ואח"כ פרשת שמע, ובע"כ דס"ל שכל דין כסדרן הוא רק שהפרשיות יהיו כתובות כסדר ולא יקדים פרשה מאוחרת לפני הפרשה שלפניה, אבל על עצם מעשה הכתיבה לא נאמרה הלכה שהאותיות יהיו כסדרן, וכ"ה להדיא בתשובת הר"ן סי' ל"ט (הובא לעיל), וזה שלא כדברי הטור, דס"ל שגם עצם מעשה הכתיבה צריך להיות כסדר האותיות, ולפי"ז כתב הגרי"ז ז"ל, שלכן נקט הרמב"ם הך דינא דהקדים פרשה לפרשה פסולה רק במזוזה ולא בתפילין, משום דס"ל כשיטת התוס' והר"ן הנ"ל, דעל מעשה הכתיבה לא נאמר שום דין של סדר, רק שתהיה כתובה בסדר הזה מתחילה שמע ואח"כ והיה אם שמוע, וע"כ ס"ל להרמב"ם שכל דין זה לא שייך אלא במזוזה, שמעיקר הדין צריכה להיות כתובה רק על עור אחד שתי פרשיות ביחד, וע"כ שייך בהו דין סדר, משא"כ בתפילין דקי"ל דאם כתבן על ד' עורות יצא ואין צריך לדבק, א"כ ממילא דלא שייך בהו דין סדר כלל, כיון דכל פרשה נפרדת מחברתה ואין להם סדר זה עם זה כלל,

ועי"ש "דהכי מוכרח בדעת הרמב"ם כדעת התוס' והר"ן הנ"ל, דמדנקט לה מילתא דכסדרן רק על הקדם פרשה לפרשה, ולא פסק להדין דכסדרן על כל פרשה בפ"ע, שתהי' כתובה כסדרה ולא יקדים המאוחר להמוקדם, שזה ג"כ דין מסוים בתפילין ומזוזות שתהא מעשה הכתיבה על הסדר, שהרי בספר תורה יכול להוסיף גם אח"כ ולא איכפת לן בסדר מעשה הכתיבה, ולמה נקט הרמב"ם הך דינא דהקדים רק על פרשה לפרשה, אלא ודאי דגם שיטת הרמב"ם כהתוס' והר"ן, דעל מעשה הכתיבה לא נאמר שום דינים של סדר כלל, רק בהפרשיות עצמן כמו שהם כתובין, וא"כ ממילא דכל הך דינא דכסדרן נאמר רק בין פרשה לפרשה", עי"ש,

אולם במש"כ הגרי"ז ז"ל שכל דין זה לא שייך אלא במזוזה, "שמעיקר הדין צריכה להיות כתובה רק על עור אחד שתי פרשיות ביחד, וע"כ שייך בהו דין סדר, משא"כ בתפילין דקי"ל דאם כתבן על ד' עורות יצא ואין צריך לדבק, א"כ ממילא דלא שייך בהו דין סדר כלל" לכאורה צע"ג, שהרי סוף סוף דין המכילתא נאמר בתפילין מקרא ד"והיו" בהווייתן יהו, אלא שמקישים גם מזוזה לתפילין בזה, ואיך נאמר שבתפילין אין בכלל דין של כסדרן (ואפילו לפי מה שהעלה בסוף דבריו שם שבעיקר החילוק הוא לענין דיעבד, שבמזוזה נפסל בדיעבד ובתפילין אינו אלא לכתחילה, קצ"ע), וזה צע"ג , גם שלכאורה סברא זו שבתפילין אם כתבן על ד' עורות יצא לא שייך בזה "כסדרן", היא דעת רבינו יחיאל שבהגהות הסמ"ק והובא בב"י סי' ל"ב, וכן הוא באגור וכלבו ובשו"ת הרשב"ש סי' תרל"ב, אולם הב"י דחה סברא זו, ועי' ב"תורת חסד" סי' ג' אות ג' בזה, וצ"ע.

[ואכן איפכא מצאנו ב"אבני נזר" ח"א סי' י' סק"ט שכתב: "ואשר אחזה בשיטת תוס' דבמזוזה לא איכפת לן בשלא כסדרן, כי לא מצינו בדברי חז"ל חכמי הגמרא רק בתפילין, הגם דלכאורה קשה לומר כן, שהרי ודאי טעם דבעי כסדרן משום דכתיב והיו, כמו שלומדין מוהיו שלא יקרא למפרע, ומזה נלמד במזוזה גם כן כו', מכל מקום כיון שלא מצינו מפורש אין לנו לדמות מעצמינו כו',

ויש לנו ראיה לזה דבמזוזה אין שלא כסדרן פוסל, מדלא חשב במגילה ח': במתניתין דאין בין ספרים לתפילין ומזוזות, שבתפילין ומזוזות פוסל שלא כסדרן מה שאין כן בספרים, אלא ודאי דבמזוה גם כן לא פוסל שלא כסדרן כמו בספרים ועל כן לא מצי למתני באין בין, ומצאתי בתוס' רעק"א מגילה (אות יו"ד) שהקשה כן והניח בצ"ע, והירושלמי (מגילה פ"א ה"ט) שאמר אין תולין בתפילין ומזוזות ופירש בספר התרומה משום שלא כסדרן, כבר השיגוהו הר"ן בתשובה (סי' ל"ט) כו'" עי"ש,

ולע"ד יש איזה סיוע לדברי האבנ"ז ז"ל, מהא דהקשה ה"צפנת פענח" על מש"כ הרמב"ם בתחילת הל' תפילין "וכותב אחרת", שלפי זה קשה בהא דאמרו: "ספר תורה שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה כו' לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה" (רמב"ם תפילין פ"ה ה"א), ולמה לא אמרינן דלכך אין עושין מספר תורה מזוזה שמא כתב שלא כסדרן דבס"ת כשר ובמזוזה פסול, עי"ש שחידש "דכיון דאיכשר בספר תורה שוב לא מקרי שלא כסדרן" (וגם משמע, אגב, שפירש גם את דברי הרמב"ם שדין אין תולין הוא משום כסדרן, והוא כדעת הכס"מ ז"ל), אבל לפי"ד האבנ"ז שבמזוזה כלל לא אמרינן הא דכסדרן, ונמצא שבזה שוה לספר תורה, הרי לק"מ כמובן,

אבל לומר שרק במזוזה יש דין כסדרן, ולא בהל' תפילין ששם מקור הלכה זו, לכאורה צ"ע],

ג. והנראה בזה, דהנה מצאנו לגדולי האחרונים ז"ל, דס"ל דהא "דוהיו בהוויתן יהו" במכילתא, אינה דרשה גמורה מדאורייתא, עי' "אות חיים ושלום" להגאון בעל "מנחת אלעזר" ז"ל ר"ס ל"ב שהוכיח שאינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא, אף שבסו"ד הסתפק בזה (אך עי' ב"תורת חסד" שם שר"ל שהוא מהלכה למשה מסיני עי"ש), וצ"ב סברת הדבר מה טעם באמת לא נאמרה הלכה זו בספר תורה, וברדב"ז (ח"א סי' ש"י), הובא ב"באר יצחק" יו"ד סי' כ"א וב"אות חיים ושלום" שם ועוד, כתב "דאם לא כן לא תמצא ספר תורה כשר לעולם", וצ"ע.

עוד צ"ע, דהנה ז"ל המשנה במגילה פ"א מ"ח: "אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון ותפילין ומזוזות אין נכתבות אלא אשורית", והקשה בתוספות רעק"א שם: "ולי קשה אמאי לא חשיב דבספר תורה כשר בכותב שלא כסדרן מה שאין כן בתפילין ומזוזות דבעינן דוקא כסדרן, כדקי"ל בא"ח סי' ל"ב וביו"ד סי' רפ"ח, וצ"ע". גם רבינו ה"צמח צדק" באו"ח סי' ט"ו, וה"תורת חסד" סי' ג' הקשו כן (ועי' במש"כ התו"ח וכן הבא"י שם שזה נכלל בהא דנכתבין בכל לשון, ומ"מ צ"ע),

ד. ואשר יראה בזה, דהנה ז"ל הרמב"ם בריש הל' תפלין: "ארבע פרשיות אלו שהן קדש לי, והיה כי יביאך ה' שבספר ואלה שמות, ושמע והיה אם שמוע, הן שנכתבות בפני עצמן ומחפין אותן בעור ונקראין תפלין", וצ"ע שלא כתב שיש מצוה בכתיבת התפלין, וכמ"ש הלשון בטושו"ע ריש סי' ל"ב: "מצות תפלין שיכתוב ארבע פרשיות וכו'", וגם מה זה שכתב "הן שנכתבות בפני עצמן", ולא שצריך לכתוב ד' הפרשיות, ומבואר בדעת הרמב"ם, דס"ל שבאמת לא נאמרה כלל הלכה מיוחדת של כתיבת תפלין מצד עצמה, אלא שגדרה של מצות התפלין, הוא שארבע פרשיות של תורה, שעל כתיבתן וגדרן נכתב בהל' ס"ת, הן שנכתבות בפני עצמן והן הנקראות תפילין, ולפי זה דיני כתיבת התפלין הם הם דיני כתיבת הס"ת, וכבר כתבנו בזה במק"א,

ומעתה נראה שמטעם זה הוא שאמרו שד' פרשיות אלו צריכין להכתב "כסדר שהן כתובות בתורה", ואין זה שנאמרה הלכה מסויימת בכתיבת התפילין שיהי' באופן כך וכך, אלא שכיון שכל ענין ושם התפילין הוא "ארבע פרשיות אלו כו' שנכתבות בפני עצמן", צריכות שיהיו נכתבות כסדרן בתורה, וכיון שכן, הרי בספר תורה כלל לא שייך דין זה מלכתחילה,

דלפי זה מובן היטב שלא כתב הרמב"ם הלכה זו להדיא בדיני כתיבת התפילין, שלא נפרש שהיא הלכה בכתיבת התפילין, אלא הבליע הלכה זו בהא דפ"ג ה"ו, וכמוש"כ ה"צמח צדק", אף שבודאי ס"ל להרמב"ם דין זה של "והיו בהווייתן יהיו",

ולפי זה נראה גם, שלא באו במשנה דמגילה אין בין ספרים כו', אלא חילוקים בין דיני כתיבה שבספרים הם כך ובתפילין הן אחרת, אבל בנדו"ד הרי כל דין כסדרן אינו הלכה בכתיבת התפילין, אלא שמשום הא דגדר התפילין הוא שארבע פרשיות התורה נכתבות בפני עצמן, צריך שיהא כסדר שכתובים בתורה, אבל בס"ת כלל לא שייך דבר זה, וכנ"ל,

ברם דברי ה"כסף משנה" בריש הל' תפילין ובריש פ"ה מהל' מזוזה, עדיין צ"ע, שפירש את דברי הרמב"ם כדעת "התרומה" והטור, שדין אין תולין הוא משום כסדרן, וזה שייך לכאורה לומר רק אם מפרשים דין כסדרן על מעשה הכתיבה גופא, ולא רק על קדימת הפרשיות, וזו מנא ליה, ואדרבא הרי מכל לשונות הרמב"ם מוכח דס"ל שדין כסדרן אינו אלא קדימת הפרשיות [ועי' ברבנו מנוח שכתב בהא דאין תולין: "הכי פסקינן בירושלמי מגילה (פ"א ה"ט), ואפשר שהטעם הוא מפני שהם פרשיות קטנות ויכול לדקדק בהן, מה שאין כן בספר תורה" זה פירוש אחר דלא כהר"ן], וצ"ע,

ה. ואשר י"ל בזה, דהנה בשו"ע רבינו הזקן בריש סימן ל"ב, כתב וז"ל: "וצריך לכתבן כסדר שהן כתובות בתורה, לכתוב תחילה פרשת קדש ואחר כך והיה כי יביאך ואחר כך שמע ואחר כך והיה אם שמוע, ואם שינה סדרן פסולין (התפילין הנעשים מפרשיות אלו, אבל הפרשיות עצמן יש להן תקנה, שהמוקדמת בתורה שכתבה באחרונה הרי יכול לכתוב עוד פרשיות המאוחרות לה ולצרפן אליה, וכן המאוחרות שכתבן בראשונה יכול לצרפן לפרשה מוקדמת מתפילין אחרות שנפסלו בהן פרשיות המאוחרות, ואם אי אפשר לצרפן צריכים גניזה)", ומבואר שפסק להלכה שכל דין "שלא כסדרן" אינו אלא פסול לענין סדר הפרשיות, אבל כל פרשה בפני עצמה לא נפסלה בכך ויש לה תקנה בצירופה לפרשות אחרות בתפילין אחרים, ומה שאמרו במכילתא "כתבן שלא כסדרן יגנזו" היינו באופן שלא ניתן לצרפן לתפילין אחרים,

ברם בסעיף ל"ד שם כתב וז"ל: "ואחר שישלים הפרשה יקראנה כולה בכוונה ודקדוק היטב פעמים ושלש קודם שיכתוב פרשה שניה כו', ולמה יחזור לדקדק ולהגיה כל פרשה אחר שהשלימה, מפני שאם ימצא איזה חסרון אות באיזה פרשה, לא היא לבדה נפסלה, אלא כל מה שלאחריה גם כן נפסל על ידה, משום שיהיו שלא כסדרן עם פרשה המוקדמת שיכתוב מחדש לאחריהן, וכן מטעם זה אינו יכול לתלות האות שנחסרה בין השיטות כדרך שתולין בספר תורה, לפי שבתפילין נאמר והיו בהווייתן יהיו, שצריך להיות כסדרן, וכן במזוזה",

ולכאורה צ"ב שבסעיף ל"ד הביא הא דספר התרומה והפוסקים שהלכו בדרכו, שדין אין תולין הוא משום שלא כסדרן, וגם שדין "שלא כסדרן" הוא אפילו באות אחת, ולפי"ז צ"ע לכאורה שלא כתב את הדברים האלה בהמשך למה שכתב בסעיף א' בדין "שלא כסדרן", ועוד ששם משמע בדבריו דס"ל שדין "שלא כסדרן" בתפילין הוא רק לענין סדר הפרשיות, אבל לא שבכל פרשה ישנו לפסול זה, ולכאורה צ"ע,

ו. והנראה, דהנה כד נתבונן בלשונו הזהב של רבינו הזקן, נראה שהעתיק ככתבו וכלשונו רוב דברי ה"בית יוסף", אלא שכדרכו שינה בכמה תיבות, דהנה הב"י כתב: "ולמה יחזור לדקדק ולהגיה כל פרשה אחר שהשלימה, מפני שאם ימצא טעות בשום פרשה, לא היא לבדה נפסלת אלא כל מה שאחריה גם כן נפסל על ידה, משום דאם כן הוי שלא כסדרן ופסולות משום דכתיב והיו בהווייתן יהו", ובמקום מש"כ הב"י "נפסל על ידה משום דאם כן הוי שלא כסדרן ופסולות" האריך רבינו וביאר: "משום שלא שיהיו שלא כסדרן עם פרשה המוקדמת שיכתוב מחדש לאחריהן", היינו שלא נפרש הכוונה שדין "שלא כסדרן" הוא גם בעצם כתיבת האותיות שבכל פרשה, אלא כנת' לעיל בריש הסימן "וצריך לכתבן כסדר שהן כתובות בתורה לכתוב תחילה פרשת קדש ואחר כך והיה כי יביאך כו'", היינו שדין "שלא כסדרן" אינו אלא לענין קדימת הפרשיות, אלא בגלל חסרון האות שיימצא למשל בפרשה הראשונה לאחר שכבר השלים הפרשה השניה, ועכשיו כשיגיה את הפרשה הראשונה להכשירה, הרי נמצא שכאילו כתב עכשיו את הפרשה הראשונה לאחר הפרשה השניה, וכן כיוצא בזה, ואם כן הוי "שלא כסדרן" לענין קדימת הפרשיות,

ונמצא שבאמת אין דין "שלא כסדרן" בעיקר כתיבת האותיות כל פרשה, כדעת הט"ז ודעימיה, וכל דין "שלא כסדרן" אינו אלא לענין שלא יקדים פרשה שניה לראשונה אלא שיהיו "כסדר שהן כתובות בתורה", אלא שאם לא ידקדק להגיה אחר כל פרשה לפני שכותב הפרשה שלאחריה, עלול לצאת שכאילו יכתוב אחר השניה את הראשונה, ע"י שיצטרך להגיה ולהוסיף האות שהחסיר, וכנ"ל,

ומכיון שכן, הנה דוק בלשונו הזהב של רבינו ז"ל שכתב עוד בהמשך אותה הלכה: "וכן מטעם זה אינו יכול לתלות האות שנחסרה בין השיטות כדרך שתולין בספר תורה, לפי שבתפילין נאמר והיו בהווייתן יהיו שצריך להיות כסדרן", ודייק לכתוב שהדין דירושלמי שאין תולין בתפילין, הוא גם "מטעם זה", היינו שיהיו "שלא כסדרן" בפרשיות, שהמאוחר תקדים לשלפניה, ולכאורה לפי"ד הפוסקים ז"ל, הרי אם דין "אין תולין" תליא בדין כסדרן, בע"כ שהיא הלכה בגוף מעשה הכתיבה ולא רק בקדימת הפרשיות, ומה זה שכתב "ומטעם זה",

ונראה איפוא, שבדעתו הרחבה הכריע רבינו בדעת ה"בית יוסף", שס"ל שבעצם אין הכרח שיש מחלוקת בין ספר התרומה להר"ן והרמב"ם, ולכולי עלמא כל דין כסדרן אינו אלא בקדימת הפרשיות, וכמושנ"ת שצריכות להיות "כסדר שהן כתובות בתורה", אלא שאם יחסר אות באחת הפרשיות ולאחר שיכתוב הפרשה שלאחריה, יבחין בה ויגיה אותה, הרי בעת שמגיה אז הוא שכאילו נכתבה פרשה זו, ונמצא שכותב הפרשת הראשונה לאחר שכתב השניה או הרביעית, וכן "מטעם זה" שאם יהיו תולין בין השיטין כמו בספר תורה, הרי אפשר שלאחר שיכתוב פרשה שניה או שלישית אז יבחין בראשונה שהחסיר בה אות ויתלה אותו בין השיטין, ושוב נעשה הדבר כאילו עכשיו כותב לאותה פרשה, ולא יהא כאן כסדרן, שהוא סדר הפרשיות כפי שכתובות בתורה.