כותב הרמב"ם בהל' בית הבחירה פ"ב ה"ז "וכך היתה מדתו וצורתו: עלה חמשה טפחים וכנס חמשה טפחים - זהו יסוד. נמצא, רוחב שלשים אמה ושני טפחים על רוחב שלשים אמה ושני טפחים. עלה שלשים טפחים וכנס חמשה טפחים - זהו סובב [עלה שמונה עשר טפחים זהו מקום המערכה] נמצא, רוחבו שמונה ועשרים אמה וארבעה טפחים על שמונה ועשרים אמה וארבעה טפחים [עלה שמונה עשר טפחים וכונס לקרן זוית של השמונה עשר בנין חלול מרובע לכל ארבע קרנות] ומקום הקרנות אמה מזה ואמה מזה סביב. וכן מקום רגלי הכהנים אמה סביב. נמצא, מקום המערכה רוחבו עשרים וארבע אמות וארבעה טפחים על עשרים וארבע אמות וארבעה טפחים".

ומדפיס הרמב"ם ציין בהערה "[כתב התוי"ט, שנראה שרבינו חזר בו כאן ממה שכתב בפירושו, ששם בפירושו לא כתב אלו הד' טפחים. ואני אומר שאחר נטילת רשות ממעלת תורתו, אישתמיטתיה מה שכתב רבינו בפירושו וז"ל: וכן אמר נמצאת כ"ח על כ"ח היינו כ"ח וד' טפחים וכו', אלא שהוא לא מנה הטפחים שהוא פחות מאמה, כיון דלא הוי אמה לא חשיב ליה ע"כ הא קמן דאין בדבריו חזרה כלל אלא צדקו יחדו]".

ולפענ"ד כותב ההערה לא הבין התוי"ט, ולא אישתמיטתיה מה שכתב הרמב"ם, דהא התוי"ט באותה משנה (מדות פ"ג משנה א') שכתב שבחבורו חזר בו, כותב בד"ה נמצא ל' על ל', וז"ל: "...ולהרמב"ם אף כניסת היסוד בבת ה'. ולפיכך כתב בפירושו גם בחבורו פ"ב מהל' ב"ה נמצא רחב ל' אמה ושני טפחים על ל' אמה ושני טפחים. ומסיים בפירושו, דמתני' לא חשיב ליה כיון דלא הוי אמה, מהגמ' פי"א דמנחות דף צ"ז".

ולאח"ז בד"ה נמצא עשרים ושמונה כו', כותב וז"ל: "הכא לכ"ע לאו דוקא, דהא כניסת הסובב לכ"ע באמה בת ה' טפחים. אלא דלהרמב"ם מוסיף כאן ד"ט. ב' מפני כניסת היסוד שאינה רק בבת ה'. וב' מפני כניסת הסובב שהיא ג"כ רק בבת ה'. אבל לרש"י, אין אנו צריכין להוסיף בכאן רק ב' טפחים מפני כניסת הסובב בלבד" עכ"ל.

נמצא, שהתוי"ט במשנה זו עצמה מפרש, דלהרמב"ם מה שכתוב נמצא עשרים ושמונה, הוא עשרים ושמונה וד' טפחים, אלא מתני' לא חשיב הטפחים, כיון דלא הוי אמה, כמו שהרמב"ם עצמו מפרש בפירושו.

אלא כוונת התוי"ט היא במה שכתוב במשנה "נמצא כ"ד על כ"ד מקום המערכה" שיש לפרש בשני אופנים:

א) כפי שכותב הרמב"ם בחבורו כ"ד אמה וד' טפחים על כ"ד אמה וד' טפחים, דלאחר כניסת הסובב שהיה כ"ח אמה וד' טפחים, יש מקום הקרנות אמה מזה ואמה מזה, נמצא כ"ו וד' טפחים, ויש מקום הלוך רגלי כהנים אמה מזה ואמה מזה, נמצא כ"ד אמה וד' טפחים.

ב) או כמו שהשיג הראב"ד, שמקום הקרנות לא היה ממש אצל דפנות המזבח, אלא היו מכונסות מהם ד' טפחים, נמצא דלאחר מקום הקרנות, היה כ"ו על כ"ו אמה, ולאחר מקום הלוך רגלי הכהנים, היה כ"ד אמה על כ"ד אמה בלי ד' טפחים.

ועיין במשנה למלך ד"ה "וכך היה מדתו וצורתו" שיש נפק"מ בין הרמב"ם לראב"ד, אם במקרא כאשר מדבר באמות הוא מדויק בטפחים, דהגמ' מנחות (צז ב) לומדת מיחזקאל (מג, טז) "והאריאל שתים עשרה אורך בשתים עשרה רוחב אל ארבעת רבעיו" דמן האמצע הוא מודד, ונמצא שמקום המערכה הוא כ"ד על כ"ד, דלהראב"ד הקרא הוא מדויק אפילו בטפחים, וכיון דקרא לא הזכיר טפחים צ"ל דכניסת הקרנים מדפני המזבח היא ד' טפחים.

משא"כ להרמב"ם דקרא לא חש להזכיר הטפחים, וכמו במשנה דכיון דלא הוי אמה לא חשיב ליה, ונמצא מה שמשמע מקרא דמקום המערכה הוא כ"ד על כ"ד, הוא באמת כ"ד אמות וד' טפחים על כ"ד אמות וד' טפחים.

וזהו שכתב התוי"ט, שהרמב"ם בפירושו על המשנה לא פרש כלום על "נמצא עשרים וארבע על עשרים וארבע מקום המערכה", והטעם לזה הבין התוי"ט שהרמב"ם נקט כאופן הב' שכתבנו, שהוא כ"ד על כ"ד בלי ד' טפחים כשיטת הראב"ד, נמצא דבחבורו שכתב שהיה כ"ד אמה וד' טפחים על כ"ד אמה וד' טפחים מקום המערכה חזר ממה שכתב בפירושו. וק"ל.

אבל עדיין צריך עיון מה שכתב התוי"ט שבחבורו חזר בו, שאפשר שמה שלא פירש הרמב"ם בפירושו על נמצא כ"ד על כ"ד מקום המערכה שהוא כ"ד אמות וארבעה טפחים, ולגבי יסוד וסובב פירש שמה שנאמר במשנה נמצא ל' על ל' הרי ל' וב' טפחים על ל' וב' טפחים וכן לגבי נמצא כ"ח על כ"ח היינו כ"ח וד' טפחים אלא שלא מנה הטפחיים וכו',

הוא כיון שבכלל, האמה היא בת ו' טפחים, לכן כאשר יש שינוי כמו כניסת היסוד והסובב, שהיא באמה בת ה' טפחים, אז מפרש הרמב"ם, שלאחר כניסת היסוד, מה שאמר במשנה נמצא ל' על ל', הרי ל' וב' טפחים על ל' וב' טפחים, ולאחר כניסת הסובב, מה שאמר במשנה נמצא כ"ח על כ"ח היינו כ"ח, וד' טפחים על כ"ח וד' טפחים.

משא"כ במקום המערכה, שמובאת במשנה לאחר הקרנות, הרמב"ם מפרש שריבוע הקרן הרי הוא ששה על ששה טפחים, ולאחר מקום הילוך רגלי הכהנים שנכלל במה שמפרש, שכל האמות הנזכרות במשנה היא אמה בינונית, והיא בת ו' טפחים, חוץ ממה שמפרט שהיא באמה בת ה', מובן שמקום המערכה היא כ"ד אמות וד' טפחים, וע"כ כאן לא חש להזכיר הטפחים.

והנה עצם הענין - שקרא דק אפילו בטפחים, הוא לא בוודאות אפילו להראב"ד, דבהשגתו כותב "אולי אינו כן כי הד' טפחים הם כניסת הקרנות מדפני המזבח" ואם המקרא מדייק אפילו בטפחים, היה צ"ל והא המקרא משמע שהוא כ"ד על כ"ד. וזהו רק אם כניסת הקרנות מדפני המזבח ד' טפחים, אלא וודאי גם לראב"ד כשבמקרא מדבר באמות לא חש להזכיר הטפחים.

ועיין במנחות (צז, א), ועיין במשנה למלך בהלכה ו', שמביא שגם רש"י ותוס' בגמ' סוכה (מה, א) סוברים כהרמב"ם, שהקרנות לא משוכים לפנים כלום, וא"כ גם לשיטתם, כאשר הקרא מדבר על אמות לא חש להזכיר הטפחים.

ועיין במנחות (צז, ב) דלגבי אי התאמה בטפחים הוא מתרץ כיון דלא הוי אמה לא חשיב ליה ולגבי אי התאמה באמות הוא מתרץ לא דק.

ועיין ברש"י בד"ה "והאריאל: וקרא ליכא למימר לא דק".