ברמב"ם הל' סנהדרין פ"ב ה"ג: "אין מעמידין1 בכל סנהדרין לא זקן מופלג בשנים ולא סריס2, מפני שיש בהן3 אכזריות, ולא מי שאין לו בנים, כדי שיהיה4 רחמן".

מקור ההלכה הוא ברייתא בסנהדרין (לו, ב): דתניא אין מושיבין בסנהדרין זקן וסריס ומי שאין לו בנים (זקן. ששכח כבר צער גדול בנים ואינו רחמני5, וכן סריס. רש"י). רבי יהודה מוסיף אף אכזרי.

חילוק בין "זקן" ל"זקן מופלג בשנים"

והנה שם ה"ו אומר הרמב"ם: "וצריך להשתדל ולבדוק ולחפש שיהיו כולן בעלי שיבה, בעלי קומה...", ובמקורו בגמ' סנהדרין (יז, א) נאמר: אמר רבי יוחנן אין מושיבין בסנהדרי אלא בעלי קומה . . ובעלי זקנה. הרי שבמקום "בעלי זקנה" שנאמר בגמרא אומר הרמב"ם: "בעלי שיבה". ויש לזה משמעות הלכתית שהרי במשנה (אבות ספ"ה) נאמר: "בן ששים לזקנה בן שבעים לשיבה". ולפי זה הרמב"ם שמצריך "בעלי שיבה" הרי התיר כאן למנות בסנהדרין לא רק "בעלי זקנה", שהם מעל לגיל ששים, אלא גם "בעלי שיבה" שהם יותר מבוגרים, גיל שבעים ומעלה.

ולפי זה מובן6 למה הוסיף הרמב"ם בה"ג לפרט בנוגע לאלו ש"אין מעמידין בכל סנהדרין": "זקן מופלג בשנים", למרות שבברייתא נאמר רק "זקן", כדי שלא יסתרו הנאמר בהלכה ג (אין מעמידין זקן) לנאמר בהלכה ה (וצריך להשתדל שיהיו בעלי שיבה).

סיכום: "בעלי שיבה" ו"בעלי זקנה" כשרים להיות חברים בסנהדרין, ורק מי שהוא "זקן מופלג בשנים" פסול. ויש לעיין מהו הגיל המדוייק?

מחלוקת הראשונים: מהו גיל "כיון דאיפליג איפלג"

והנה אומרת המשנה בגיטין (כח, א): המביא גט והניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים. ואומרת הגמרא (הנאמר בסוגריים הוא מרש"י): אמר רבא7 לא שנו אלא זקן שלא הגיע לגבורות (שמונים שנה, לישנא דקרא [תהלים צ, י]) . . אבל זקן שהגיע לגבורות . . לא. איתיביה אביי: המביא גט והניחו זקן, אפילו בן מאה שנה, נותן לה בחזקת שהוא קיים. תיובתא. ואי בעית אימא, כיון דאיפליג (משאר דרך כל הארץ, שהאריך ימים עד מאה שנה) אפליג (ואינו כשאר האדם להיות קרוב למות, אבל בן שמונים ואחת או יותר עד תשעים, קרוב למות הוא).

פירושו זו של רש"י שבן תשעים הוא כבר "איפלג" הובא להלכה ב'בית שמואל' אה"ע סי' קמא סקק"ז8. אבל בטור שם מובא מה שכתב הרמ"ה: "דוקא בזקן שהוא פחות מבן שמונים, או מבן מאה שנה ולמעלה, אבל מבן שמונים עד בן מאה - לא". ומובא בשו"ע שם סס"ח בשם "ויש מי שאומר".

הרי לנו מחלוקת הראשונים לגבי גיטין באם "איפלג" בזקנה הוא מגיל תשעים או רק מבן מאה.

'זקן' בדין קטלנית

ב'דרכי משה' אה"ע סי' ט מביא מתשובות מהרי"ו סי' קפג: "י"א שאם היה אחד מהם זקן או מת בדבר אינו מן המנין", ולא כתבו בהגהתו לשו"ע שם, אבל הועתק ב'בית שמואל' שם סק"ו9.

וגם כאן אין הגדרה ברורה מהו זקן.

בהגהות 'חכמת שלמה' כאן קובע דכשמת עד שמונים שנה עדיין יש לה דין קטלנית, ומשמונים ואילך אין לה דין קטלנית. וראייתו מדברי רבא הנ"ל, דעד שמונים שנה יש לו חזקת חיים.

ובשו"ת 'חתם סופר' אה"ע ח"א סי' כג10 מוכיח: "וזקן נ"ל בר שבעים, דאלו בר ששים הלא אביי נמי חי[ה] שתין שנין בר"ה י"ח ע"א, ואפ"ה אמרה קטלית תלת11, אע"כ לא מקרי זקנה לענין זה אלא כבר שבעים".

אמנם בשו"ת 'אבני נזר' אה"ע סי' מה סי"א קובע: "זקן המבואר ברמ"א דאין בו משום קטלנית כוונתו על בן ששים שלמים, דזה בן ששים לזקנה המבואר במס' אבות דהכוונה על ששים שלמים כמו בן י"ג למצוות שהכוונה על י"ג שלמים". ובסי"ב שם דוחה את ראיית החתם סופר מאביי12.

והדרת פני זקן: הגדרת הרמב"ם ודעת השו"ע

והנה ההגדרה "זקן מופלג בשנים" נמצאת ברמב"ם גם בנוגע למצות13 מפני שיבה תקום. בהל' ת"ת (פ"ו ה"ט) נאמר: "מי שהוא זקן מופלג בזקנה אע"פ שאינו חכם עומדין לפניו . . שנאמר מפני שיבה תקום, כל שיבה במשמע". מקור הביטוי "מופלג בזקנה" לענין זה הוא בבבא בתרא (קכ, א): והוא דמפליג בזקנה. ואינו מבואר מהו גילו המדויק של ה"מופלג בזקנה"14.

הרב קאפח בביאורו שם (אות כ) מקשר את זה עם הגמרא בגיטין הנ"ל, ואומר: וגדר מופלג הוא בן תשעים שנה כדאיתא בגיטין (כח, א) כיון דאפליג אפליג, ועיין פרש"י שם דמתשעים ומעלה הוא שנקרא מופלג15.

אבל בשו"ע יו"ד סי' רמ"ד ס"א כן מפורש הגיל: "מצוה לקום מפני שיבה דהיינו בן שבעים שנה". ומקורו מהטור שם ומהרא"ש (קידושין פ"א סי' נג). ומציין ה'בית יוסף': "ומשנה שלמה היא בסוף פרק ה' ממסכת אבות", ושם נאמר: בן ששים לזקנה, בן שבעים לשיבה.

דעת האריז"ל

אמנם שיטת האר"י ז"ל דצריך לקום מפני בן ששים שנה, ראה דבריו בסידור האריז"ל בתחילתו: דיני ביהכנ"ס, וב'שער המצות' 'ספר הליקוטים' ו'לקוטי תורה' פר' קדושים16.

ודבריו הם ע"פ17 המבואר ב'תקוני הזהר' תקון כא (נו, א): "לית שיב"ה פחותה משתין . . בן חמשים לזקנה...".

ולכאורה התקו"ז והאריז"ל חולקים על פשטות המשנה18 והשו"ע. ואכן ה'ברכי יוסף' בהגהותיו לשו"ע שם הביא דברי האריז"ל כחולק. וכן הגר"א בהגהותיו לתקו"ז19 כותב שפליג על המשנה באבות הנ"ל20.

אמנם כ"ק אדמו"ר זי"ע21 לא ניחא ליה בזה22, והוא מתווך דברי המשנה הנ"ל עם המבואר בתקוני זוהר והשו"ע, באופן ד"מר אמר חדא, ומר אחר חדא, ולא פליגי", שהרי "גליא דתורה" פסק השו"ע ענינו הנהגת האדם במעשה בפועל בגוף שלו, והגוף מגיע לשיבה רק כשהוא בן שבעים, אבל התקו"ז והאריז"ל שהם "נשמתא דאורייתא" הם דנים כפי נשמתו של האדם, והרי הנשמה מתבגרת יותר מהר. ראה שם23.

מילתא דחסידותא

והנה ב'ביאורים לפרקי אבות'24 מבאר הרבי את המשנה הנ"ל לשיטתו אשר ההנהגות וההוראות שבפרקי אבות הם "מילי דחסידותא"25:

בן ששים לזקנה, בן שבעים לשיבה: נצטוינו "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן", ולכן מלמדנו התנא מה נקרא "זקנה" ומה נקראת "שיבה". ובזה ישנה הנהגה דמדת חסידות: על פי דין חל חיוב זה רק ב"זקן - זה שקנה חכמה", ואילו במדת חסידות יש להדר פני זקן גם אם אינו חכם.

ע"כ הנוגע לעניננו. ולכאורה יש כאן חידוש גדול להלכה, דלמרות המבואר בשו"ע דמי שאינו חכם צריכים לכבד אותו כשהוא בן שבעים שנה, מדין שיבה, הרי מצד מילי דחסידותא צריכים לכבד אותו כבר עשר שנים לפני זה, ומדין זקן, למרות שזקן אנחנו מפרשים "זה שקנה חכמה".

אמנם עיינתי במקור הדברים, ויתכן שהכוונה שונה לגמרי, ואעתיק את הדברים בלשונם26:

איז די הוראה פון "מילי דחסידותא", אז ער דארף זיך ניט נאכפרעגן צי יענער איז א "זקן שקנה חכמה", אדער ער איז א "זקן אשמאי", ועד"ז א בן שבעים מרגע לרגע, נאר ס'דארף זיין דער "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן".

ולכאורה כוונת הדברים דמצד מילי דחסידותא צריכים לכבד "זקן שקנה חכמה" גם כשאינו ברור שהוא חכם, אלא אפילו רק כשזה ספק. וכן צריכים להדר פני שיבה, למרות שאינו ברור שהוא כבר בן שבעים מלאות.

ביאור דברי הרמב"ם

ונחזור לעניננו, שלפי האמור נתבאר שישנם שני מקורות עקריים שעל פיו אפשר היה להגדיר גילו של ה"זקן מופלג בשנים": 1) דברי הגמרא בגיטין דכיון דאיפליג אפליג, 2) דברי המשנה באבות בן ששים כו' בן שבעים כו'.

ולאחרי העיון מתבאר לכאורה דשני המקורות הנ"ל לא יתאימו לשיטת הרמב"ם, שהרי: 1) הרמב"ם פוסק כאביי, ואינו מחלק בין איפלג ללא איפלג, ראה הל' גירושין פ"ו הכ"ח ובמ"מ שם. 2) משנה הנ"ל דבן חמשים וששים וכו' אינו מופיע בגירסת הרמב"ם לפרקי אבות27, וא"כ אין זה מקור לפרש דברי הרמב"ם.

והנה הרבי ב'אגרות קודש' שם העיר גם מבבא בתרא עה, א: אמר רב אחא בר יעקב: אין תהום חוזר לאיתנו עד שבעים שנה, שנאמר [איוב מא, כד] יחשוב תהום לשיבה, ואין שיבה פחותה משבעים. אבל נדמה לנו שבאם אין לנו המשנה דבן ששים ושבעים, הרי מאמר אגדי זה שבו מדובר לגבי התהום מספיק כדי לבאר דברי ההלכה הנ"ל28.

ועדיין צ"ע על שהרמב"ם לא פירט בדיוק מהו גילו של ה"זקן מופלג".

ואולי י"ל שזקנה האמור כאן לגבי דיין ולגבי כיבוד זקן הוא יחסי לגבי כל אדם, ותלוי בהרגשתו ובבריאותו. ולהעיר מהגדרת זקנה עד"ז לגבי ארבע נשים שדיין שעתן (הל' מטמאי משכב ומושב פ"ד ה"א). וראה עוד הגדרת זקן לגבי דבר בהל' תעניות פ"ב ה"ה: "ואין . . הזקנים ששבתו ממלאכה בכלל אנשי המדינה לענין זה", והל' שאר אבות הטומאה פ"ה ה"ז29*.