ברמב"ם הלכות מלכים פרק ה' הלכה ט': "אסור לצאת מארץ-ישראל לחוצה לארץ לעולם . . לשכון בחו"ל אסור אלא-אם-כן חזק שם הרעב . . ואף-על-פי שמותר לצאת - אינה מידת חסידות, שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו, ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום".

מקור הדברים הוא במסכת בבא בתרא צא, א: "וכן היה רשב"י אומר: אלימלך, מכלון וכליון, גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו, ומפני מה נענשו? מפני שיצאו מארץ [ישראל] לחו"ל כו'". ועד"ז איתא בתוספתא ע"ז פרק ה: "וכן היה ר"ש אומר אלימלך מגדולי הדור היה ומפרנסי הציבור כו'". וגם רש"י בפירושו לרות (א, א) כתב: "עשיר גדול היה ופרנס הדור".

ויש לתמוה (על עיקרי השינויים הצביע הת' שמריהו שי' בוטמן בהערה"ת לוד גליון סו (י"ג תמוז תש"ס) עמ' 54-53) הן על לשונו של הרמב"ם, והן על השינויים שבין שאר המקורות:

א) אמאי* השמיט הרמב"ם את אבי המשפחה "אלימלך"?

ב) מדוע הזכיר הרמב"ם רק את היות מכלון וכליון "שני גדולי הדור", והשמיט את היותם "פרנסי הדור" (שנזכר בגמרא)?

[אגב: 1) סדר התוארים בגמרא מובן: תחילה גדלות רוחנית, ואח"כ גדלות גשמית - וע"ד מארז"ל "תורה וגדולה במקום אחד".

2) צע"ג וחידוש גדול הוא לתרץ שהרמב"ם לומד שהתואר "גדולי הדור" מתייחס לשלשתם, ואילו "פרנסי הדור" מתייחס בעיקר לאלימלך, שבחייו היה הוא הבעה"ב והעשיר העיקרי (ובניו טפלים אליו), שהרי בגמרא נזכרו בחדא מחתא.

3) ברמב"ם לעם (מהדורת מוסד הרב קוק, עמ' שעז הערה מג) כתב לפרש דברי הרמב"ם "גדולי הדור היו" - "פרנסי הדור היו". אבל, במחכ"ת, זה אינו, שהרי הגמרא מכתירה אותם בשני תוארים: "גדולי הדור" ובנוסף לכך בוא"ו המוסיף - בחינת מוסיף על הראשונים - "ופרנסי הדור", ולא שייך לפרשם שהיינו הך.

(שוב מצאתי ב'עיון יעקב' (על הע"י) ובחדושי הגאונים (נדפס בגליון הע"י שם) שאכן דייקו בכפל התוארים "גדולי הדור" ו"פרנסי הדור", שהם שני תוארים שונים דווקא!)]

ג) בתוספתא כתוב שאלימלך הוא מגדולי הדור ומפרנסי הצבור - ולא גדול ופרנס בה"א הידיעה, כלומר אינו הראש וראשון - דלא כבש"ס!

ד) רש"י כותב עשיר גדול ופרנס הדור, ומשמיט היות אלימלך גדול הדור!

ה) התוספתא ורש"י אינם מתייחסים למחלון וכליון כלל!

והנראה בזה - ובהקדים: בספר 'עינים למשפט' (ב"ב שם) הביא לתרץ תמיהה הראשונה - השמטת הרמב"ם "אלימלך" - שבספר 'פאת השלחן' סי' א ביאר זאת, שהרמב"ם מסיים "שנתחייבו כליה למקום, שזה שייך רק בבניו (של אלימלך), עיין שם.

ולפי תירוץ זה - של בעל פאה"ש - אפשר ליישב מדוע השמיט הרמב"ם היותם של מכלון וכליון "פרנסי הדור", מכיון שאין עובדה זו נוגעת לצורך ההלכה שהביא הרמב"ם (בספרו שענינו הוא "הלכות הלכות").

הרמב"ם רוצה להדגיש "שאע"פ שמותר לצאת - אינה מידת חסידות", ולזה נוגע שהם היו "גדולי הדור", ולא פרנסים או עשירים, ומשום זה נענשו, ומזה ראיה להלכה זו. (ולש"ס י"ל בדוחק (ע"ד הדרוש עכ"פ), שזה גופא שהיו פרנסי הדור הוא ראי' על חסידותם היתירה, וע"ד שמצינו ברבי תורה וגדולה במק"א. או צדיק וטוב לו כו'). משא"כ התוספתא עוסקת באיסור היציאה מא"י בכלל, ומכיון שאלימלך הוא ראש המשפחה, ובו היה הדבר תלוי, כמו שמפורש בקרא וילך איש וגו', לכן מודגש חלקו "אלימלך מגדולי הדור ומפרנסי הצבור, ועל שיצא לחו"ל מת הוא ובניו ברעב, והיו כל ישראל קיימין על אדמתן כו'".

אבל מכיון שבגמרא מפורש שגם מכלון וכליון גדולי הדור היו ופרנסי הדור, שוב אין הוא גדול הדור ופרנס היחידי, אלא הוא אחד מכמה (השאר) - מגדולי ופרנסי כו'. (ובדוחק י"ל, שמכיון שסו"ס יצא, הרי איגלאי מילתא שא"א לומר שהוא גדול הדור (בה"א הידיעה), אלא רק מגדולי הדור כו').

עפי"ז מובן שרש"י - שכתב פירושו בפשוטו של מקרא - מפרש הרי תיבות הפסוק "וילך איש", ולכן מתייחס רק לאלימלך, ובתואריו גופא רק "עשיר גדול ופרנס הדור", כי רש"י מדגיש בעיקר את אי עשיית צדקה (ולא (כ"כ) על האיסור דהיציאה מא"י) - וכלשונו: "שהיתה עינו צרה בעניים הבאים לדוחקו לכך נענש" - ולזה נוגע עשירותו, ובפשט שהיה גם מנהיג ציבור ("ופרנס הדור"). [ואולי בפשש"מ הכוונה ב"פרנס הדור" הוא גם לגדול הדור, המפרנס ברוחניות.