בגליון העבר (ע' 105) כתב הרב ח. ר. להקשות דברי הרמב"ם אהדדי דבהל' דעות פ"ד ה"ד כתב: "די לו לאדם לישן שלישן שהוא שמונה שעות", ולאידך בהל' תלמוד תורה פ"ג הי"ג כותב: "מי שרוצה לזכות בכתר התורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחד מהן בשינה...". ובפרט בימות הקיץ שלא משת"ל יותר משמונה שעות מתחלת הלילה עד שתעלה השמש ונשאר שם בקושיא.

ואוי"ל בהקדים דבלקו"ש חכ"ח חוקת ב' מבאר רבינו הא דהמתבקש מחילה לא יהא אכזרי מלמחול, ומאריך שם בביאור השינויים בלשון הרמב"ם בענין זה בהל' דעות פ"ו ה"ו, הל' תשובה פ"ב ה"י והל' חובל ומזיק פ"ה ה"י ובתו"ד כותב ומגדיר: "אין הל' דעות רעדט דער רמב"ם ווי ס'איז א פרט אין דיעות - מדות של האדם, די מחילה ווי ס'איז נוגע צו די מדות פון דעם אדם המוחל עצמו". ועיי"ש שלפי"ז מבאר חילוקים אפי' בנוגע להלכה. אם היסוד הוא דעות ומדות האדם עצמו או כפי שהם נוגעים לשאר הלכות עיין שם. וכ"ה בלקו"ש חכ"ז חוקת ג' שמבאר כמה גדרים בענין "אל יפזר יותר מחומש" ושינויי לשונות הרמב"ם בזה בסוף הל' ערכין וחרמין, פיהמ"ש ריש פאה, הל' מתנות עניים (פ"ז ה"ה) והל' דעות (פ"ב הי"ב) ובתו"ד כותב: "אין הלכות דעות רעדט דער רמב"ם ווי דער אדם דארף זיך פירן כראוי בעניני דעותיו והנהגותיו..." עיי"ש הביאור והחלוקים להלכה.

ולפי"ז יש לומר דכ"ה בנוגע לשאלה הנ"ל; דבנוגע לאדם עצמו 'דיעותיו' צריך לישון ודי לו בשליש שינה וכו', אבל מצד הל' תלמוד תורה היינו כשהשאלה היא מצד הלכות אלו [ולא דעות והנהגת האדם לעצמו] אה"נ יהגה בהם יומם ולילה, וכד' הרמב"ם הנ"ל.

וכבר כתבתי בא' הקובצים בשנים עברו דאולי אפשר לתרץ כמה וכמה קושיות וסתירות לכאו' מדברי הרמב"ם בהל' דעות למש"כ במקומות אחרים והכל מיוסד על יסוד הנ"ל בלקו"ש. ויש להאריך בזה.