או"ח סי' עה סעיף א: טפח מגולה באשה במקום שדרכה לכסותו אפילו היא אשתו אסור לקרות ק"ש כנגדה, הג"ה: וי"א דוקא באשתו אבל באשה אחרת אפילו פחות מטפח הוי ערוה.

המקור לדין זה נמצא בפרק מי שמתו (ברכות כד.) "א"ר יצחק טפח באשה ערוה, למאי, אילימא לאיסתכולי בה והאמר רב ששת כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף, אלא באשתו ולק"ש".

ועיין בשו"ע רבינו סי' ע"ג בקו"א שטפח באשה ערוה, איסורו אינו אלא מדרבנן משום הרהור כמו שכתב הרשב"א.

והנה דעת החיי אדם והגר"א שאסור לקרות כנגד ערות אשה אפילו בעצימת עינים, אבל דעת הב"ח והפרי מגדים שיש להקל בעצימת עינים. ועיין בה'ביאור הלכה' ד"ה במקום שדרכה, שסובר שיש לסמוך על דברי הב"ח והפמ"ג בא"א בענין אחר. ועיין שם שה'ביאור הלכה' הביא דעת הרבינו יונה שהקל יותר והתיר אם אינו מסתכל ורק רואה את האשה בהעברה בעלמא. אבל למעשה הביאור הלכה אינו סומך על הרבינו יונה כלל אפילו במקום שאי אפשר.

אבל עיין בשו"ע רבינו סעיף א "ויש מתירין אם אינו מסתכל בו אפילו רואה אותו בהעברה בעלמא, כיון שאינו ערוה אלא משום שמביא לידי הרהור ואין לחוש להרהור אלא כשהוא מסתכל בו, ולא בראיה בעלמא וכ"ש אם מעצים עיניו ואינו רואהו כלל שמותר וא"צ להחזיר פניו (ויש לסמוך על דבריהם כשא"א בענין אחר)".

ועיין בקו"א ס"ק א שרבינו כותב שהרבינו יונה והרמב"ם והב"י מסכימים שאינו אסור אלא בהסתכלות. ומה שרבינו כותב שהרמב"ם והב"י מסכימים לזה היינו משום שהרמב"ם כותב בפ"ג מהלכות ק"ש "כל גוף האשה ערוה, לפיכך לא יסתכל בגוף האשה כשהוא קורא ואפילו אשתו". דהרמב"ם כותב בפירוש שהאיסור הוא דוקא בהסתכלות, ועיין בהבית יוסף שכותב דההלכה כהרמב"ם.

ורבינו מוסיף וכותב "וכן משמע בהדיא בגמרא, מדלא משני הכא במאי עסקינן כשאינו מסתכל ולא רואה כלל ולא קשה מידי ודו"ק".

פי', דדעת רבינו דכשהקשה הגמרא (בהסוגיא של טפח באשה ערוה) "למאי אילימא לאיסתכולי בה והאמר רב ששת כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף", אם נאמר שאסור לקרות קריאת שמע כנגד ערוה אפילו אם אינו מסתכל בה א"כ יכול הגמרא לתרץ שהכא במאי עסקינן שאסור לקרות ק"ש אפילו אם אינו מסתכל בה, ואין שום צורך להתירוץ של "אלא באשתו ולק"ש" והגמרא היה יכול לתרץ "שמדבר בכל אשה ולק"ש". וע"כ הכריח רבינו שמהגמרא מוכח שאינו אסור לקרות ק"ש אם אינו מסתכל בה בשעת קריאת שמע.

ואע"ג שמלשון הגמרא משמע שאינו אסור לקרות ק"ש כי אם במקום שהוא מסתכל בהאשה, מ"מ רבינו אינו רוצה לסמוך על זה (ועל הרמב"ם והרבינו יונה) משום שמלשון הרמ"א מוכח שאינו סובר כן. דהרמ"א כותב "וי"א שדוקא באשתו בעינן טפח אבל באשה אחרת אסור לקרות כנגד ערוה אפילו פחות מטפח" ועל זה כותב רבינו בקו"א "פשיטא דלכו"ע אסור בלא ק"ש הסתכלות ואפילו במקומות (המטונפות)" [לכאורה במקום המטונפות צ"ל "המגולות"].

כוונת רבינו שאם הרמ"א יסבור כהרמב"ם שאינו אסור לקרות אלא בהסתכלות בערוה, א"כ פשיטא שאסור להסתכל באשה אחרת אפילו בלא קריאת שמע, דהא אסור להסתכל באשה אחרת אפילו במקומות המגולים. וע"כ רבינו אינו סומך על הרמב"ם אלא במקום שא"א בענין אחר.

אלא דלכאורה צריך להבין דברי הרמב"ם גופא כשהוא כותב "כל גוף האשה ערוה לפיכך לא יסתכל בגוף האשה כשהוא קורא ק"ש ואפילו אשתו" הא לפי דבריו שאינו אסור לקרות ק"ש אלא כשהוא מסתכל בה אם כן הלשון "לפיכך לא יסתכל בגוף האשה כשהוא קורא ק"ש" לכאורה אינו מדוייק כיון שהסתכלות אסורה אפילו בלא ק"ש.

והנראה לומר: דכשתדקדק בלשון הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה יתורץ הכל.

בפרק כא הל' א איתא "כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחבק ונשק דרך תאוה כו' הרי זה לוקה מן התורה שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות וכו' ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי עריות". הל' ב "העושה דבר מחוקות אלו הרי הוא חשוד על העריות ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות כו' ומכין למתכוון לדבר זה מכת מרדות והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכון להנות כמי שמסתכל במקום התורף ואפילו לשמוע קול הערוה או לראות שערה אסור" ע"כ.

הרמב"ם כותב שהאיסור באצבע וקול ושער אינו אלא אם נתכוון להנות.

והנה מה שהרמב"ם סובר שהאיסור הוא דוקא אם כוונתו להנות, (ולא נמצא זה בהגמרא) י"ל משום שבהלכה י"ט כותב הרמב"ם "וכן אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת או יביא עצמו לידי הרהור כו'" ובהל' כ כותב "ולא יסתכל בבהמה וחי' ועוף בשעה שמזדקקין זכר לנקבה כו'" ובהל' כא "וכן אסור לאדם להסתכל בנשים שהן עומדות על הכביסה ואפילו להסתכל בבגדי צמר של אשה שהוא מכירה אסור שלא יבא לידי הרהור".

אם נאמר שהאיסור הסתכלות באשה הוא אפילו אם אינו מתכוון ליהנות א"כ מדוע הדין הוא (והוא מהגמרא במס' מכות כד) שאסור להסתכל בנשים בשעה שהן עומדות על הכביסה, הא אסור להסתכל בכל נשים? וע"כ סובר הרמב"ם שיש איסור אחד להסתכל בערוה כדי להנות משום שדבר זה מביא לגלות ערוה ואסור לעשות דברים המביאין לידי גילוי עריות. ואיסור ב', שיש דברים המביאין לידי קישוי והוצאת ז"ל ונשים בשעה שהן עומדות על הכביסה מביאות לידי זה וע"כ אסור להסתכל בהם (משום האיסור של ונשמרת מכל דבר רע).

וא"כ י"ל דמה שכותב הרמב"ם שטפח באשה ערוה ולפיכך אסור להסתכל בגוף האשה כשהוא קורא ק"ש, י"ל שהפירוש הוא שאסור להסתכל אפילו אם אינו מתכוון להנות וחז"ל אסרו זה משום שהוא מביא לידי הרהור ז. א. שהוא מטריד (ולא משום שמביא לידי קישוי והוצאת זרע) כזו.

שדבר זה (מה שהסתכלות מביא לידי קישוי) זה לא שייך אלא בבית הכביסה או בדומה לזה, משא"כ סתם הסתכלות אינו אסור אם אינו מכוון להנאה רק בשעת ק"ש החמירו חז"ל משום שהוא מטריד.

המורם מכל זה שדעת רבינו שבלי הסתכלות יש לסמוך על הרמב"ם שמותר להתפלל ולקרות ק"ש ולומר ברכת המזון כנגד אשה שראשה פרוע וזרועותיה מגולות במקום הצורך. ודבר זה נוגע לכמה שלוחים שיחיו שיש להם בתי חב"ד במקומות שטרם הגיעו לרמה של צניעות הדרושה מבנות ישראל.