בשו"ע הרב סי' רמג ס"א, כתב דענין איסור אמירה לנכרי, הוא מטעם דיש שליחות לנכרי לחומרא, עיי"ש, ומצאתי כן במאירי ע"ז דף כ"א ע"ב, וז"ל: "כלל הדברים בענינים אלו שכתבנו בחשש מלאכת שבת, הוא, שהדבר ידוע שאין אדם מצווה בשביתת קרקע בשבת, וכל שמלאכה זו אינה נעשית בשליחותו, אע"פ שנעשית לתועלתו, מותר, הא אם נעשית מצד שליחותו, אסור. ומה שאמרו (קידושין מב.) אין שליח לדבר עבירה, דוקא שהמשתלח בן מצוה ועבירה, ואף בזו אין האיסור נפקע בכך וכו'", עכ"ל. ומבואר בהדיא דעת המאירי ז"ל דעכו"ם העושה מלאכה בשבת לישראל אסור מטעם שליחותו, עיי"ש. ובחינם נתקשה בהגהות שם בכוונת המאירי בשיטתו דאמירה לנכרי מטעם שליחות לחומרא. אכן עי' שו"ת ח"ס או"ח סי' פ"ד, ובית מאיר אה"ע סי' ה' דבמלאכת שבת לא שייכא שליחות, שקפידת התורה באיסור עשיית מלאכה בשבת הוא מטעם מנוחה, שצריך שינוח גופו של אדם בשבת, ולפי"ז בעושה מלאכה ע"י שליח ה"ה פטור, דהרי גופו של המשלח נח ושובת ממלאכה , עיי"ש1.