איתא בגמ' ברכות (נג, א) "ת"ר היו יושבין בביהמ"ד והביאו אור לפניהם בש"א כל אחד ואחד מברך לעצמו ובה"א אחד מברך לכולן משום שנאמר ברב עם הדרת מלך וכו'". וכך נפסק להלכה דעדיף לעשות ברכה א' עבור כולן משכ"א יברך לעצמו – משום האי טעמא דברב עם הדרת מלך.

והנה לרבינו בשלחנו יש דרך מיוחדת בדין זה, ונבא לברר ולבאר שיטתו בזה בקיצור, ובאותיות פשוטות: דהנה יעויין בסי' ריג ס"ו מש"כ רבינו דבנוסף להכלל דברב עם הדרת מלך, קיים עוד כלל, והוא, ש"לעולם ירבה אדם בברכות הצריכות", דלכאו' מצד כלל זה עדיף שכ"א יברך לעצמו ולא להצטרף יחד בברכה אחת, וא"כ איך זה מתאים עם הכלל דברב עם (והדין) שהבאנו לעיל?

ומבאר בזה, דתלוי באופן חיוב הברכה שעל כל אחד, דאם יש חיוב ברכה על כל אחד בפנ"ע אז באמת קיימים ב' הכללים (ד"ברב עם" ו"לעולם ירבה"), וא"כ יש לכל אחד הברירה לעשות איך שירצה (היינו, לעשות הברכה בפנ"ע, או להצטרף יחד ולצאת ע"י ברכתו של א' מהם). משא"כ במקרה שע"י הצטרפותם יחד יש כאן חיוב ברכה אחת על כולם, אז כבר אין מעלה בזה שכ"א יברך לעצמו, היות דבאמת יש רק חיוב ברכה אחת, ועדיף א"כ, לעשות ברכה א' לכולם לקיים הא ד"ברב עם".

ובפרטיות יותר: בברכת הנהנין, הרי כ' רבינו בסי' קסז, שבאמת אין מקום שא' יברך ויוציא אחרים יד"ח, משום דמי שנהנה ראוי שהוא יברך; ורק שבמקום שנקבעו יחד נעשו כגוף א' שנהנה, ולכן יכול א' לברך עבור כולם. וע"כ סב"ל לרבינו, שבמקרה כזה יש רק חיוב ברכה אחת, ולכן אין מעלה להרבות ברכות וכנ"ל, ושוב עדיף לקיים הא דברב עם. ועד"ז במקרה שכמה בנ"א נהנים ביחד מאיזה דבר.

ועד"ז בברכת המצות, במקרה שהמצוה נעשית באופן שמצוה א' נעשה בשביל כולם ביחד; לדוגמא: כמה בנ"א ששומעים תק"ש א', או קריאת מגילה א', או קידוש והבדלה א' וכיו"ב – דהיות שנעשית רק מצוה א' עבור כולם ביחד לכן יש "צריכותא" רק עבור ברכה א', ושוב עדיף לקיים הא דברב עם.

משא"כ בברכת המצות במקרה שהמצוה נעשה ע"י כ"א בפנ"ע, לדוגמא: כשכ"א עושה קידוש לעצמו או קורא מגילה וכיו"ב, אז קיימים באמת ב' הכללים, ולכן הרשות ביד כ"א לבחור איזה מהן לקיים (ברב עם וכו' או לעולם ירבה וכו').

[וזהו שלא כדעת הגר"א, הגרעק"א והמ"ב; דהנה המחבר כתב בסי' ח' "אם ב' או ג' מתעטפים בטלית כאחת כולם מברכים ואם רצו א' מברך והאחרים יענו אמן". וע"ז הקשו הפוסקים הנ"ל דמכח הדין דברב עם "דוקא א' מברך לכולם". והביאו לזה כמה ראיות, ובראשם, הגמ' דברכות שהבאנו בתחילת דברינו.

אולם, רבינו פוסק (בסימן ח' שם) להדיא כדברי המחבר. ולפי מה שביארנו לעיל שיטת רבינו, מבואר דברי המחבר היטב, וגם לא קשה עליו קושייתם, דכל הראיות שמביאים הם, אינם מדברים במקרה שכ"א עושה המצוה בפנ"ע. ולכן במקרים ההם אכן אומרים הכלל דברב עם, משא"כ בציצית שכ"א מתעטף בטליתו בפנ"ע, אז פסקינן דתלוי ברצונו להכריע, וכנ"ל].

ברב עם הדרת מלך במצות

והנה כל הנ"ל הוא לענין ברכת המצות. אמנם, הענין דברב עם הדרת מלך שייכת גם להמצות עצמם. וזהו שאלה אחרת: באם עדיף לעשות מצוה אחת ולהוציא עי"ז כמה בנ"א, או שעדיף שכל אחד יעשה המצוה לעצמו. לדוגמא, קידוש או תק"ש, האם עדיף שכ"א יעשה בעצמו או עדיף לשמוע מא' המקדש או תוקע עבור כולם? [היינו, דאע"פ דלדעת רבינו באם כ"א יתקע לעצמו אז יכול כ"א לברך בעצמו וא"צ לצאת הברכה משני משום ברב עם כנ"ל, מ"מ אולי עדיף שלא יתקע בעצמו, וכל המצוה יעשה באופן דברב עם ע"י שכולם יצאו י"ח מא'].

וע"ז ממשיך רבינו (בסי' ריג ס"ו שם) "ומ"מ טוב שיקרא א' [המגילה] לכולם לקיים ברב עם הדרת מלך אע"פ שאין חיוב בדבר שאין לחייב אדם שיקיים המצוה המוטלת עליו ע"י שליח כשיכול לקיימה בעצמו וכן בקידוש והבדלה וכל כיוצא בהן". עכ"ל הק'.

והיינו, שעל שאלה זו אומר אדה"ז שטוב יותר כן להשתתף יחד (ודלא כמו שפסק לגבי ברכת המצוה כשכל א' עושה המצוה בפנ"ע – דשם כ' שהוא ברשות האדם להחליט), ולאידך כתב שא"א לחייב האדם להשתתף יחד ולצאת המצוה משני (ודלא כמו שפסק לגבי ברכת המצוה כשכולם עושים מצוה א' ביחד – דשם כ' שכן צריכים להשתתף יחד בהברכה משום ברב עם).

והמקור לב' הצדדים הוא בהמג"א סוף סי' תרפט שכתב שם דגם בפחות מעשרה אפשר שא' יוציא השני י"ח בקריאת המגילה, וע"ז ממשיך "וא"כ עדיף שיקרא א' לכולן משום ברב עם הדרת מלך כמ"ש סי' רחצ סי"ד. ובתשב"ץ כ' כל אחד קורא לעצמו אם ירצו" עכ"ל. והיינו דהמג"א סב"ל כהצד שכן יש להשתתף יחד משום ברב עם, והתשב"ץ פליג עלי'.

והנה המקור שמביא המג"א מסי' רחצ הוא אותו הדין שהבאנו בראש דברינו מהגמ' בברכות, ושם הרי הדין דברב עם הוא לענין ההשתתפות בברכת המצוה, ומ"מ סב"ל להמג"א, לכאו', דאין נפק"מ בין ברכת המצוה להמצוה עצמה, וכמו שרואים דגבי ברכת המצוה, יש ענין להשתתף מחמת ברב עם, עד"ז הוא לגבי המצוה עצמה.

משא"כ התשב"ץ סב"ל דגבי המצוה עצמה א"א לחייב את האדם להשתתף עם הרוב עם, ומוסיף בזה אדה"ז (כנ"ל) דהסיבה הוא משום דיש מעלה דמצוה בו יותר מבשלוחו (שהוא נגד הברב עם, בדוגמת המעלה דלעולם ירבה אדם בברכות הצריכות, שהוא נגד הברב עם בברכת המצות, כנ"ל).

אלא דלפועל, אף שרבינו אינו שולל סברת התשב"ץ (ושלכן כ' שא"א לחייבו להשתתף עם חבריו בהמצוה מחמת הברב עם), מ"מ מצדד רבינו עם המג"א ופוסק שטוב יותר כן להשתתף ולקיים הברב עם. ואולי י"ל הביאור בזה (היינו, מדוע כאן סב"ל דהמעלה דברב עם גובר על המעלה דמצוה בו יותר מבשלוחו, ודלא כמו שפסק לעיל גבי המעלה דלעולם ירבה וכו', דמצד ב' המעלות אין הכרעה וכנ"ל -), דסב"ל דכשמקיימים המצוה באופן דכולם ביחד הר"ז ע"ד כשנקבעים יחד ונעשה כגוף אחד, וא"כ אין כ"כ החסרון דעשיית מצוה ע"י שליח, כיון שהוא עצמו ג"כ שותף בעשיית המצוה, ועצ"ע.