א] באיסור אמירה לעכו"ם בשבת יש כמה טעמים (ראה בשו"ע אדה"ז סי' רמג סעי' א ובסי' שו סעי' ה).

א) שלא תהא שבת קלה בעיניו ויבאו לעשות בעצמן ב) דכשהנכרי עושה בשבת הוא עושה בשליחות הישרא', ואע"פ שאין אומרים שלוחו של אדם כמותו מן התורה אלא בישרא'... מ"מ מד"ס יש שליחות לנכרי לחומרא. ג) משום ממצא חפצך ודבר דבר שאסור לדבר בשבת דברים שאסור לישרא' לעשותם בשבת.

והנה לטעם דהעכו"ם הוי שלוחו של ישרא' אסור לומר לעכו"ם אפי' בע"ש לעשות מלאכה בשבת דאע"פ דהאמירה היא בע"ש ואין כאן האיסור דודבר דבר שהרי בע"ש מותר לדבר ממלאכות, מ"מ המלאכה שנעשית בשבת הוי בשליחות הישרא' ואסור.

ולטעם דאסור משום ודבר דבר אסור לומר לנכרי בשבת לעשות מלאכה אחר השבת, דאע"פ שמעשה המלאכה נעשה בזמן המותר, מ"מ עצם האמירה אסור משום ודבר דבר.

והנה כשאומר לנכרי בשבת לעשות מלאכה בשבת יש כאן ב' האיסורים עצם האמירה שאסור משום ודבר דבר וגם המלאכה נעשית בשליחות הישראל.

וראה בשיחת חג השבועות תשכ"ד שמבאר בארוכה הטעם שהביא אדה"ז כל הג' טעמים בשו"ע.

והנה לטעם הב' דהוי בשליחותו של ישראל אסור אמירה לעכו"ם גם בשאר איסורי תורה, משא"כ משום ודבר דבר שייך רק בשבת וראה בשו"ע אדה"ז סי' רמג סעי' א שכתב הטעם משום דהוי שלוחו של ישרא' דיש שליחות לעכו"ם לחומרא, ואח"כ כתב וכן בשאר כל איסורין שבתורה כמבואר בשיחה הנ"ל. (וראה בספר לאור ההלכה [לר"י זוין ע"ה] ערך שבת.)

ב] והנה הרעק"א עירובין סח,א הקשה על שיטת הר"ן דסבר ביצה יז,א ריבוי בשיעורים אסור מה"ת, דמדוע אמר רבא התם דניחום (מים) אגב אימי' לצורך המילה של התינוק, ולא יבשל המים רק לצורץ התינוק.

דהרי גם בניחום אגב אימי' התירו אמירה לעכו"ם באיסור דאורייתא הריבוי בשיעורים (המים שמוסיף בשביל בתינוק) לצורך מצוה של מילה, וא"כ מדוע לא נתיר אמירה לעכו"ם שיבשל רק לצורך התינוק.

(דבשלמא אם ריבוי שיעורים הוי דרבנן כדעת הרשב"א שם א"כ יש לומר דרק שבות דשבות התירו לצורך מצוה ולא איסור מה"ת).

ג] ובקובץ שיעורים ביצה יז,א כתב לתרץ דאע"פ דלצורך מצוה התירו אמירה לעכו"ם,

מ"מ כל מה דאפשר למעט בחומרת האיסור של אמירה לעכו"ם צריך למעט.

ולכן אם מבשל מים רק בשביל התינוק יש כאן שני איסורים דאמירה לעכו"ם א) ודבר דבר ב) שהבישול נעשה בשליחותו של שירא'.

משא"כ אם ניחום אגב אימי', אע"פ דריבוי בשיעורים שנתבשל נעשה בשליחותו של ישרא', מ"מ לא ניתוסף שום איסור ודבר דבר מחמת המים שהוסיף לתינוק שהרי צריך האמירה (להעמיד הקדירה עם מים) לצורך האם. והריבוי בשיעורים שיש בקדירה אינו מוסיף שום דיבור במלאכה ולכן כל מה דאפשר למעט בהאיסור צריך למעט (דמאכלין אותו הקל).

ד] והנה יסוד הנ"ל מבואר בשו"ע אדה"ז הל' שבת בסי' רנב בקו"א סק"ה בא"ד "שהרי אף מהר"ם המחמיר לקנות החלב מתיר אפי' לומר לכתחילה כמבואר בהדיא במרדכי ס"ס כד ע"ש אלא משום שאמירה זו דחוי' היא ולא הותרה שצער בע"ח דוחה שבות דרבנן הלכך כל מאי דאפשר עבדינן דהיינו שיקנה החלב כדי שיהי' טורח בשביל עצמו שאף שהותרה אפי' האמירה מ"מ כיון שאפשר שיעשה בשביל עצמו למה יעשה בשביל ישרא' יעשה בשביל עצמו כדי להקל איסור האמירה שנעשה כא"ל עשה מלאכתך, כמ"ש בהגמ"ר ספ"ד לענין לקצוץ לגוי בשבת לדבר מצוה שיעשה בו ביום דשרי לדעתו ובלא קציצה אסור דקעביד אדעתא דישרא' ע"ש....

והטעם בזה דכשעושה לדעת הישרא' הוי כשלוחו משא"כ לדעתו שאינו אסור רק משום ודבר דבר (ראה בסי' רס"ג קו"א ה).

ומבואר מדבריו דבאיסור אמירה לעכו"ם לדבר מצוה וצער בע"ח צריך למעט באיכות האיסור כמה דאפשר.

ה] והנה אע"פ שמבואר בסי' שו סעי' ה דלצורך מצוה אין כן איסור ודבר דבר דכתיב ממצא חפצך ודבר דבר חפצך אסור חפצי שמים מותרים,

ולכן מותר לומר בשבת לנכרי לעשות מלאכה אחר השבת לצורך מצוה דאין כאן איסור ודבר דבר.

אין הפירוש שבעצם אין איסור ודבר דבר לצורך מצוה, שהרי באדה"ז סי' שז סעי' א' מבואר דלא התירו אמירה לעכו"ם לצורך מצוה אלא היכא שיש צורך בדיבורו. (ולהעיר מאלי' רבה שם).

ומבואר דבעצם יש איסור ודבר דבר גם היכא שמדבר לצורך מצוה אלא שנדחה משום הצורך מצוה. ולכן היכא שאין צורך בדיבורו אסור לדבר ממלאכת שבת אפי' אם מדבר בחפצי שמים.

ועפ"ז שפיר כתב אדה"ז וכן בקוב"ש שהיכא שנדחה איסור אמירה לעכו"ם לצורך מצוה צריך להקל באיסורו כנ"ל.

ו] ולהעיר שבהתוועדיות כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו הי' מתבטא כשהי' מספר סיפור בתורה מזכיר דברים שבשבת עצמו אסור לעשותו כגון הוא נסע וכיו"ב הי' אומר "ניט אין שבת גירעדט".

ושמעתי הביאור לביטוי הנ"ל שאע"פ דמותר לדבר גם מנסיעה וכיו"ב בשביל חפצי שמים וסיפור בתורה.

מ"מ אין הפירוש שבעצם מותר לדבר אלא שנדחה בשביל החפצי שמים ולכן התבטא "ניט אין שבת גירעדט".