עיין בספר שמירת שבת כהלכתה חלק א' דף צ"ב שמביא בפשטות דעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל שאסור להסיר מכסה פח מבקבוק אשר עם פתיחתו נהפך המכסה לכלי ראוי לשימוש כפקק הברגה כגון מכסה אשר עם פתיחתו לראשונה נפרד חלק ממנו ונשארת מעין טבעת על גבי צואר הבקבוק.

ועיין לשון הגרש"ז אויערבך ז"ל בספרו מנחת שלמה סי' צא סעיף י"ב: "כל זמן שהפקק מחובר לחלק התחתון אינו ראוי כלל לכסות בו בקבוק אחר כזה ונמצא דלא נעשה פקק אלא ע"י זה שחתך את הטבעת מהפקק וכיון שכן הוה ליה וודאי תיקון כלי". ע"כ.

והנה כפי הנמסר מאנשים נאמנים, היה רגיל רבינו נשיא דורינו להסיר מכסי פח שנעשים באופן הנ"ל בשבת. וצריך להבין מדוע לא נקרא זה תיקון כלי, וכדברי המנחת שלמה. וכמו כן צריך עיון מדוע אין איסור להסיר המכסה משום סתירה כיון שדעת רבינו בסי' שיד סעיף א' שסתירת בנין גמור אסורה בכלים. עיי"ש.

והנראה לומר שעיקר תכלית המכסה היא להבטיח שלא ישפך שום משקה מהכלי וכן לשמור שהמשקה שבתוכו יהיה טרי, וכשהוא מפריד את החלק העליון של הפח ונשאר מעין טבעת אז נגרע מטרת המכסה וע"כ אע"פ שנחשב תיקון לגבי כלי אחר (דיכול להשתמש במכסה בכלי אחר) מ"מ לגבי עיקר מטרתו נקרא סתירה ולא מצינו שתיקון כלי כזה יהיה אסור.

ובנוגע לאיסור סתירה י"ל שיש לו הדין של חותלות שבסעיף יח בשוע"ר שם שמותר לחותכם ואינו אסור משום סתירה ונקרא בנין גרוע שאינו עשוי להתקיים הרבה וכמו כן כאן לא נקרא סתירה כיון שאינו עשוי להתקיים לזמן רב ונקרא בנין גרוע.