כשיש לאדם שני חפצי מצוה לפניו, שבמראה חיצוני הם זהים ושוים בתכלית, אך באחד מהם יש איזה הידור שאין בשני, ולמשל תפילין שנכתבו ע"י סופר שהקפיד ללכת למקוה קודם כתיבת השם, או שכתבם עם הכוונות המבוארות בכתבי הקבלה, או למשל ציצית שנעשו עם צמר מראשית הגז וכדו'1, או חפץ מארץ ישראל, ובדומה לזה - אחד מהחפצים הי' שייך לאיזה צדיק או אדמו"ר. - האם יש חיוב להדר אחרי החפץ עם יתרון כזה או לא.

והנה יש לדון בשאלה זו מכמה פנים, ונתחיל שיש מחלוקת הראשונים אם בכלל שייך הידור מצוה בדברים שאינם נראים כלל. דהנה בתוס' מנחות דף לב, ב ד"ה "הא" כתבו וז"ל: "ואמר ר"ת דס"ת בעי שרטוט משום זה א-לי ואנוהו, אבל תפילין דמכוסין בעור לא בעי שרטוט, דלא שייך בהן נוי". ע"כ.

וכ"כ הרמב"ם בפ"א מהל' תפילין הי"ב: "הלמ"מ שאין כותבין ס"ת ולא מזוזה אלא בשרטוט, אבל תפילין אינן צריכין שרטוט לפי שהם מחופין".

וכן הוא ברש"י יומא (ע, א) גבי קריאת הפרשה של הכה"ג ביוהכ"פ, ואח"כ כל או"א מביא ספר תורה מביתו וקורא בו כדי להראות חזותו לרבים. ופרש"י: "להראות נויו של ס"ת, ותפארת בעלי' שטרח להתנאות במצוה, שנאמר זה א-לי ואנוהו התנאה וכו'". ע"כ.

הרי מבואר, שדין הידור מצוה הנלמד מקרא "ואנוהו", הוא רק באופן שנראה הנוי, אבל בדבר מכוסה לא שייך נוי. ולכן בתפילין שהן מכוסין בעור, ממילא לא שייך בהן דין הידור.

לעומתם מדברי ה'מרדכי' סוף מגילה2 לגבי ס"ת, דאם המעיל בצד אחד פשתן ובצד אחד משי, צריך להפך המשי לצד הספר ולגלול ע"כ. הרי שאת הצד הנאה צריך לתת לצד הס"ת, ואע"פ שבאופן זה לא ייראה הנוי לעין האדם. מוכח מדברי ה'מרדכי', דאדרבה ענין הידור שייך גם (ואולי בדוקא - כדלקמן) בדבר מכוסה.

ועפי"ז אפשר להסביר מה שנראה כמחלוקת המחבר והרמ"א בהל' תפילין: דבסי' לב בתחלתו כתב הטור דתפילין א"צ שרטוט, וממשיך וז"ל: "ומי שאינו יודע ליישב השיטה בלא שרטוט, טוב הוא שישרטט ליישר הכתב". ע"כ. וכ' הב"י דכ"ה ב'מרדכי' ומטעם "זה א-לי ואנוהו".

ובשלחנו סי' לב סעי' ד' בהגה"ה כתב הרמ"א וז"ל: "ומצוה ליפותן מבחוץ ומבפנים". ע"כ. והוא מדברי המרדכי. וכתבו האחרונים3: דמטעם זה השמיט המחבר שם דין זה, דס"ל להמחבר כשיטת ר"ת - דלא שייך הידור בדבר המכוסה. והרמ"א ס"ל כאמור כהמרדכי - דכן שייך התנאה בדבר המכוסה.

ועוד יש לפרש עפי"ז4 - הא דפסק המחבר באו"ח הל' לולב סי' תרמח דבאתרוג רק מחוטמו ואילך - דהיינו ממקום שמתחיל לשפוע עד הפיטמא - פוסל חזזית וכל שינוי מראה בכל שהוא. וכ' המג"א שם ס"ק יח: "שינוי מראה - דוקא כשנראה להדיא לרוב בנ"א". ע"כ. והוא מהמבי"ט. ומדברי המבי"ט ברור דפסול דחזזית הוא דוקא במה שנראה לכל אדם אחר שאינו הדר, ע"ש.

ועפ"י מה שבארנו בדעת המחבר יובן שיטתו בזה, דחיוב ופסול דהדר הוא דוקא בדבר הנראה.

ועפי"ז מתרץ בשו"ת 'בנין שלמה' קושי' על הגמ' בשבת דף קלג, ב בענין הידור מצוה. דשם בגמ' כתוב התנאה לפניו במצוות, עשה לפניו סוכה נאה, ולולב נאה, ושופר נאה, ציצית נאה, ס"ת נאה, וכתוב בו לשמו וכו'. והקשה בשו"ת 'בנין שלמה' או"ח סי' ו בשם חכם א', מדוע לא נאמר גם תפילין נאים. ומתרץ עפ"י דברינו לעיל, דהיות שהציווי להתנאות אינו אלא במקום שנראה לרבים, והוא כבוד להקב"ה, וזה לא שייך בתפילין של יד שעליהם נאמר והי' לך לאות ולא לאחרים, לכן לא שייך בזה דין ואנוהו5.

והנה אף דבאמת בגמ' שבת שם לא מובא תפילין נאה, אך במכילתא בשלח (טו, ב) כן מובא, דז"ל שם: "תניא זה א-לי ואנוהו וכו', ר"י אומר: וכי אפשר להנוות קונו, אלא התנאה לפניו במצות, אעשה לולב נאה, סוכה נאה, ציצית נאה, תפילין נאה. ר"י בן דורמסקיא אומר: אעשה לפניו מקדש נאה".

ולולי דמסתפינא הו' אמינא דמחלוקת הראשונים והפוסקים הנ"ל - אי שייך הידור מצוה בדבר שאין רואים, תלוי' בהמקור של ואנוהו, דמהגמ' שבת דאינו מביא המשל דתפילין נאים - מוכח דאינו שייך הידור אלא בדבר הנראה לעין, וכן דעת רש"י, ר"ת והרמב"ם.

משא"כ להמכילתא, דכן מביא ההידור דתפילין נאים - מוכח דס"ל דכן שייך הידור בדבר המכוסה6.

וכן ס"ל להמרדכי והרמ"א, וכ"ה שיטת בעל 'מנחת אהרן' - מובא בשד"ח שם - שאדרבה זה א-לי ואנווהו שייך דוקא בדבר המכוסה, ולכן דקדקו חז"ל בלשונם ואמרו התנאה לפניו במצוות, לומר לנו שנוי המצוה תלוי במה שהוא נוי לפניו ית' ולא להתנאות בעיני הבריות.

ועפ"י מה שבארנו, נוכל לומר דנדו"ד שיש איזה הידור סמוי בהחפץ של מצוה - תלוי הוא בהמחלוקת שלפנינו אם יש הידור מצוה במה שאינו נראה לרבים:

דלהראשונים והפוסקים כמו רש"י ר"ת והמחבר, דס"ל דאין הידור מצוה בזה, א"כ בחפץ הזהה לחלוטין ורק יש איזה הידור שאינו נראה - אינו מחוייב להדר אחריו.

משא"כ להמרדכי והרמ"א, דס"ל דיש חיוב דהתנאה גם בדברים שאינם נראים לרבים, אולי מחוייב להדר ולחזר אחר החפץ עם ההידור הסמוי מן העין7.

ב. והנה יש עוד דרך לגשת לסוגיא זו, והיא מיוסדת ע"ז שהרמב"ם בכל ספריו אינו מביא הדרשה דזה א-לי ואנוהו - התנאה לפניו במצוות. אבל בכמה מקומות מביא ענין דומה לזה - והוא בהל' ס"ת פ"ז הל' ד, וז"ל: "כותב כתיבה מתוקנת נאה ביותר". ע"כ. וכן בהל' לולב פ"ז הל' ו כותב וז"ל: "מצוה מן המובחר לאגוד לולב והדס וערבה ולעשותן שלשתן אגודה אחת". ע"כ.

וכן הוא בהל' בית הבחירה פ"א הל' יא: "ומצוה מן המובחר לחזק הבנין ולהגביהו כפי כח הציבור, שנאמר ולרומם וכו', ומפארין אותו ומייפין כפי כחן אם יכולין לטוח אותו בזהב ולהגדיל במעשין, ה"ז מצוה".

ובס' 'משנת יעבץ'8 מאריך לבסס יסוד, דלשיטת הרמב"ם יסוד הדין דהידור הוא רק במעשה וקיום המצוה, דהיינו כתיבת הס"ת, דצ"ל בכתיבה מתוקנת נאה ביותר. וכן באיגוד הלולב שההידור הוא לאגדו, היינו שמעשה המצוה של נטילת לולב יהי' בהידור, שהלולב הדס וערבה יהיו שלשתן אגודה אחת בשעת מעשה וקיום המצוה של נטילת לולב. אבל אין דין הידור מצוה שעצם הלולב יהי' נאה, והסוכה תהא נאה, ושיהא שופר נאה, כיון שאין בזה הידור במעשה וקיום המצוה.

וכ"ה בהל' ביהב"ח דמבואר מלשונו דהמצוה מן המובחר הוא לחזק את הבנין, שההידור הוא בבנין המקדש, שעי"ז מקיים המצוה "ועשו לי מקדש".

אשר לכן לפי ביאור זה ברמב"ם יוצא, דעכ"פ לשיטת הרמב"ם אין ענין נוי במצוה אלא בשעת קיום מעשה המצוה, ואין ענין בסוכה "נאה" או לולב "נאה", דהרי הרמב"ם אינו מביא ענין זה בספריו להלכה, רק העיקר הוא עשיית וקיום מעשה המצוה. ועאכו"כ ובמכש"כ שאין הידור במה שאינו נראה.

ומצאתי שביסוד זה מחולקים ה'חלקת יואב' וה'אבני נזר': דה'חלקת יואב' (בהקדמה לח"א) ס"ל, דלענין אגד לולב שאמרו בגמרא שזהו מטעם זה א-לי ואנוהו, ענינו הוא משום נוי והידור המצוה, דכשלוקחם מאוגדים הם יפים יותר, ולכן הוכיח במכתבו להאבנ"ז דשייך הידור אף בדבר שאינו נראה, שהוא מכוסה שהרי אין האגד נראה.

אך באבנ"ז או"ח ח"ב סי' תלג אות א-ג חולק עליו, וכותב וז"ל: "אך באמת ענין ואנוהו דלולב אינו משום נוי במראה כלל, דרש"י כתב דחובה לאגדו בקשר גמור משום ואנוהו, ומה נוי יש בקשר יותר מבעניבה או מאגודה של ירק, אלא החובה הוא לאחוז הג' מינים לכתחילה כאחת שתהי' לקיחה אחת".

נמצא שחולקים ביסוד זה - אי חיובא דהדר הוא בעצם החפץ, או במעשה וקיום המצוות. ולפי"ז יהי' תלוי אם יש הידור בדבר מכוסה, דאי נימא דהוא בעצם החפץ, שפיר יש הידור בדבר מכוסה. משא"כ אי הוי חיובא דהידור רק במעשה וקיום המצוות, אין הידור בדבר המכוסה כלל.

ואחרון חביב, לפי ביאור כ"ק אדמו"ר בלקו"ש ח"כ חנוכה אות ג' ואילך, דתלוי בעיקר דין הידור אם זה דין בהגברא או בהחפצא, ובהערה 14 שם מסביר דענין מהדרין מוסב על הגברא, ומצוה מן המובחר הוא בהחפצא דהמצוות. וכן בהמבואר בלקו"ש חכ"ז ויקרא ב' שהמעשה של הגברא יהי' באופן של התנאה לפניו, אין חשוב כ"כ דבר המכוסה. משא"כ בהמצוות שהעיקר הוא בהחפצא, בזה שפיר י"ל דיש הידור אף בדבר המכוסה. ועוד יש לעיין בזה.