בגליון שהופיע לכבוד י"א ניסן (תתעח, ע' 65) כתבתי בנוגע להדין של מול פני הכהנים בנשיאת כפים, ושם העליתי שדעת המ"ב והערוך השולחן היא שמה שכתוב בסוטה לח, א שברכת כהנים צריכה להיות "פנים כנגד פנים", וכן איתא בשו"ע או"ח סי' קכח - "ויהיו פניהם כנגד פני הכהנים" - הוא לאו דוקא, ולפי שיטתם אם עומד הישראל ופניו מול הצד שבו עומדים הכהנים, דיו.

ועיין בביאור הלכה על סעיף כד ד"ה אבל מלפניהם שכותב "ואפשר דאפילו עומד בשוה עם פני הכהנים דהיינו פניו לצד מערב ג"כ בכלל ברכה הוא דזה הוא ג"כ בכלל מאמרם כדרך שאומר אדם לחבירו, דמצוי כמה פעמים שבני אדם יושבים בשוה ומדברים". ע"כ.

וכתבתי בהערה שאין שום רמז בזה בדברי רבינו, דמדבריו משמע שברכת כהנים צריכה להיות ממש פניו כנגד פני הכהנים. ובכלל, אם כדבריהם, מדוע אינו כתוב בגמ' ושו"ע שצריכים להיות פני העם כנגד צד שבו עומדים הכהנים.

וברצוני עכשיו להרחיב הביאור בזה:

בשו"ע סעיף כד איתא: "עם שאחורי הכהנים אינם בכלל ברכה אבל מלפניהם ובצידיהם אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת, ולאחוריהם נמי אם הם אנוסים כגון עם שבשדות שהם טרודים במלאכתם ואינם יכולים לבוא, הם בכלל הברכה". ע"כ. ובסעיף זה אין שום רמז שהעם שבצדדים צריכים להפנות פניהם כלפי הכהנים.

אבל רבינו בסעיף לז בשו"ע שלו, שהוא המקביל לסעיף כד שבשו"ע המחבר, מוסיף וכותב "אבל מלפניהם ובצידיהם אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים רק שיחזירו פניהם כלפי הכהנים". ומדבריו אלו מוכח שיש הכרח להפנות פניהם מול פני הכהנים כדי להיות בכלל הברכה, דלכאורה מכיון שקטע זה בא בהמשך לתחילת סעיף לז - "עם שאחורי הכהנים אינם בכלל ברכה שברכת כהנים אינו אלא פנים כנגד פנים", א"כ משמע שבכל מקום שאינו פנים כנגד פנים לא הוה בכלל הברכה.

ולכאורה יש להקשות, דאם האמת היא כדברינו שאפילו בצדדין שלפניו כשאינם פנים כנגד פנים לא נכללים בהברכה, א"כ מדוע איתא בגמרא לח, ב וכן בשו"ע כאן שעם שאחורי הכהנים אינם בכלל הברכה כיון שאינם פנים כנגד פנים, הא לפי דברינו דין זה שייך אפילו בצדדין שלפניו?

והנראה לומר שמשום זה הוסיף רבינו לכתוב "וצדדים שלאחריהם כלאחריהם . . אע"פ שהעומדים אצל הכותל הופכים פניהם כלפי הכהנים אינם בכלל הברכה". ז.א. שהחידוש של עם שאחורי הכהנים הוא שאע"פ שהופכים פניהם כלפי הכהנים אינם בכלל ברכה.

והנה המקור להא דכתב רבינו בסעיף לז שצריך שיחזירו פניהם כלפי הכהנים כדי להיות בכלל הברכה הוא על פי פשטות (וכן מצויין בגליון שו"ע רבינו) דברי הרמב"ם בהל' תפילה פי"ד הלכה ז'. דשם איתא: "אלא כל העם מתכוין לשמוע הברכה ומכוונים פניהם כנגד פני הכהנים...". אבל עיין בשו"ע רבינו מהדורא חדשה שמציין להרמב"ם הל' תפילה פט"ו ה"ח - "עם שאחורי הכהנים אינם בכלל הברכה והעומדים מצדיהם הרי הם בכלל הברכה ואם היתה מחיצה בין הכהנים ובין המתברכים אפילו היא חומה של ברזל הואיל ופניהם מול הכהנים – הרי הם בכלל הברכה".

ולכאורה יש חילוק עיקרי בין דברי הרמב"ם כאן בהלכה ח' ובין דברי רבינו בסעיף לז: דפשטות דברי הרמב"ם מוכיחים שרק במקום שיש מחיצה בין הכהנים והעם אז אינם בכלל הברכה אם אין פונים פניהם מול פני הכהנים, אבל במקום שאין מחיצה אז לכאו' נכללים בכלל הברכה אפילו אם אין פונים כלפי הכהנים, ומלשון רבינו בסעיף לז משמע דכל שאינם פונים פניהם כלפי הכהנים אינם בכלל הברכה, אפילו אם אין מחיצה בין הכהנים והעם.

והנה בההערה הנ"ל בקובץ די"א ניסן כתבתי שאפשר שרבינו יסכים להרמב"ם שרק במקום מחיצה אינם נכללים בהברכה אם אין פונים פניהם כלפי הכהנים, אבל אם אין שם מחיצה אזי לכתחילה צריכים להיות פניהם מול הכהנים אבל בדיעבד אפילו אם אין פניהם מול הכהנים הרי הם נכללים בתוך הברכה. אבל יותר מסתבר לומר שרבינו בא לפרש דברי הרמב"ם, ולומר שכוונת הרמב"ם היא שכל שאין פונים פניהם כלפי הכהנים אינם בכלל הברכה אפילו אם אין מחיצה מפסקת.

לסיכום הענין נראה שדעת המ"ב והערוך השלחן שאין צריך להיות פנים כנגד פנים, היינו משום שהם סוברים שהעיקר הוא שיברכו הכהנים את העם באופן שאנשים מדברים אחד לחבירו, ולפי דעתם מצוי שאדם ידבר לחבירו אפילו אם אין פונה פניו אל מול חבירו. אבל לדעת רבינו צריך להיות פנים כנגד פנים, וכלשון הגמרא הרמב"ם והשו"ע. ובאמת דברי המ"ב והערוך השלחן הם חידוש גדול דמה שהם אומרים לכאו' מנוגד לכל הנ"ל.

והנה בגליון הקודם (תתעט, ע' 72) השיג עלי ידידי הרה"ג גבריאל ציננער שליט"א ותמה האיך כתבתי שדעת רבינו שצריך לעמוד מכוון ממש כנגד הכהנים ולא בצדדים שלהם. אבל האמת היא שמעולם לא כתבתי שצריכים לעמוד מכוון נגד הכהנים, רק כתבתי שלדעת רבינו צריך להיות פני העם נגד פני הכהנים.

וכן השיג עלי ידידי הרב משה אהרן צבי ווייס (שם ע' 83) והוא טען שהלשון פניהם נגד פני הכהנים הוא רק לאפוקי פנים כנגד עורף. והנה הדוחק בזה מובן מאליו, דהרי מי מונע מהגמ' ומהשו"ע לומר בפשטות ובלשון ברור שאסור להכהנים לברך העם פנים כנגד עורף.

וע"כ נראה לי לומר שלפי דעת רבינו צריכים להיות פני העם מול פני הכהנים, ובמקום שחסר זה נראה שאינם נכללים בהברכה.

אבל עדיין מה שדורש ביאור הם דברי המחבר סעיף מה: "אלו תיבות שהכהנים הופכים בהם לדרום ולצפון, יברכך וישמרך...", ועיין בהמ"א ס"ק ע"ב: "ונ"ל הטעם משום דכל התיבות אלו הן לנוכח ולכן הופכין עצמן כדי שיברכו לכולן". ע"כ.

וכן עיין בשו"ע רבינו סעיף נח: "באלו התיבות נהגו הכהנים שהופכין בהן פניהם לדרום ולצפון . . לפי שכל תיבות אלו הם לנוכח לכן הופכין פניהם גם לדרום ולצפון כדי שיתברכו כולם.

ולכאורה כיון שנפסקה ההלכה בסעיף כג (ובסעיף לז בשוע"ר) שעם שבצדדים נכללים בהברכה, א"כ מדוע נוהגים הכהנים להפוך פניהם כדי שיתברכו כולם, הא הם נכללים בהברכה בלאו הכי.

עוד יש להקשות, דבשו"ע כתוב "אלו תיבות שהכהנים הופכים בהם לדרום ולצפון", ורבינו כותב על זה "באלו התיבות נהגו הכהנים", ולכאו' דברי רבינו באים לפרש דברי השו"ע (שיסודם ברוקח) שזהו מנהג בעלמא (שאינו מרומז בהגמרא), ולכאו' אם הכהנים צריכים להפוך פניהם כנגד העם כדי שיוכללו בהברכה, א"כ מדוע לא כתוב בהשו"ע שהכהנים צריכים להפוך פניהם מדינא (ולא מטעם מנהג).

והנראה לומר בדרך אפשר, דאם העם מכוונין פניהם אל מול הכהנים אז הם נכללים בהברכה אפילו אם אינם עומדים ממש לפני הכהנים ואפילו אם הכהנים אינם מפנים פניהם כלפיהם, אבל במקום שהעם העומדים מצד הכהנים אין מפנים פניהם כלפי הכהנים - ומשום זה, לפי דברינו, אינם נכללים בהברכה – מ"מ אם הכהנים מפנים פניהם כלפי העם הרי הם נכללים בהברכה. ומשום זה נהגו הכהנים להפנות פניהם לכל הרוחות כשהם אומרים התיבות שהם לנוכח (יברכך, וישמרך כו'), כדי להוציא את העם הנמצאים בצדדים שאין פונים פניהם כלפי הכהנים.