אנו חייבים הכרת הטוב לר' ברוך אבערלאנדער שי' שליח רבינו במה שהשקיע הרבה כחות בבעיא זו של מנהג חב"ד בקביעות המזוזה לפי היכר ציר. וטרח טורח גדול להוציא לאור ענינים שהיו טמונים וצפונים מעיני כל רואה עד עכשיו, ואיזן וחיקר, ואסף, וליקט, וסידר, והביא לפני הציבור קוראי הקובץ הזה ענינים חשובים מאירי עינים ממש. ואף שלא הסיק שום מסקנות, אעפ"כ יכול כל איש שיש לו מוח בקדקדו להבין מה שיש לפניו. ואמינא לפעלא טבא יישר חילי', וכה יתן ה' וכה יוסיף לאמץ ידיו בגבורה של תורה.

מה שעניין אותי במיוחד הוא המכתב שכתב כ"ק אדמו"ר הריי"ץ להרב לנדא ז"ל, ומשמע משם שלא הי' ניחא לי' מה שנתפרסם המנהג הזה - של היכר ציר - ברבים. ולפי דעתו הק' דבר זה שייך רק לבית הנשיא ואיננו כלל הוראה לרבים.

ועכשיו ע"י התגלותו של המכתב נתיישב כבר למה לא הורה הרה"ג ר' זלמן שמעון ז"ל דבורקין עד לעת זקנתו ללכת לפי היכר ציר, הגם שידע מזה קודם לכן הרבה שנים. כי כנראה הי' פשוט אצלו בתכלית הפשיטות שאין זה הוראה לרבים. ואשר ע"כ עד שנתפרסם הענין ע"י הרב לנדא לא דיבר ע"ז כלל. ומה שניסה להגן על המנהג, להראות מקור לזה בקיצשו"ע ובב"י, כבר כתבתי באריכות בגליון תתעד (ע' 146) איך שהראיות שלו אינם ראיות, עיי"ש.

ובעיקר מה שהפליא ר' ברוך אבערלאנדער לעשות בארץ הוא מה שגילה את מקורה של ההוראה המובא בליקוטי שיחות (חלק כד עמוד 374), שבכניסה צדדית יש להתחשב בהיכר ציר, וגילה לנו שבהמענה של הרבי זי"ע שהוא המקור להוראה זו, כתוב שם בסימן שאלה בסוף כזה "?", וא"כ מכיון שהרבי ענה בדרך שאלה, א"כ התשובה של הרבי אינה ברורה כלל, ויש לפרשה לכאן ולכאן. ועכ"פ אין לקבוע הלכה על סמך מענה זו.

והיוצא מכל דבריו לפענ"ד הוא שכל המנהג הזה של היכר ציר הוא חידוש גדול ולא ניתן בכלל להתפרסם כהוראה לרבים, אבל אחרי שכבר נתפרסם אז הבו דלא להוסיף עלה ואין לך בו אלא חידושו, ורק בחדרים הפנימיים איפה שראו רבוה"ק נוהגים בהיכר ציר, אבל לא בשום כניסה מהחוץ אפילו בהכניסה הצדדית. ומה שמתח הרבי קו תחת המילים שבכניסה צדדית יש להתחשב בהיכר ציר פירושו לפענ"ד הוא שיש להתחשב בהיכר ציר ולעשות את הציר באופן של כניסה לתוך הבית ולא בדרך יציאה. ובזה יצא ידי ספק, וקיים את המנהג וגם קיים את המצוה ע"פ שו"ע בלי שום פקפוק.