בשו"ע או"ח סי' קכח סעיף כז: "כהן אין רשאי להוסיף מדעתו יותר על השלשה פסוקים של ברכת כהנים ואם הוסיף עובר על בל תוסיף". המקור לזה הוא במס' ר"ה כח, ב: "מתיב רב שמן בר אבא מנין לכהן שעולה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה אחת משלי כגון ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ת"ל לא תוסיפו על הדבר כו'".

והנה עיין סעיף יד: "אין מברכין אלא בלשון הקודש ובעמידה ובנשיאת כפים ובקול רם". ע"כ.

ועיין בשו"ע רבינו סעיף כ"ג: "אין מברכין אלא בלשון הקודש ובעמידה ובנשיאת כפים ואפילו בדיעבד לא יצאו אם שינו באחת מאלה כו'". ע"כ. והנה עיין בביאור הלכה לסעיף כז ד"ה ואם הוסיף כו': "לכאורה נראה דדוקא אם גם זה היה בפריסת כפים, וכה"ג כל הדברים המעכבין בנ"כ כו' זה מקרי הוספה על המצוה, משא"כ כשבירך בלא נשיאת כפים או שלא בהחזרת פנים וכה"ג זה אין מקרי הוספה כ"א ברכה בעלמא". וכן כתב בשו"ע הל' כז, עיין שם, וכן מובא בחידושי הרשב"א סוכה לא, ב דדוקא בפריסת כפים, עיי"ש. ומסתמא ה"ה שארי דברים המעכבין בנ"כ, דמאי שנא.

אמנם מדברי הרמב"ם משמע שלא כדבריהם; שהרי כתב בפי"ד מהל' נשיאת כפיים הי"ב, וז"ל: "אין הכהנים רשאין בכל מקום להוסיף ברכה על שלשת הפסוקים כגון ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם כו' וכיוצא בה לא בקול רם ולא בלחש שנאמר לא תוסיפו על הדבר כו'". עכ"ל. הרי דלדידי' עוברים על בל תוסיף כשמברך בלחש אע"ג דקול רם הוא לעיכובא כמו שכתבנו לעיל כו', ומסתברא דלדידי' ה"ה בלא פריסת כפים וכה"ג ג"כ עובר. וצ"ע" עכ"ל.

והנה בהמשך לדברי הביאור הלכה כותב הרב צבי פסח פראנק ז"ל, שיש לחוש לדברי הרמב"ם

וע"כ יש לכהן למנוע מלומר להקהילה ברוכים תהיו כשהוא שב למקומו מהדוכן (שו"ת הר צבי ח' או"ח סימן ס"ב).

[והנה מה שכותב הביאור הלכה שהחזרת פנים בברכת כהנים הוא לעיכובא הוא שלא כדעת רבינו שכותב בסעיף כג בשו"ע שלו "אבל הציבור רשאין לישב רק שיהיו פניהם נגד פני הכהנים שנאמר אמור להם כאדם האומר לחבירו שמדבר עמו פנים אל פנים (אבל בדיעבד אין זה מעכב שהרי עיר שכולה כהנים כולם עולים לדוכן אע"פ שאין מברכין כאדם האומר לחבירו פנים כנגד פנים כמו שיתבאר)". ע"כ].

והנה הביאור הלכה סובר שרבנו מסכים לשיטתו שאין הכהן עובר בבל תוסיף אם הוסיף ברכה בדבר המעכב את ברכת כהנים, כגון אם הוסיף ברכה שלא בלה"ק או בקול נמוך, שכיון שקול רם ולשון הקודם מעכבין בדיעבד ברכת כהנים על כן אינו עובר בבל תוסיף אם הוסיף ברכה בקול נמוך או בשאר לשון.

אבל עיין בשו"ע רבינו סעיף מ': "כהן אינו רשאי להוסיף מדעתו יותר על ג' פסוקים של ברכת כהנים ואם הוסיף עובר בבל תוסיף אם אמר בנשיאת כפים ובהחזרת פנים כלפי העם (ולכן אומרים השקיפה כו' מפני שכבר פשטו כפיהם והחזירו פניהם)".

והנה כל מי שידועים לו שבילי שו"ע רבינו יודע שכל דבריו הם בדיוק גדול; וע"כ מדברי רבינו בסעיף זה מובן שהוא סובר שהא דאמרינן שאינו עובר בבל תוסיף הוא דוקא עם הוסיף ברכה שלא בנשיאת כפים או שלא בהחזרת פנים, משא"כ אם הוסיף ברכה בלשון הקודש בלחש או בשאר לשונות, אז הכהן עובר בבל תוסיף.

ובאמת דברי הביאור הלכה קשה להולמם; מכיון שלפי דבריו אינו עובר בבל תוסיף אם מוסיף באופן שאינו מקיים המצוה של ברכת כהנים, ולכאו' לפי דבריו מדוע איתא בר"ה כח, א שאין הכהן רשאי להוסיף ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם משום בל תוסיף, הא מכיון שאין הכהן יוצא י"ח המצוה של ברכת כהנים בהברכה של ה' אלקי אבותיכם, א"כ מדוע עובר הכהן בבל תוסיף אם הוא מוסיף הברכה של ה' אלקי כו'.

וע"כ סובר רבנו שכמו שהכהן עובר בבל תוסיף בהוספת ה' אלקי אבותיכם כו', כמו כן יעבור הכהן בבל תוסיף אם הוא מוסיף ברכה בקול נמוך או בלשון אחר, וכדלקמן.

דהנה הרשב"א במס' סוכה לא, ב - ע"ד האיסור של בל תוסיף - כותב (בד"ה מאי לאו אכלהו): "ומה שאמרו בכהן שעלה לדוכן והוסיף א' משלו שעובר בבל תוסיף ולא אמרינן דכל ברכה וברכה בלחודה קיימא, שאני התם שצריך פרישת כפים וכיון שהכל עושה עם פרישת כפים ה"ל הוה ליה כלולב דר' יהודה שהוא צריך אגד ולא אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי". ע"כ.

והנה הרשב"א כותב זאת בנוגע פריסת ידים, ורבנו כאן מוסיף על דברי הרשב"א וכותב שחזרת פנים יש לו אותו הדין של פריסת כפים. ולכאורה מקורו הוא מרש"י על הרי"ף במס' מגילה פ"ד דרע"ג ד"ה לשנים שפירש דאם אמרי כהני כד אהדרי אפייהו אין בזה משום תוספת אברכת כהנים, עיין שם.

והנראה לומר בזה, שכשהכהן מברך את העם יש הציור שבו נעשית המצוה - ובענין שלנו הציור הוא נשיאת כפים ופנים כנגד פנים, ובסגנון "עולם הישיבות" נקרא זה ה"חפצא" של המצוה, ומלבד החפצא של המצוה יש הברכה שהכהן מברך, ודעת רבינו היא שאם יש החפצא של המצוה, ז.א. נשיאת כפים ופנים כנגד פנים אזי עובר הכהן בבל תוסיף אם הוא מוסיף ברכה מעצמו - אפילו אם עצם הברכה הוא בלשון אחר או בקול נמוך. וזהו דעת הרמב"ם שהוא כותב שהכהן עובר בבל תוסיף אפילו אם הוא מוסיף ברכה בקול נמוך.

וכל זה הוי שלא כדעת הביאור הלכה ורב פסח צבי פראנק בהבנתם דברי הרמב"ם, דלפי דעת רבינו אין שום חשש איסור של בל תוסיף אם הכהן יורד מהדוכן ומברך העם בהברכה של "ברוכים תהיו" אפילו לדעת הרמב"ם.

והנה אחרי כתבי כל הנ"ל העירני בזה חכ"א שיש רשימה מהרבי נשיא דורנו ע"ד כל הנ"ל.

דהנה ברשימות חוברת נח כותב רבינו שכדי שיעבר הכהן בלא תוסיפו צריך שיוסיף פסוקים אחרים שיש בהם שם המיוחד, כיון שזהו (שם המיוחד) בדוקא בברכת כהנים (סוטה לא, א, ושם) ולכן אינו עובר על לא תוסיפו אא"כ מוסיף ברכה בשם המיוחד כברכת כהנים. וע"ד סברת תד"ה הואיל בסוכה לא, ב, לענין בל תוסיף דד' מינים דעובר על זה אם לקחן דרך גדילתן דוקא כמצותן". עכ"ל.

ולכאורה לפי דברי הרבי נשיא דורנו לכאו' אם אינו עובר בבל תוסיף כשחסר השם המיוחד, א"כ כמו כן אינו עובר בבל תוסיף אם אומרו בקול נמוך או בלשון אחר, וזהו שלא כדברינו.

אבל עיין שם שכותב רבינו "ואפשר לומר דאף שהלאו דבל תוסיף אינו אלא בהוספת פסוק אחר ובשם המיוחד מ"מ איסורא בכל גוני איכא*".

אבל מה שכותב רבינו "שאיסורא בכל גוני איכא" זהו דוקא בנוגע נוסח הברכה, או לפי דברינו אם אמר הברכה בלשון אחר או בקול נמוך, אבל אם הכהן מוסיף ברכה שלא בפריסת ידים או שלא בפנים כנגד פנים אזי אין שום איסור – אדמו"ר הזקן בסעיף מ'.

ולפי זה נמצא דישנם ג' חילוקים: א. אם הכהן מוסיף ברכה בשם המיוחד אזי הוא עובר בבל תוסיף. ב. אם הוא מוסיף בלי שם המיוחד דיש בזה איסורא בעלמא. ג. אם מוסיף ברכה בלי פריסת ידים או בהחזרת פנים שאז מותר לגמרי.

אבל לפי זה יש להסתפק מה יהיה הדין אם הכהן מוסיף ברכה בקול נמוך או בלשון אחר, האם הכהן עובר בבל תוסיף או אפשר שאינו אלא איסורא בעלמא וכמו בברכה בלי שם המיוחד.

והנה עיין שם בהרשימה [ההדגשות הן דברי הרב. המעתיק]: "(אבל: יעויין בשו"ע אדה"ז שם סכ"ג דמש"נ שברכת כהנים צ"ל "פנים נגד פנים" הוא לאו דוקא, כי "בדיעבד אין זה ("פנים כנגד פנים") מעכב". ועפ"ז, לא מהני החזרת פנים בעת אמירת "השקיפה" שלא יהי' בזה משום תוספת על ברכת כהנים, כיון שגם ברכת כהנים יכולה להיות בהחזרת פנים.

ולהעיר, שבשני הסעיפים (הן מ"ש בס"מ ש"אומרים השקיפה כו' מפני שכבר פשטו ידיהם והחזירו פניהם", והן מ"ש בסכ"ג בנוגע ל"פנים כנגד פנים" ש"בדיעבד אין זה מעכב") הוא מוקף בחצאי עיגול. ובשער הכולל פ"א ס"ב מביא בשם בעל השארית יהודה בספרו סי' שסג, שכל ספק בשו"ע הוא מוקף בחצע"ג, ודעת אדה"ז הי' לחזור ולשנות פרק זה ולראות אם צדקו דבריו. והיינו, שמספקא לי' לאדה"ז (בס"מ) אם החזרת פנים באמירת "השקיפה" מהני שלא יהי' בזה משום תוספת, כיון שמספקא לי' (בסכ"ג) אם "פנים כנגד פנים" מעכב אם לאו.

[ואולי הספק בסעיף מ' אם החזרת פנים מהני שלא יהי' בזה משום תוספת אם לאו הוא (לא בגלל הספק בסעיף כג, אלא) כיון ש"פנים כנגד פנים" אינו בדוקא, כבסעיף כג, והיינו, שגם אם נאמר ש"פנים כנגד פנים" הוא רק לכתחילה, ובדיעבד ודאי אינו מעכב, עדיין לא נפתר הספק בסעיף מ', כי, לכאורה יש מקום לומר, דגם בשינוי בדבר הצריך לכתחילה אף שאינו מעכב בדיעבד, כמו השינוי דהחזרת פנים, די שלא יהי' בכלל ברכה ולא יחשב כהוספה]). ע"כ.

ועוד נראה לומר, שאולי הספק בסעיף מ' אם החזרת פנים מהני שלא יהי' בזה משום תוספת אם לאו הוא משום שמה שכותב רבינו בסעיף כג "שפנים כנגד פנים הוא לאו דוקא כי בדיעבד אין זה מעכב" הוא דוקא בעם שבשדה שאניסי (סוטה לו, ב) עיין רש"י ד"ה שבשדות, אבל העם הנמצאים עם הכהן אבל הם אחורי הכהן אינם מקבלים הברכה אפילו בדיעבד, וע"כ הסתפק רבינו אם החזרת פנים באמירת השקיפה מהני שלא יהיה בזה משום תוספת.