בגליון העבר (ע' 147) משיג הרב י. י. ק. על מה שכתבתי לתרץ (בגליון תתצ ע' 57) קושיית האש אברהם עמ"ש האליה רבה (סי' תרעה סק"ד) ותשו' מהרש"ל (סי' פ"ה) דלמה נשים אינן מדליקות בפ"ע, כיון דאשתו כגופו דמיא, "ואודות פנויות שבבית שהגיעו לחינוך, ומ"מ אין נוהגות להדליק, ובהם לא שייך תירוץ הנ"ל"?

וכתבתי לתרץ ע"פ מ"ש כ"ק אדמו"ר זי"ע בלקוטי שיחות חל"א (ע' 96) דגם לפני הנשואין יש לה שייכות לקיום המצות ע"י מי שעתיד להיות בעלה, ע"ש. ולפי"ז דאין חילוק בין פנויה לנשואה מיושב היטב קושיית האשל אברהם, כמובן.

וע"ז תמה הנ"ל: ש"ביאור הנ"ל מהאריז"ל ומהרבי הוא על אותם מצות שהנשים פטורות מהם . . אבל בנרות חנוכה נשים בעצם חייבות, ואין אפשרות לפוטרם מפני דאשתו כגופו, לדוגמא מאכילת מצה [לא יתכן שע"י אכילת הבעל תהיה פטורה מאכילת מצה]! - וכל מה שהוזכר בפוסקים הענין דאשתו כגופו לגבי נר חנוכה הוא בנוגע להענין דמהדרין מן המהדרין, שכל א' מבני הבית מדליק בפ"ע, אף שהטעם למה אין הנשים מדליקות כל אחת בפ"ע מלבד ההדלקה של בעלה, דע"ז מועיל הא ד'אשתו כגופו'.

"וא"כ מה שייך לומר שהטעם ע"ז שהבנות לא מדליקות בפ"ע הוא משום שחתנה לעתיד שגר במקום אחר בקצה העולם מדליק בשבילה?! והרי גם בעלה ממש צריך להיות אתה בבית כדי שתצא בהדלקה, ולכן ברור למה הפוסקים נתקשו ליתן טעם ע"ז שהבנות הפנויות לא מדליקות בפ"ע, משום שהטעם שנאמר על נשים נשואות אינו שייך לפנויות, וק"ל", עכ"ל.

והנה מ"ש דגם בעלה ממש צריך להיות אתה בבית שתצא יד"ח, זה אינו, שהרי כתב המגן אברהם (סי' תרא סק"ד) דאם בעלה אינו בבית, הדין הוא שחייבת להדליק בעצמה, או שאם האשה אינה רוצה להדליק בעצמה יכולה לכבד אחר שיבא לתוך ביתה להדליק ולברך, ועל ידו תצא יד"ח, - והובא גם ב'נטעי גבריאל' - חנוכה (סו"ע סו).

והשתא לפי האליה רבה ותשו' מהרש"ל הנ"ל, זה שבעלה או מי שעתיד להיות בעלה מדליק במקום אחר בקצה העולם, נחשב הדבר כאילו הדליקה בעצמה, משום דאשתו כגופו, כיון דאליבא הרבי זי"ע אין בזה נפק"מ בין פנויה לנשואה.

ולפי"ז יוצא שאם הפנויה יוצאת יד"ח בבית על ידי אביה או אחיה וכו', זה נחשב רק לגבי עצם המצוה דהדלקת נרות חנוכה בלבד, והך דמהדרין מן המהדרין שנחשב כאילו הדליקה בעצמה יוצאת יד"ח על ידי מי שעתיד להיות בעלה שמדליק במקום אחר בקצה העולם, בדיוק כמו לגבי אשה נשואה שבעלה נמצא במקום אחר, שעצם המצוה יוצאת יד"ח ע"י אחר (כגון בנה) שמדליק בביתה, והענין שנחשב כאילו הדליקה בעצמה יוצאת יד"ח ע"י בעלה שמדליק במקום אחר בקצה עולם, וא"ש מאד.

ועי' בספר השיחות תש"נ ח"א (ע' 194 הע' 83) שכתב: "ובנוגע לבנות היתה הנהגת בית הרב, שהבנות לא הדליקו נרות חנוכה (לא הגדולות ולא הקטנות לפני בת מצוה), כי אם יצאו בזה ע"י אביהן, ואח"כ - בעליהן" עכ"ל. - וזה כמובן לגבי עצם המצוה, אולם לגבי הענין דמהדרין מן המהדרין שכל אחת ידליק בפ"ע דוקא, בנדו"ד נמי לא הפסידו, עפ"י המהרש"ל והאליה רבה הנ"ל, משום דאשתו כגופו דמי, בין בנשואה ובין בפנויה, וא"ש.

ועפ"י הנ"ל סרו כל ההשגות שהשיגו האחרונים על המהרש"ל ואליה רבה הנ"ל, דבס' ברכת רפאל (סי' כב) כתב: "ויש להעיר על דברי הא"ר, שהרי להרמ"א עיקר מצות המהדרין שכל אחד יקיים המצוה בפ"ע ולא ייצא בנר בעל הבית, א"כ מאי שייכא הכא כללא דאשתו כגופו? מאי שנא מכל המצות שאשה חייבת בהן כגון מגילה שאינה יוצאת בעשיית בעלה, ולא אמרינן בזה האי כללא", עכ"ל.

ובשו"ת חלקת אברהם (או"ח סי' לב) דוחה לגמרי סברת הא"ר והמהרש"ל והביא, דאדרבה, במצוה זו רצו חז"ל שהאשה תצא ידי חובתה בעצמה, עי"ש - ועי' בזה גם בשו"ת שארית יוסף (או"ח סי' מח).

ברם להנ"ל לק"מ, כיון דהך ד'אשתו כגופו' חל רק על הענין דמהדרין מן המהדרין שכל אחד ידליק בפ"ע דוקא, אבל לא לגבי עצם המצוה שחז"ל רצו שהאשה דוקא תצא יד"ח בעצמה בלבד, וא"ש.