בגליון הקודם (עמ' 67) כתב הרב ג.א. שי' לחלק בין נשים לאנשים בזמן ברכת הדלקת נרות ש"ק, שאנשים צריכים לברך קודם ההדלקה מכיון שאינם מקבלים שבת בהדלקה זו. והוא מתפלא על הגאון ראח"נ שכתב בקצות השלחן שגם איש המדליק יברך אחר ההדלקה שכן משמע מסתימת לשון אדמו"ר ז"ל.

אבל באמת הפלא הוא על הרג"א דאיפוה מצא בדברי רבינו שהוא מחלק בין אנשים לנשים בנוגע לזמן הברכה? אמנם רבינו כותב בפירוש שיש חילוק בין נשים לאנשים לגבי הזמן של קבלת שבת, שהנשים מקבלות שבת עליהן בהדלקתן, אבל האנשים אין להם שום מנהג כלל ומעמידין על עיקר הדין שאין קבלת שבת תלוי' בהדלקת נרות אלא באמירת ברכו, אבל לגבי זמן אמירת הברכה לא הזכיר כלום לחלק.

ואדרבה, בסי' רסג ס"ח כותב רבינו שא' האיש וא' האשה חייבים לברך על ההדלקה עובר לעשייתן, והמנהג שמברכים אחר ההדלקה, ואינו מחלק בזה בין נשים לאנשים. ומוסיף שם רבינו "ואף ביו"ט מדליקין תחילה כדי שלא לחלק בברכה אחת לברך אותה פעמים קודם הדלקה ופעמים אח"כ". הרי רבינו כותב בפירוש שאין לחלק בברכה אחת לברך אותה פעם לפני ההדלקה ופעם אחרי ההדלקה, וא"ת שאשה תברך אחר ההדלקה ואיש יברך לפני ההדלקה הרי אתה מחלק בברכה אחת, דבר שרבינו שולל בפירוש. ויפה כתב בעל קצות השלחן שמסתימת לשון אדמו"ר ז"ל גם איש המדליק יברך אחר ההדלקה.

והטעם שנקבעו ברכות הדלקת נרות שבת ויו"ט לברך אותם אחר ההדלקה אפי' לאנשים, הוא מכיון שעיקר קיום מצות הדלקת נרות מוטל על הנשים כמבואר בשו"ע, והרי הן מקבלות עליהן השבת בהדלקתן, לכן נקבע זמן אמירת הברכה לפי מנהגן שהן המדליקות תמיד, וגם האנשים שמדליקים לפעמים נגררים אחריהן לברך כמו שהן מברכות.