*) להעיר שבסידורים אחרים מצאתי מנהגים שונים: בסידור "ברנבוים" כותב שהחזן מתחיל לומר בקול רק מ"א-ל ההודאות", ובסידור "שילה" כותב שרק הקהל "מגן אבות" (אולי הכוונה שם לאמירה בקול), ויל"ע.

בשנים האחרונות התפשט בין רבים מאנ"ש הדרים בחו"ל ושוהים באה"ק בימי יו"ט, לנהוג רק יום אחד יו"ט כבני א"י. כן נהגו לאחרונה גם הרבה תלמידים ותלמידות הלומדים בא"י ועדיין תלויים בדעת הוריהם הדרים בחו"ל ובדעתם שבניהם יחזרו אליהם חו"ל בתום זמן הלימוד.

כ"כ בהתקשרות גליון תפא, במדור 'הלכות ומנהגי חב"ד מאת הרב יוסף שמחה גינזבורג' בזה"ל: "לענין בן חו"ל הנמצא בארה"ק, רבים מרבני אנ"ש בארה"ק פוסקים לנהוג תמיד יום א', גם כשחוזרים לחו"ל באמצע החג, וזאת ע"פ סתימת שו"ע אדמה"ז בסו"ס תצו (ראה שדי-חמד כללי הפוסקים סי' יג אותיות ח-יב [שם כ' דכשיש שתי סברות בשו"ע, אשר סברא אחת באה כסתם, ואח"כ באה סברא שני' והיא במחלוקת בלשון יש אומרים – הנה הלכה כסתם]), ודברי הרבי ב'המלך במסיבו' ח"ב עמ' רה, שיכולים לבחור את הרב בעל 'שער הכולל' כהרב הפוסק בזה".

היינו דמבסס הנהגה זו על שני יסודות: יסוד אחד הוא מכך דאע"פ שבשו"ע אדמה"ז סי' תצו לענין אורח הבא מא"י לחו"ל ודעתו לחזור, סותם וכותב שדינו בעצם כבן-א"י (ולא מנדין אותו באם עשה מלאכה, אלא שאסור במלאכה כי א"א שתיעשה בצנעה), מ"מ לענין בן חו"ל הבא לא"י מביא שתי דעות, והדעה שמביא ראשונה בסתם, דאע"פ שדעתו לחזור דינו כבן א"י, ורק אח"כ מביא את הדעה השני' - דדינו כמקום שבא משם חו"ל – ומביא זה בשם "ויש חולקין". ומכיון שדיעה הראשונה לענין הנוסע לא"י מביא בסתם הנה זה סימן שכך היא ההלכה.

ויסוד שני הוא המובא ב"המלך במסיבו" כרך ב' יום ב' דחגה"ס תשל"א, בזה"ל: "שאלה: בענין הנהגת בני א"י הבאים להכא ביום טוב שני של גלויות, הרי כאשר שואלים מכ"ק אדמו"ר שליט"א כיצד לנהוג בפועל הוא מפנה את השואלים לרבנים. לכאורה, הרי ישנם דברים מפורשים שכתב זקנו של כ"ק אדמו"ר שליט"א הרה"ג הרה"ח וכו' רא"ד לאוואוט ב"שער הכולל" [פ"א ס"ב] שעליהם לנהוג כבני חו"ל וכו'?!

כ"ק אדמו"ר שליט"א: הרי לא אמרתי איזה רב, יכולים לבחור את הרב בעל "שער הכולל", שהרי הוא היה רב". עכלה"ק.

דהיינו שבשאלת האורחים מא"י שבאו לחו"ל, אף שהרבנים שאליהם היה כ"ק אדמו"ר שולח להם לפסוק בזה, היו פוסקים כדעת הרדב"ז, הפר"ח, המג"א, ואדמה"ז בשו"ע מהד"ק דדינם כבני א"י, מ"מ נתן מקום - ואולי גם היה ניחא לי' יותר - לפסוק כדעת שער הכולל הפוסק לפמ"ש בשו"ע מהד"ת (וכ"ה דעת החכם צבי והיעב"ץ) דדין האורחים כדין המקום שנסעו שם. וא"כ כמו"כ הוא הדין להמתארח בא"י.

גם בספר שערי הלכה ומנהג ח"ב אות ק"פ נותן יסוד להנהגה זו עפמ"ש באג"ק של כ"ק אדמו"ר כרך יז (אגרת ו'קצג) בתאריך כ"ד ניסן תשי"ח, וזהל"ק: "במענה למכתבו . . בו כותב . . בן ארץ ישראל שנסע עם ב"ב לחו"ל, איך ינהג בהנוגע ליו"ט שני של גלויות . . מנהגנו בפועל וגם בפשיטות שינהג כמנהג המקום שבא לשם ובפרט שבא עם ב"ב, וה"ה להיפך בן חו"ל שנסע עם ב"ב לאה"ק ת"ו נוהג כמנהג ארץ ישראל, ומובן שהנ"ל הוא אפילו באם קס"ד לחזור לאחר זמן למקום שבא משם (כי באם נסע ע"מ להשתקע, הנה מאי קמ"ל). ע"כ.

בשערי הלכה ומנהג שם מעתיק אגרת זו, ומעיר: "ראה מש"כ בזה במכ' משנים קודמות (אג"ק ח"ד עמ' רמד, וח"ז עמ' קסט). ומכ' זה (לפי סדר השנים) הוא בבחי' משנה אחרונה, וראה גם דברי כ"ק אדמו"ר שליט"א שהובאו ב"כפר חב"ד" גליון 543 ריש עמ' 9" ז.א. דמפרש אגרת זו, דגם אורח שדעתו לחזור למקומו הראשון, דינו כמקום שנסע שם. ואף שישנן אגרות כ"ק אדמו"ר המורים להיפך מזה, צ"ל שאגרת זו היא חזרה ו"משנתו האחרונה" של כ"ק אדמו"ר.

אמנם לפה"נ שכ"ז - הנהגה האמורה, וה"יסודות" שנבנתה עליהן - בטעות יסודה, והנהגה זו אינה כפי דעת כ"ק אדמו"ר שגילה להדיא בכ"מ, הנה הרבה מקורות ישנן דלמרות מ"ש בשו"ע אדמה"ז מהדורא בתרא סי' ב' ס"ק ח' – דהוא היסוד לפס"ד של שער הכולל דהנוסע ממקום למקום נוהג יו"ט כהמקום שנסע לשם - למרות זאת הורו רבותינו לפועל דמי שדעתו לחזור למקומו לא ינהוג כן כ"א שינהוג כמקום שבא משם:

1] באג"ק לכ"ק אדמו"ר הרש"ב כרך ב' (שכ"ח) מועתק שם בנידון דיו"ט שני: "בתחילת שנת תרע"ב שלח אדמו"ר מרש"ב שבעה בחורים לעיר חברון לייסד ישיבת תורת אמת, ואתם שלח ר"ז האוולין כמשפיע. מוצש"ק כ"א אדר תער"ב כ' אליו בזה"ל: לידידי הר"ז שי'. בדבר הנהגת יו"ט הבע"ל לפ"ד הבחורים יחיו באשר דעתם לחזור אי"ה, יתנהגו בכל דבר כבני חו"ל, ואתה באשר אתה עם ב"ב יחיו תתנהג כבני א"י, והיינו בהנחת תפילין ותפלה, אך לענין אכילת חמץ ביו"ט אחרון ש"פ (הגם כי אינני מסכים עם אומרך במכתבך שזהו דבר שא"א כו', כי הלא נתונים נתונים אנחנו לרצונו ית' בתוה"ק כו') הנה באשר קביעותך באה"ק עוד בספיקות אצלך כדאי להיות נזהר בזה.

2] באג"ק לכ"ק אדמו"ר נשיאנו כרך ד (תתקעג), י"א ניסן ה'תיש"א, כ' בזה"ל: "קבלתי המברקה שלו ששואל בענין התנהגות ביו"ט שני של גלויות. ולפלא קצת, שהרי שאלה היא למורה הוראה, אבל מכיון ששאל אשיב לו כי ראיתי נוהגים כמו בן א"י, כיון שב"ב נמצאים בארה"ק וא"כ דעתו לחזור, אבל צריך להיזהר שלא יהי' בפרהסיא, והוא דלא כמכ"כ בשער הכולל בתחילתו. וזא[ת] למודעי שלא שמעתו הוראה זו בפירוש מכ"ק מו"ח אדמו"ר, אבל ראיתי כמה אנשים מאה"ק הבאים לחצרות קדשו שנהגו כן והי' זה בידיעתו.

3] באג"ק לכ"ק אדמו"ר נשיאנו כרך ז (ב'כט), תאריך אדר"ח אדר, תשי"ג, כ' בזה"ל:

"בשאלתו בבני חו"ל הבאים לאה"ק ת"ו ודעתם לחזור איך ינהגו ביו"ט שני, ושהוא הורה להם שינהגו כמנהג מקומם עתה, היינו כבני אה"ק ת"ו ע"פ המבואר בשו"ע רבינו מהדו"ת סי' א' סעיף ח', ודלא כמ"ש במשמרת שלום סי' לב – להרה"צ מקיידאנוב – ומציין ג"כ למ"ש בשער הכולל פרק א'.

"הנה אנו אין לנו אלא הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצקוללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר הורה לכמה מבני ארץ ישראל שבאו לכן ודעתם היתה לחזור, שינהגו כמנהג בני ארץ ישראל ומובן אשר במילא כן הוא הדין ג"כ להיפך.

4] באג"ק לכ"ק אדמו"ר נשיאנו כרך ז (ב'פט), תאריך כ"ז ניסן תשי"ג, ממשיך לכתוב לאותו שכ' אגרת הנ"ל – שאותו השואל רצה לחלק בין מי שנוסע מא"י לחו"ל, דאז ינהג כמקום שבא משם, כסתימת אדמה"ז בשו"ע מהדו"ק סי' תצו, ובין מי שנוסע מחו"ל לא"י דאז מביא אדמה"ז שם את הדיעה הראשונה בסתמא לנהוג כמקום שנסע לשם דהיינו כבני א"י - רק יום אחד. וע"ז כותב כ"ק אדמו"ר נשיאנו בזה"ל: "במה שרוצה לחלק בענין יו"ט שני של גלויות בין אותם העולים לאה"ק או להיפך, הנה בענינים הנוגעים בדין, ואפי' במה שתלוי בחומרי מנהג המקום שמחלקים בפסחים מי כייף למי, הנה לא שייך זה בנדון דידן כמובן. ומה שמעורר ומדייק בלשון רבינו הזקן בשו"ע שלו סוף סי' תצו מהשינוי שבין סעיף ז' לסעיף יא', ע"כ צ"ל שבסעיף ז' סומך על האמור בסעיף יא' שמוכיח על תחלתו שבמחלוקת תלוי הדבר, והוא עפ"י דרך רבינו הזקן בכ"מ בשו"ע שלו, להעתיק הדינים באופן ובמציאות שמצאם בהספרים והפוסקים שקדמו לו, וע"ד כלל הרמב"ם בכגון דא.

הרי כאן עלה על דעת השואל לפרש דעת אדמה"ז בשו"ע לחלק בין הנוסע מא"י לחו"ל, דשם מביא אדמה"ז להלכה רק את הדיעה דעיקר דינו כמקום שבא משם, לבין הנוסע מחו"ל לא"י, דמביא אדמה"ז שתי דיעות: דעת ה"ויש חולקין" שחייב בשני יו"ט, ואת הדיעה הראשונה שמביא בסתם דדינו כבין א"י ששומר רק יום אחד. והיה ס"ל להשואל דטעם חילוק זה הוא מפני, כי אף אם אורח מא"י הבא לחו"ל דינו כמקום שבא משם, אבל אורח מחו"ל הבא לא"י דינו כמקום שנסע לשם. שזוהי ממש אותה הסברא שכתב ב'התקשרות' שהו"ד לעיל.

וסברא זו שולל כ"ק רבינו באגרת זו! וכותב ד"מסוגיות בש"ס מובן שאין לחלק בזה כו'", והשינוי שמצא בשו"ע אדמה"ז אין בו מה לדייק, כי כ"ה דרך אדמה"ז לכתוב הדינים כמו שנמצאים בפוסקים שמהם מעתיק את דבריהם, וסברא זו היא דעת החכ"צ סי' קסז הדן שם לענין בני חו"ל שנתארחו בא"י, לכן הביא אדמה"ז סברתו לענין זה, אף שקיימת אותה סברא גם לענין בן א"י המתארח בחו"ל. אבל לדינא, כמו שסותם אדמה"ז לענין אורח מא"י בחו"ל דדינו כמקום שבא משם, כ"ה באורח מחו"ל הנמצא בא"י דדינו כמקום שבא משם שהוא חו"ל ועליו לשמור יו"ט שני ש"ג.

5] באג"ק לכ"ק אדמו"ר נשיאנו כרך י' (ג'שמח), ט"ז אדר תשט"ו, כותב למי שנסע מאה"ק לעבודת השחיטה בחו"ל ובני ביתו נשארו באה"ק, וזה"ל: "מ"ש אודות הנהגתו בנוגע ליו"ט שני של גלויות, צריך לנהוג ע"פ המובא בשו"ע, ומ"ש בשער הכולל הוא בנוגע לפרסום בהדבר שיעשו כל הענינים רק בצנעה..."

6] באג"ק לכ"ק אדמו"ר נשיאנו כרך יא (ג'תשעג), י"ד אלול תשט"ו, כ' בזה"ל: "במ"ש אודות הנהגתו ביו"ט שני הבע"ל, הרי כיון שהוא וכל ב"ב שיחי' נמצאים בחו"ל איני רואה בזה מקום לספק, ויחוג את המועדים הבאים לקראתנו לשלום ביום הראשון וביום השני".

7] בהיכל מנחם ח"ג עמ' נד מעתיק אג"ק לכ"ק אדמו"ר נשיאנו מתאריך ער"ח ניסן תש"כ להנהלת צא"ח באה"ק, ותוכנו שיזהרו שלא לקבוע ארוע באה"ק ביום א' דחוה"מ, וזה"ל: "כפי הנראה מהזמנתכם קבעתם את הכינוס ארצי ליום הרביעי ט"ז ניסן, אשר באה"ק ת"ו הוא יום א' דחוהמ"פ ובחו"ל הוא ב' דחג הפסח. ובזה הננו לעורר את תשומת לבבכם כי באם בתוך המזומנים והבאים לכינוס זה ימצאו גם אורחים מחו"ל הנמצאים כעת באה"ק ת"ו, יש לחוש שמשום טעות וכדומה עלולים הם לנסוע להכינוס באותו היום אשר עליהם כתושבי חו"ל לשמור את החג. אשר לכן, אם אמנם ישנה האפשרות שיבואו אורחים כנ"ל ועדיין לא שלחתם את ההזמנות, הי' כדאי - כדי להרים מכשול - לאחר את הכינוס ליום אחד, ולתכלית זו לשנות בהזמנות מ"ט"ז ל"טו"ב".

[דרך אגב יש להעיר מאגרת זו האחרונה לאלו המזמינים לסעודת ש"ק אנשים שאינם שומרי שבת שידוע שיסעו לשם, דמאגרת זו רואים עד כמה הזהיר כ"ק אדמו"ר שלא לארגן ארוע בא' דחוה"מ מחשש דאולי יסעו לשם מבני חו"ל].

מכל ציטוטים אלו ברורה הוראת כ"ק אדמו"ר כו"כ פעמים, דמי שדעתו לחזור למקומו עליו לשמור יו"ט כמקומו הראשון שבא משם – גם הנוסע מחו"ל לא"י.

ומה שכתבו המערכת בשולי הגליון של שערי הלכה ומנהג ח"ב אות ק"פ, המועתק בתחילת דברנו, שכה"ל הוא רק משנתו הראשונה של כ"ק אדמו"ר אבל משנתו האחרונה (באג"ק כרך יז ו'קצג מתאריך כ"ד ניסן תשי"ח) היא דגם מי שדעתו לחזור למקומו ינהג יו"ט כמקום שבא לשם, הערה זו היא טעות דמוכח! כדמוכח מכמה טעמים:

א. משנה "אחרונה" זו היא משנת תשי"ח. אמנם מובא לעיל גם משנת תש"כ – כמה שנים לאח"ז – שכ"ק אדמו"ר המשיך להורות כן.

ב. יתר מכן: באגרת ההיא מזהיר כ"ק אדמו"ר שלא לארגן ארוע בראשון דחוה"מ בא"י, "כי באם בתוך הזומנים והבאים לכינוס זה ימצאו גם אורחים מחו"ל הנמצאים כעת באה"ק ת"ו, יש לחוש שמשום טעות וכדומה עלולים הם לנסוע להכינוס באותו היום אשר עליהם כתושבי חו"ל לשמור את החג". והרי לפי פירוש הנ"ל שהרי הנהגה זו היא משנתו האחרונה של כ"ק אדמו"ר עצמו, ועל אנ"ש המתארחים בא"י לנהוג יום שני כחול, מאי איכפת לי'!

ג. אי אפשר לפרש את דברי כ"ק אדמו"ר באגרת משנת תשי"ח "מנהגנו בפועל וגם בפשיטות שינהג כמנהג המקום שבא לשם" דפירושו הוא חזרה ומשנה אחרונה ממה שהורה ההיפך מזה כל הזמן. דאיך יכתוב דכן נוהגים בפועל ובפשיטות בשעה שמפורסם הנהוג בכל העולם וגם בין רבני אנ"ש בזמן ההוא לפסוק דמי שדעתו לחזור למקומו ינהג כמנהג מקומו שבא משם, וגם כ"ק אדמו"ר עצמו הורה כן כמ"פ!

ד. עוד זאת: דגם בשנת תשל"ה – כו"כ שנים אחר "משנה אחרונה" זו של תשח"י – המשיך כ"ק אדמו"ר להפנות את האורחים הבאים מא"י אליו, אל רבנים בשאלה זו, והרבנים פסקו להם שישמרו יו"ט כמקום שבאו משם. כמפורש ב"המלך במסיבו" (ומקצת לשונו הועתק לעיל) כרך ב' יום ב דחגה"ס תשל"א, וזה"ל בשלימותו:

"שאלה: בענין הנהגת בני א"י הבאים להכא ביום טוב שני של גלויות, הרי כאשר שואלים מכ"ק אדמו"ר שליט"א כיצד לנהוג בפועל הוא מפנה את השואלים לרבנים. לכאורה, הרי ישנם דברים מפורשים שכתב זקנו של כ"ק אדמו"ר שליט"א הרה"ג הרה"ח וכו' רא"ד לאוואוט ב"שער הכולל" [פ"א ס"ב] שעליהם לנהוג כבני חו"ל וכו'?!

כ"ק אדמו"ר שליט"א: הרי לא אמרתי איזה רב – יכולים לבחור את הרב בעל "שער הכולל", שהרי הוא היה רב.

שאלה: לכאורה אפשר להוכיח כן ממ"ש מפורש בשו"ע אדמו"ר הזקן (במהדורא בתרא [ס"א סח"י]) בחצאי עיגול "ששורה קדושה עליונה בח"ל ביו"ט שני של גלויות. ולכן גם בני א"י הבאים לח"ל חייבים בקדושת היום אף שדעתם לחזור"?!

כ"ק אדמו"ר שליט"א: זהו עפ"י קבלה.

אחד המסובין: בענין זה הרי באים על דעת כ"ק אדמו"ר שליט"א!

כ"ק אדמו"ר שליט"א: צריכים לשאול רב אם זהו על דעת . . והאם בכל דבר עושה (האורח) על דעת?...". ע"כ.

הרי שכ"ק אדמו"ר המשיך גם כמה שנים אחר שנת תשח"י להפנות האורחים לרבנים שפסקו דינם כהמקום שבאו משם. והרי באגרת כ"ק אדמו"ר (חודש אדר שנת תשי"ג) המובאת לעיל כותב "הנה אנו אין לנו אלא הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר הורה לכמה מבני א"י שבאו לכאן ודעתם היתה לחזור, שינהגו כמנהג בני ארץ ישראל, ומובן אשר במילא כן הוא הדין ג"כ להיפך". ובאגרת דשנת תשי"א המובאת לעיל כותב: "וזאת למודעי שלא שמעתי הוראה זו בפירוש מכ"ק מו"ח אדמו"ר, אבל ראיתי כמה אנשים מאה"ק הבאים לחצרות קדשו שנהגו כן והי' זה בידיעתו".

א"כ זה עצמו מה שראה כ"ק אדמו"ר את "כמה אנשים מאה"ק הבאים לחצרות קודשו שנהגו כן והיה זה בידיעתו" נחשב כהוראה ברורה מכ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ עד כדי כך שכ' ע"ז "הנה אנו אין לנו אלא הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר הורה לכמה...".

מזה מובן בק"ו שאצל כ"ק אדמו"ר נשיאנו, לא רק שנהגו כן בידיעתו, אלא שהוא עצמו הפנה אותם לרבנים שהורו כן, עאכו"כ דזוהי הוראתו (בנוסף על כל האגרות הנ"ל בהן נותן הוראות מפורשות לנהוג יו"ט כמקום שבא משם).

מובן ג"כ שמ"ש בגליון 'התקשרות' לבסס הנהגה זו שהבאים מחו"ל לא"י שומרים רק יום אחד כבני א"י, אינו נכון. דמ"ש שם לחלק בין הנוסעים מא"י לחו"ל לבין הנוסעים מחו"ל לא"י, עפ"י דיוק וסתימת לשון שו"ע אדמה"ז בסו"ס תצו, הרי הובא לעיל דכ"ק אדמו"ר עצמו שולל דיוק זה, והורה לשמור שני ימים.

ומ"ש שם עוד שהנהגה זו מיוסדת ב"דברי הרבי ב'המלך במסיבו' ח"ב עמ' רה, שיכולים לבחור את הרב בעל 'שער הכולל' כהרב הפוסק בזה, הרי כ"ק אדמו"ר בפירוש לא רצה להורות בזה לרבים, כאשר כ' באגרת דשנת תשי"א "ולפלא קצת, שהרי שאלה היא למורה הוראה". דמטעם זה שלח את השואלים לרבנים. ואותו השואל "לחץ" על כ"ק ותבע מדוע אינו מורה כא"ז, ותבע "לכאורה, הרי ישנם דברים מפורשים שכתב זקנו – של כ"ק אדמו"ר שליט"א – הרה"ג הרה"ח וכו' רא"ד לאוואוט ב"שער הכולל" [פ"א ס"ב] שעליהם לנהוג כבני חו"ל וכו'?!", מובן שאין להביא שום הוכחה מזה שכ"ק לא הורה אז מפורש דוקא דלא כא"ז, אלא המשיך כמנהגו מאז לתת הברירה ביד הרבנים, אע"פ שבאגרות פרטיות הורה דלא כא"ז.

עוד זאת, הרי מועתק לעיל דכ"ק אדמו"ר החשיב את מה שנוהגין שני ימים בידיעת כ"ק אדמו"ר הריי"ץ להוראתו, וכ"ש הוא דמה שכ"ק אדמו"ר עצמו שלח לרבנים בידעו שיפסקו כן נחשב זה להוראתו. והרי למיטב ידיעתי גם כמ"פ אחר ארוע זה - הכתוב בהמלך במסיבו מתשרי שנת תשל"ה, המשיך כ"ק אדמו"ר לעשות כן - להפנות אורחים לרבנים שפסקו לנהוג כמקום שבאו משם.

יתר על כן – ממקומו הוא מוכרע, כי בהמלך במסיבו (שם בקטע ההוא בהמשך - נעתק לעיל) שאל אחד מהמסובין משער הכולל ומהדו"ת דשו"ע אדמה"ז שפוסק דאורחים לחו"ל ישמרו שני ימים, וע"ז ענה כ"ק אדמו"ר ד"הוא רק עפ"י הקבלה". שוב שאל אחד מהמסובין "הרי באים על דעת כ"ק אדמו"ר שליט"א!", וענה "צריכים לשאול רב אם זהו על דעת . . והאם בכל דבר עושה (האורח) על דעת?".

הרי שבאותו מעמד עצמו המשיך כ"ק אדמו"ר להורות שדין האורחים כמקום שבאו משם, דלא כשער הכולל ומהדו"ת דשו"ע אדמה"ז, וכל השקו"ט הוא רק האם נחשבים הם כ'אין דעתם לחזור' מכיון שאין להם דעת עצמי כי באים ע"ד כ"ק אדמו"ר. אבל באם (כפי שאמר כ"ק אדמו"ר) יש בדעת להאורחים לחזור, הנה פשוט דישמרו שני ימים, כי דין האורחים כמקום שבאו משם.

אלא שנשאר לנו לבאר את דברי כ"ק אדמו"ר המובאים בתחילת דברנו באג"ק כרך יז (ו'קצג), שבספר שערי הלכה ומנהג ח"ב אות ק"פ פירש דאגרת זו היא "בבחי' משנה אחרונה".

ואעתיק עוה"פ לשונו הק': במענה למכתבו . . בו כותב . . בן ארץ ישראל שנסע עם ב"ב לחו"ל, איך ינהג בהנוגע ליו"ט שני של גלויות. . מנהגנו בפועל וגם בפשיטות שינהג כמנהג המקום שבא לשם, ובפרט שבא עם ב"ב, וה"ה להיפך, בן חו"ל שנסע עם ב"ב לאה"ק ת"ו נוהג כמנהג ארץ ישראל, ומובן שהנ"ל הוא אפילו באם קס"ד לחזור לאחר זמן למקום שבא משם (כי באם נסע ע"מ להשתקע, הנה מאי קמ"ל)".

הנה מה שהביא לטעות זו - לפרש שיש כאן איזו "משנה אחרונה" - הוא אי-הבנה בתיבות "ומובן שהנ"ל הוא אפילו באם קס"ד לחזור לאחר זמן למקום שבא משם" כי לא הבינו כוונת תיבות אלו ופירשום כסתם דעתו לחזור. אבל פשוט הדבר דמיירי כאן בסוג מיוחד של דעתו לחזור, כידוע לעל המעיין בסוגיא זו.

כי שלש שיטות כלליות הן בדין יו"ט לאורח שדעתו לחזור: דעת החכם צבי, היעב"ץ, וכן נראה דעת אדמה"ז במהדו"ת דשו"ע, והשער הכולל, הוא דלענין יו"ט לא נוגע כלל מה שדעתו לחזור, וכל הנמצאים בחו"ל שומרים שני ימים וכל הנמצאים בא"י שומרים יום אחד.

אומנם דעת הב"י, המג"א, הפר"ח וכו' הוא דדין יו"ט הוא כדין חלוקי מנהגים שבין מקום למקום, דמי שדעתו לחזור נוהג כחומרי מקום שבא משם. אכן בזה עצמו - דין של אורח במקומות החלוקים במנהג - נחלקו הפוסקים.

דעת הפר"ח (או"ח סי' תסח) הוא שלא ניתן שום שיעור ומדה מתי בדעתו לחזור למקומו, דגם מי שדעתו לחזור רק אחר כמה שנים, נחשב כדעתו לחזור.

אבל דעת הרדב"ז (שו"ת ח"ד סי' עג) הוא דרק מי שדעתו לחזור מיד, כמו מי שבא למכור או לקנות סחורה, ותיכף אח"כ יחזור למקומו, רק הוא נוהג בצנעא עכ"פ בקולות המקום שיצא משם. אבל מי שדעתו "לחזור לאחר זמן", כמו "הבאים לישא וליתן ולהרויח או לעשות מלאכתו או ללמוד תורה", אף שמכיון שסו"ס דעתם לחזור נחשבים הם עדיין בעצם כבני מקומם הראשון וחייבים בחומרות מקומם בראשון, מ"מ מכיון שנשארים משך זמן במקום שאליו נסעו, ע"כ אסורים לנהוג בקולות מקומם הראשון גם בצנעה.

ובזה יובנו דברי כ"ק אדמו"ר שכותב "ומובן שהנ"ל הוא אפילו באם קס"ד לחזור לאחר זמן למקום שבא משם". דאין המדובר כאן במי שדעתו לחזור מיד למקומו, דאז פשוט דדינו כמקומו הראשון, וכמובא לעיל מכ"מ באגרות כ"ק אדמו"ר. אבל כאשר דעתו לחזור רק לאחר זמן, אז יש מקום לספק מכיון שיש פלוגתא בין הפוסקים. וזהו דיוק לשון כ"ק אדמו"ר שבנוגע "בן ארץ ישראל שנסע עם ב"ב לחו"ל, איך ינהג בהנוגע ליו"ט שני של גלויות" כותב "שינהג כמנהג המקום שבא לשם ובפרט שבא עם ב"ב". ז.א. דגם אם לא היה בא עם ב"ב עליו לנהוג שני ימים, לא רק כאשר בא להשתקע כי אם "אפילו באם קס"ד לחזור לאחר זמן למקום שבא משם". משא"כ בנידון בן חו"ל שנסע לאה"ק, משנה לשונו וכותב "בן חו"ל שנסע עם ב"ב לאה"ק ת"ו נוהג כמנהג ארץ ישראל", דכאן לא כותב "ובפרט" כי כאן מדובר רק בהנוסע עם ב"ב, דאז נחשב כעוקר דירתו בקביעות אף שאין דעתו להשתקע, אבל בלי ב"ב, הנה גם הרדב"ז מסכים דאף החוזר רק לאחר זמן אינו נוהג בקולות המקום שנסע לשם, כי עדיין דיני מקומו הראשון עליו.

למסקנה, בזמננו שזכינו לזה שהוראות כ"ק אדמו"ר באגרותיו נדפסו ונתפרסמו, עלינו לנהוג דלא כמהד"ת דשו"ע אדמה"ז והשער הכולל, כ"א כמהד"ק. דהיינו, שהנוסע מחו"ל לא"י והנוסע מא"י לחו"ל יש להם את אותו הדין, דבאם דעתם לחזור למקומם – יש להם דין יו"ט של המקום שבאו משם.

מי שנשאר משך זמן במקום שנסע לשם, ודעתו לחזור רק אחר זמן ממושך, חייב גם בצנעה לנהוג כחומרת המקום שבא לשם (בנוסף לזה דאדמה"ז פוסק בסי' תצו כהאומרים דעשיית מלאכה א"א להעשות בצנעה ואסורה בלא"ה בחו"ל).

מי שנוסע עם אשתו נחשב מיד כעוקר דירתו בקביעות למקום שנסע שם, ונוהג בכל, כמקום שאליו נסע.

דרך אגב: נוסף להמובא לעיל, דן כ"ק אדמו"ר כמ"פ באגרותיו אודות הנוסע עם ב"ב: בשערי הלכה ומנהג חלק ב' אות ק"פ (לקו"ש כרך י"ז עמ' 504) מובאת מענתו לשאלה של מי שנסע עם אשתו לחו"ל למשך שנתיים, והגרצ"פ פראנק מירושלים פסק שינהוג רק יום אחד, כדין מי שדעתו לחזור. אך מצב הכספי שלהם השתנה ונשארו זמן נוסף בחו"ל, ושאלו מכ"ק אדמו"ר מה לעשות עכשיו עם יו"ט שני ש"ג. כ"ק אדמו"ר ענה: "תמוה ביותר לפסוק כהפר"ח (סתס"ח) נגד הרגב"ז שהוא דוקא שהובא לפסק הלכה בכל האחרונים: מג"א (סי' תצו), באר היטב, רבנו הזקן, ערוך השלחן, משנה ברורה, נמוקי או"ח (להגה"צ ממונקאטש) [בפרט בנדו"ד שיצאו להרויח – אפשר גם הפר"ח מודה – עיי"ש. והעובדא תוכיח – שמאריך שהותו בחו"ל יותר על המשוער]. ולדעתי פשיטא שינהג יו"ט שני של גלויות". עכלה"ק.

מדברי כ"ק אדמו"ר יוצא דמי שדעתו לחזור רק "לאחר זמן" ויצא עם אשתו, י"ל דגם הפר"ח מודה דנחשב כבן המקום שנסע לשם. כי בסימן תסח כותב הפר"ח דכאשר עקר דירתו כדי לשאת ולתת ולהרויח במקום שבא לשם, נחשב כקובע דירתו שם, כי כל שמוצא שם פרנסה בריוח אינו זז משם. אבל כשעקר דירתו מפחד מגיפה וכיוצא בה, נחשב כדעתו לחזור. אבל אנו נוהגין כהרדב"ז דגם מי שדעתו לחזור מיד, אם נסע עם אשתו נעשה כבן המקום שנסע לשם. וכן הורה כ"ק אדמו"ר עוד כמ"פ – ראה שערי הלכה ומנהג חלק ה' אות לט, אג"ק כרך יא (ג'תשעג), כרך כה (ט'תסד).

אמנם יש פוסקי זמננו (אגר"מ או"ח ח"ג סי' עד. שבט הלוי ח"ה סי' סד) האומרים דבזמן הזה שהנסיעה ממקום למקום היא דבר קל, אף כשנסע עם אשתו נחשב כדעתו לחזור. ולכאורה הרי לשון הרדב"ז- הובא בשו"ע אדה"ז סי' תצו - הוא "העוקר דירתו עם אשתו". ולכאורה מנין לו לכ"ק אדמו"ר דהרדב"ז מיירי גם באורחים הנוסעים לביקור.

אלא שלכאורה יש להוכיח כן מדברי הרדב"ז, שתחילה כותב דדין דעתו לחזור הוא רק במי שדעתו לחזור מיד, ולא בדעתו לחזור רק לאחר זמן. ואח"כ כותב "ואם עקר דירתו משם ואשתו ובניו, אע"פ שדעתו לחזור להתיישב בא"י לא נקרא דעתו לחזור". ופשטות לשונו מורה דקאי על מאי דשביק מיני', דגם בדעתו לחזור מיד דינו כן. אלא דכפה"נ שכ"ק אדמו"ר הורה כמ"פ שטוב יותר שלא לנסוע לא"י כאורח על החג עם אשתו, שלא ליכנס בספק זה.

גם יוצא מכ"ק אדמו"ר, דדעת הרדב"ז כן גם בנוסע עם אשתו מחו"ל לא"י, וכותב (באגרות שצויינו מקומם לעיל) לזוג מחו"ל שהוזמנו לבוא לאה"ק לחג: "שאלה לרב דחב"ד (ביטול יום טוב שני של גלויות וכו')". ולזוג שנסעו לאה"ק לאחד החגים "יבררו פסק דין רב, בנוגע ליו"ט של גלויות כיון שנוסעים יחד". וכן כותב באג"מ הנ"ל דדעת הרדב"ז כן גם בנוסע לא"י, וזה דלא כמ"ש באנציקלופדי' תלמודית כרך כג ערך יו"ט ב' ש"ג (הערה 1335) דרק הפר"ח משווה דין נוסע לא"י לדין נוסע לחו"ל (והוא ס"ל כן רק בנוסע למשך זמן כנ"ל), אבל הרדב"ז מיירי רק בנוסע לא"י.

אמנם מוכח מכ"ק אדמו"ר דגם הנוסע לא"י עם אשתו רק על החג, דינו כן להרדב"ז.

עכ"פ לסיכום, אלו הנוסעים מחו"ל ללמוד בישיבה בא"י ובדעתם ובדעת הוריהם שיחזרו לחו"ל, הורה כ"ק אדמו"ר כמ"פ באגרותיו שעליהם לשמור שני ימים.

להוסיף דגם אם היה מקום להורות כדעת שער הכולל עפ"י מ"ש בהמלך במסיבו, הרי הנידון שם הוא לענין אורחים מא"י שבאו על יו"ט לחו"ל, אבל אין הוכחה מזה להתיר אורחים הבאים מחו"ל לא"י לשמור רק יום אחד, שהרי במשמרת שלום להר"ש מקאיידנאוו סימן לב אות ד', פוסק לשני הצדדין לחומרא, ואף דבאורח מא"י שבא לחו"ל מביא שם שתי הדעות, גם סברת אדה"ז במהדו"ת דדינו כבן חו"ל, מ"מ באורח מחו"ל הנוסע לא"י פוסק שחייב להחמיר לשמור שני הימים.

גם להוסיף, דבשמועות וסיפורים להר' רפאל כהן ח"ב אות י"ב מביא שאמר אדה"ז "אי איישר חילי הייתי מנהיג יו"ט שני בא"י". יש אומנם דיעה כזו בראשונים דתקנת חכמים לעשות יו"ט שני בזה"ז חלה תקנה זו גם על בני א"י, והוא שיטת הראב"ד בהשגותיו על בעה"מ פסחים נ"א, לפמ"ש במנחת אלעזר ח"ה סי' י', וכ"כ סברא זו היעב"ץ ח"א סי' קסח. גם לפי רוב הראשונים החולקים ע"ז, יש אולי לבאר דבריו אלו של אדמה"ז לפי דעת (הב"י, הרדב"ז, פר"ח, מג"א כו') הסוברים דדין יו"ט שני ש"ג תלוי בדין חילוקי מנהגים שבין עיר לעיר. והרי שיטתו של הרמב"ם בחילוקי מנהגים שבין מקום למקום היא, דגם מי שאין דעתו כלל לחזור למקומו הראשון, נשארים עליו ועל כל יו"ח כל חיובי מנהגי המקום הראשון שבא משם, רק דאינו משנה מפני המחלוקת (ראה שו"ע יו"ד רי"ד, ופר"ח או"ח רס"ח, אלא דהפר"ח מבאר דלדעת הרמב"ם עצמו שונה דין יו"ט ב' ש"ג בזה). נמצא דחיוב יו"ט שני ש"ג אינו תלוי כלל במקום שנמצא, כ"א דחיוב זה חל על יו"ח של בני חו"ל בזמן הש"ס, דמנהג שקיבלו עליהם התחייבו בו כל יו"ח לדורותיהם בכל מקום שנמצאים. והרי עכשיו רוב בני א"י הם יו"ח של בני חו"ל מלפני כמה דורות, ובמקום שיש צבור שלם י"א (הלכות קטנות ח"א סי' ד') שלא שייך בזה מחלוקת כלל. וכאן הוא יתר מזה, כי רוב החונים בא"י הם יו"ח חו"ל, ולפי סברא זו כולם חייבים ביו"ט שני ש"ג, ואין כאן חשש מחלוקת כלל!

ואף דלפועל לא פסק אדה"ז כן, אבל לכאורה די בזה לסניף ותוספת טעם שלא להקל על המקובל בלא"ה מכבר, ועל המבואר מכ"מ באגה"ק כ"ק אדמו"ר, דמי שדעתו לחזור לחו"ל עושה שני ימים.