בקובץ העבר (ע' 134) כתב הרב י. ש. לבאר שיש ב' טעמים בחיוב קבלת פני רבו: א) ללמוד ממנו תורה. ב) כבוד הרב. ולפי"ז תירץ קושית הפנ"י איך מדייקים משונמית שיש חיוב לקבל פני רבו הרי נשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא. אבל אם ננקוט שהוא מטעם כבוד, הרי אשה ג"כ חייבת בכבוד הרב וכו'.

ולהעיר: א) שבספר חסידים מבואר לכאו' ההיפך, שכתב בסי' שי"ג: "חייב אדם ללמד לבנותיו המצות כגון פסקי הלכות (ומאריך בכמה ראיות ומסיים) והשונמית הולכת ושומעת הדרשה מפי אלישע שהרי אמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת מכלל דבחודש ושבת הולכת". הרי מפורש שאדרבה היות שיש כאן לימוד הלכות פסוקות לכן דווקא אשה מחויבת ג"כ בזה.

ב) הכותב רוצה להוכיח מדברי הפמ"ג שהחיוב הוא משום לימוד תורה מהרב, ולדידי הדבר צ"ע, דהנה המ"א סי' תקנ"ד [מה שנדפס בקובץ תקנ"ב הוא ט"ס] ס"ק י"ב מוכיח מהגמ' בחגיגה (ה, ב) 'רבי יעקב איש כפר חיטייא הוה מקביל אפי' דרבי כל יומא', דיש מצוה - אך לא חיוב - לקבל פני רבו בכל יום, וע"ז מקשה באלי' רבה והובא גם במחה"ש דא"כ אמאי שאל בעל השונמית אותה, מדוע את הולכת אליו היום, הן היום לא חודש ולא שבת הרי בכל יום יש ג"כ מצוה, וכנ"ל? וע"ז מתרץ הפרי מגדים: "וי"ל מצוה שמא ישמע ממנו איזה דבר תורה, משא"כ אשה לאו בנות תורה הוית", והגם שמחופיא אכן נראה שסובר שהטעם הוא משום לימוד, אבל כד דייקת אפ"ל להיפך, דהרי סוכ"ס יישאר הקושיא מדוע בשבת ויו"ט היא כן חייבת ללכת הרי 'אשה לאו בנות תורה הן', ע"כ דהוא משום כבוד הרב, ובזה אשה ג"כ חייבת, ורק לבאר המצוה ללכת כל יום זהו משום שישמע ממנו דבר תורה. אבל ברגלים הוא אכן משם כבוד התורה.

ג) הכותב מביא סיפור בלי מקור שמישהו שאל את הראגצ'ובער חקירה הנ"ל, אם החיוב הוא בכדי ללמוד תורה או מדין כבוד הרב. וענה, שיש לו שבע עשרה ראיות לכאן ולכאן. ולהעיר ש'במגדל עז' ע' 53 כותב הרב י. מ. בשם הרב ש. ג. ע"ה שביקר את הגאון ואמר לו עתה באת אל הרבי ללינגראד, והשיבו כן, באתי ללניגרד לרבי. אך הרגצ'ובי לא הניחו: באת ללנגראד לרבי או לרבי ללנגראד, והרי שבע עשרה נפק"מ להלכה בין אופן לאופן, ולא פירש דבריו, ורק ניאות לומר שאחת הנפק"מ היא: שאם בא לרבי הרי הוא פטור מסוכה, ואם בא ללנגראד חייב "ושאר שש עשרה הנפק"מ שבור לעצמך את הראש", ע"כ. ואולי החילוק הוא "לרבי ללנינגראד" הוא ללמוד תורה ממנו, שבזה הדגש הוא "רבי". "לנינגראד לרבי", הוא כבוד הרב לכבדו במקום שנמצא, וכ' ובזה הי' לראג'צובי טו"ב נפק"מ להלכה.

ד) עוד כתב שם לתלות בחקירה זו אם יש חיוב קבלת פני רבו בזמן הזה, ומביא בזה פלוגתא בין דעת הנו"ב (בשו"ת או"ח מהדו"ת סי' צ"ד) דבזה"ז שאין מקבלין פני שכינה ברגל, ליכא חיוב קבלת פני רבו, שלא יהא כבוד הרב מרובה מכבוד שמים (קידושין לג, ב). ובין דברי 'היערות דבש' שאדרבא היות שאין יכולת לקבל פני שכינה, לכן יקבל פני הרב תמורת זה. ולפי"ז כתב בקובץ שם, דלדעת המפרשים שהחיוב הוא משום ללמוד תורה מרבו גם בזה"ז יהי' חיוב זה, ובפרט שאינו מגרע בכבוד שמים, וכו'.

אבל באמת אם ידייק בנו"ב יראה, שגם הוא סבור שהטעם הוא משום לימוד, ובכ"ז ביאר שאינו נוהג בזמה"ז. דכתב: "מהאי קרא (דמדוע את הולכת וגו') ילפינן דבשבת וחדש שיש בו תוספת קדושה, שהרי יש בו קרבן מוסף, יש מקום לקבל פני רבו, שגם על הרב ניתוסף אז שפע להשפיע על תלמידו וה"ה ברגלים" הרי מבואר בדעתו שהקבלת פני רבו הוא ג"כ לשם לימוד מהרב. השפע שיקבל ממנו, ובכ"ז לא ינהוג בזה"ז.

אבל במחשבה שני', במקום להקשות על הרב הכותב, הקושיא היא אכן בדברי הנו"ב עצמו, הרי הוא כותב שכל הטעם שאינו נוהג בזמה"ז הוא שלא יהא כבוד רבו מרובה מכבוד שמים, אבל אם ההליכה הוא בגלל השפע שנשפע בו וישפיע לתלמידיו, א"כ, הרי המטרה היא לימוד מהרב, ולא רק לכבודו. ומדוע שיפטור בזמה"ז?!

וכן כתב שם הנו"ב בתו"ד: "בזמן הזה שאין אנחנו הולכים לקבל פני השכינה אין מקום להטיל חיוב להקביל פני רבו כלל, כשאינו הולך בלאו הכי ללמוד ממנו, אלא שילך רק לקבל פניו". הרי אה"נ גם לדעת הנו"ב אם הולך ללמוד תורה ממנו, לא יפטר ממצות קבלת פני רבו אף בזמה"ז, וכדברי הכותב ודברי הנו"ב צ"ב.