בגליון תתקמא (עמ' 150 ואילך) כתבתי שמסופק אני מה יהיה הדין במי שאכל דברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם וגם אכל דברים שאין טעונים ברכה לאחריהם במקומם, והלך למקום אחר, אם צריך לברך עוד הפעם ברכה ראשונה על המאכל שאינו טעון ברכה לאחריו במקום השני, או שכשחוזר לאכול אותו במקום הראשון.

ועל זה כתב הרב ש.פ.ר. שי' בגליון תתקמב (עמ' 86), וז"ל: "...ומכיוון שהאוכל והשותה חייב לחזור למקומו לברך ברכה אחרונה אין עמידתו והליכתו למקום אחר גמר סעודתו . . מכיוון שההלכה קבעה שלא גמר סעודתו ולא עקר ממקומו", עכ"ל.

אבל ראיתי בקצות השולחן בסי' נז בבדי השולחן ס"ק ה שאכן מסתפק בזה, וז"ל: "ויש להסתפק במי שאכל דבר הטעון ברכה לאחריו במקומו כגון מין ז' ושתה גם משקה, והלך אח"כ לחדר אחר, אם צריך לברך על המשקה, ואם חוזר למקומו הראשון י"ל דא"צ לברך על המשקה כיוון שהי' צריך לחזור למקומו כדי לברך ב"א על המין ז' נמצא שעדיין הוא קבוע במקומו הראשון, וכמו בני חבורה שעקרו והניחו א' מהם שנשארה קביעותם במקומם הראשון . . ה"נ השאירו הב"א על המין ז' שמזקיקם לחזור למקומם. וי"ל ג"כ דשאני כאן שהרי יכולים לגמור אכילת המין ז' כאן ולברך כאן ב"א", עכ"ל. ועיין שם שהאריך בזה והניח בצ"ע.