בהמשך למ"ש בגליון העבר (עמ' 102) בדיני נזיר, יש להעיר:

א. להמובא שם שאלת הרבי הרש"ב איך נהג הרגצובי, שהי' נזיר, בשתיית הד' כוסות – להעיר: הרמב"ם בהל' נזירות פ"ז הי"א כותב: "אסור ביין המצוה כיין הרשות . . ואיך צריך לומר שהוא אסור ביין קדוש והבדלה שאינו אלא מדברי סופרים". ועפי"ז למרות שהרמב"ם לא הזכיר זה, מכיון ששתיית הד' כוסות היא ג"כ רק מדברי סופרים, י"ל אשר הנזיר אסור בשתייתם.

ב. לדברי הרבי הרש"ב שמכיון שמצות לאו ליהנות ניתנו הי' מותר לשתות, להעיר מדברי הר"ן (נדרים טו, ב): "י"ל דכי אמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו ה"מ לומר שאין קיום המצות חשוב הנאה, אבל מ"מ אי מתהני גופי' בהדי' דמקיים המצוה הנאה מקרי". והרי בשתיית יין, בהדי דמקיים מצות ד' כוסות מתהני גופי', וכנהנה מקרי.

ג. בהל' נדרים פ"ג ה"ו כותב הרמב"ם: "כיצד חלים הנדרים על דברי מצוה כדברי הרשות, האומר הרי המצה בלילי הפסח אסורה עליו, הרי ישיבת הסוכה בחג הסוכות אסורה עליו והרי התפילין אסורות בנטילה עליו הרי אלו אסורין עליו". וברדב"ז שם: "כי בנדרים האיסור הוא איסור חפצא1 משא"כ בשבועה הוא איסור גברא, כפי שהרמב"ם ממשיך שם בהלכה ז. וא"ת למה הוצרך להוסיף 'האומר הרי מצה בלילי פסח אסורה עליו', והלא כל החלוקות שהזכיר התנא אנו צריכים להם צריכות ורבינו בא להוסיף עליהם. וי"ל דכל החלוקות שהזכיר הם מצות שאין בהם הנאה ואיכא לאקשויי עלייהו והא כיון דמצות לאו ליהנות ניתנו הרי אינו נהנה מן הסוכה לא מן התפילין ולא מן הלולב, לפיכך חיסר רבינו אכילת מצה בפסיח דאית בי' הנאה וע"כ הנדר חייל עליו, וה"ה להנך, וטעמא כיון דאסר ישיבת סוכה עליו אעפ"י שאין לו בה הנאה - חל הנדר, וכי חל הנדר על אכילת מצה לא מפני שישי הנאה אלא אפילו לא הי' בה הנאה חל הנדר דומה דהנך". ועפ"ז לכאורה י"ל דנזיר אסור בשתיית ד' כוסות, אעפ"י שיש בזה הנאה, ע"ד' אכילת מצה הנ"ל.

1) לכללות הענין ראה אנציקלופדי' תלמודית ערך נזיר (כרך במ עמ' עט ואילך). ולהעיר גם מפירש"י (נזיר ד, א) ד"ה 'והרי מושבע', ובתוס' שם ד"ה 'מאי היא'.