חבר מערכת 'אוצר החסידים'
בשו"ע רבינו, במהדורא בתרא ס"ד סעי' א, כתב "נטילת ידים לתפילה אינה אלא משום נקיון, אין צריך כלי ולא כח נותן ולא מים כשרים".
והעיר על זה בספר משכנות יעקב ב"קונטרס הגהות על שו"ע הרב" (מאת הרב שמואל צבי וויינפלד ירושלים תשמב): "תימא אמאי לא הובא דלכתחילה צריך להקפיד כמו לסעודה לכל דבר מכל שכן לענין מים פסולים, עיין במג"א בשם הזהר דצריך להזהר כמו לסעודה".
בשו"ע רבינו סי' פט סעי' א, כתב "עלות השחר הוא אור הנוצץ במזרח מהלך ד' מילין קודם נץ החמה.
ובשיטת רבינו כתב הרה"ג הרה"ח שלום מאראזאוו שי' בארוכה בשיטת רבינו בקובץ רז"ש עמ' 172. ויש להוסיף שבקובץ "צפונות" גליון ז עמ' נז ואילך, ובגיליון מאמר מהרה"ג יעקב יצחק ניימאן שי' ממענטראעל, ובספר בירור הלכה תניינא או"ח סי' פט להרה"ג יחיאל אברהם זילבר בעיקר בשיטת רבינו.
בשו"ע רבינו הוצאה חדשה לא ציינו לזה.
כפר חב"ד, אה"ק
הנה יש כמה המקילים לדבר בתפילין גם דברי חול. וחשבתי להעיר, דמבלי להכנס לשקו"ט בענין היסח הדעת, לכאורה יש להמנע מלדבר בתפילין (דרש"י עכ"פ) מחמת ענין צדדי.
והוא ממכתב רבינו (לקו"ש חכ"א עמ' 358) בנוגע להנחת תפילין דר"ת שלכתחלה יש להניחם מיד אחרי התפילה, כיון שאז מקושר לברכת התפילין דרש"י. ואף שיש הפסק של התפילה (וא"כ מהי העדיפות להניח מיד לאחרי התפילה, לגבי כל היום), מבאר רבינו "שאינו דומה הפסק תפלה להפסק עניני חול". ולפ"ז נמצא לכאורה שאם מדברים דברי חול יהיה הפסק בין ברכת התפילין להנחת תפילין דר"ת.
ולא באתי אלא להעיר.
Download PDF