בגליון תתעג (עמ' 75) כתב הרב משה רבינוביץ שיחי' על מה שכתבתי בענין הכר ציר וז"ל: "מ"ש להביא ראי' מהגמ' במנחות דתמיד אזלינן בתר היכר ציר מזה שהפי' "בי נשי" הוא עפ"י מ"ש רש"י במס' ערובין שלבי נשי לא הי' פתח לרה"ר, אתמהה!

דהרי הכותב בעצמו מביא שברש"י מנחות כתוב מפורש שאכן כן היתה יציאה מהבי נשי לרה"ר, ולכאורה לפ"ז הרי רש"י סותר דברי עצמו? ועל סמך סתירה זו החליט שהעיקר הוא כפירוש רש"י בעירובין, ומזה מקור למנהגנו לילך בתר היכר ציר!

אבל באמת קושיתו מעיקרא ליתא, שהרי פשוט שלא כל הבתים אפי' בזמן הש"ס נבנו בסגנון אחיד, וכל בית שהי' לו בי נשי – מקום שהנשים יושבות – בהכרח שלא נבנה באותו מידה ובאותן יציאות כו', והבי נשי שבעירובין ע"כ שלא הי' לו יציאה לרה"ר כדמוכח מהגמ' וכפי שפירש רש"י שם, והבי נשי שבמנחות כן הי' לו יציאה לרה"ר וכפי שפירש רש"י במנחות, וק"ל". עכ"ל הכותב.

והנה הראי' שמביא היא סתירתו! דהנה נניח שכן הוא "שלא כל הבתים אפי' בזמן הש"ס נבנו בסגנון אחיד" א"כ היה להגמ' לפרש ולא לסתום שכאן (במנחות לג, א) מדובר אך ורק בבי נשי שיש לו פתח לרה"ר (שלא לטעות ולומר שכל מיני בי נשי הולכין אחר היכר ציר).

ודברי רש"י אינם סותרים זא"ז, אלא שבעירובין (סח, א) מדובר אך ורק בבי נשי שאין להם פתח לרה"ר (והגמ' לא היתה צריכה לפרשו שם דהא הוא מוכח מעצמו), ובמנחות (כיון שהגמ' אינו מחלק) מדובר בב' מיני בי נשי (בין שיש או שאין לה פתח לרה"ר) ורש"י כאן מוסיף שכאן הוא גם בשיש לה פתח לרה"ר.