דומ"ץ קהילת חב"ד לונדון
מתוך ס' נתיבים בשדה השליחות ח"ב
א) בעריכת הזמנות, גם לשמחות משפחתיות וכו', יש להימנע מלהשתמש בכתב אשורית עם תגין[1].
ב) בקביעות תאריך לאירוע, "יש להשתדל ככל האפשרי שלא תהי' הקביעות ביום הראשון"[2].
ג) המדפיס תמונה של ספר-תורה פתוח - והדבר מצוי בהזמנות לכתיבת או סיום והכנסת ספר-תורה[3] - יזהר שלא יֵירָאוּ בה השמות של הקב"ה שאסור למחקן[4]. לכן יבחר עמוד שאין בו שום שם קודש כלל (או מתוך מגילת אסתר). וכמו כן יזהר בזה בתמונות של [תלמיד המעיין ב]סדור תפלה או חומש[5].
ד) בציור של נרות שבת-קודש: "בין ב' הנרות - כדאי שיהי' נר א' קטן"[6]. עוד ענייני ציור - בפרק 'ענייני בית הכנסת' סט"ז.
ה) לאחד שפירסם אירוע 'גבינה עם שאמפיין', הורה לו כ"ק אדמו"ר זי"ע שחייב להבהיר דהיינו Kosher Champagne, כי 'שאמפיין' סתם אינו כשר[7].
ו) על חשש רבית בקובע מחיר מוזל למי שיקדים לשלם (Discount for payment in advance) - ראה נתיבים בשדה השליחות ח"א[8].
ז) הנחיות לטכס של הנחת 'אבן פינה': א) להשמיע דברי תורה[9];ב) שתיעשה על ידי תינוקות של בית רבן, הבל שאין בו חטא; ג) שתהא אבן שבידי שמים (לאפוקי לבינה), אף שאח"כ יש להוסיף מלט [צעמענט]; ד) לא להניח מגילת-זכרון מתחת האבן[10].
ח) עושים שמחה ומשתה בחנוכת הבית[11].
ט) "קול באשה ערוה"[12], והיינו בקול של זמר[13]. ואסור לשמוע קול ערוה[14]. ובדבר שירה של בנות[15] קטנות[16] בנוכחות גברים: יש מחמירים מגיל ג' שנים ואילך[17], ויש מקילים בפחות משש שנים[18], ויש מתירים לעת הצורך עד גיל י"א[19].
י) יש לחשוש להאיסור של "לא יהיה כלי גבר על אשה וגו'"[20] שגם פריט אחד של לבוש המיוחד לגבר לא תלבש. ויש ליזהר בזה בהצגות וכיו"ב[21].
יא) בכל אירוע שאנו עורכים יש להבטיח שלא תהא תערובות של גברים ונשים[22].
יב) הקריאה ברשימה של אורחים היא אסורה בשבת[23], מחשש שימחוק אחד מהשמות. בשמש התירו, כי הוא אינו מורשה להוריד מהשמות, אבל בעל-הבית אסור - ואף לדבר מצוה אסור. ומי שמארח אורחים רבים וצריך לעיין ברשימה מי ישב על יד מי וכדומה, יקרא הרשימה יחד עם זולתו, כי בשנים אין לחשוש שיבוא למחוק[24]. ואולי יש להקל כאשר קורא בנוכחות רבים, שאז אין חשש שיבוא למחוק[25].
יג) "אסור להטיל גורל בשבת אפילו על ידי נכרי"[26].ולכן, באירוע כגון 'מסיבת שבת', אין להגריל פרס בין הילדים המשתתפים.
יד) במסגרת הפרסים בפעילות חינוכיות, ראוי להגריל ספרי קודש[27]; ולקהל של נשים - פמוטים[28]. להבדיל - אין לכלול כדורגל (football) בין הפרסים[29].
טו) 'אחיזת עיניים': לדעת רוב הפוסקים האיסור של אחיזת עיניים הוא אף כשפעולתו היא רק על ידי קלות ומהירות התנועה. ויש שאסרו גם להניח לילדים להסתכל במעשיו[30].
טז) שעשוע לילדים שצייר מומחה מצייר על פני התינוקות צורות שונות בצבעים שונים, ובלע"ז: (Face-Painting). מכיון שאין הציורים מתקיימים אין לחשוש ל'כתובת קעקע' אף מדרבנן[31].
יז) אסור להשתתף במופעות של עכו"ם, כגון טיאטרון וקרקס, ספורט וכיוצא בזה[32].
יט) בהכנת דברי אוכל - יש להשתדל שבני ובנות ישראל המתעסקים\ות עם המאכל יטלו 'נעגל וואסר' לפני שיגעו בהאוכלין[33].
כ) "אסור להאכיל למי שיודע בו שלא נטל ידיו, משום 'ולפני עור לא תתן מכשול'"[34]. וכן "לא יתן לאכול אלא למי שיודע בו שיברך; ויש מקילין אם נותן לעני בתורת צדקה"[35]. ומ"מ לענין מסעדה הקילו הפוסקים, וכן הקילו להמארח מי שאינו שומר מצוות וחושש שייפגע אם יתבעו ממנו שיטול ידיו או שיברך לפני האכילה. ויש שהציע שאחד יברך בפניהם בקול 'שהכל נהי' בדברו' ויכוין להוציאם ידי חובתם[36].
כא) בימי תענית צבור מותר להכין אוכל עבור קטנים וכיוצא בהם[37]. ובדבר אירוע הקיים ביום צום במרכז של שומר תומ"צ, אך המוזמנים רובם אינם שומרי תומ"צ, האם רשאי בעל-הבית להכין כיבוד של אוכל ושתי' עבור מי שרוצה לאכול - הנה כאשר יודע שאם לא יגיש להם אוכל אזי ילכו לסעוד לבם במסעדה אסורה, כולי-עלמא יודו דעדיף שהוא יכין להם אוכל כשר. ובכל זאת נכון שיכריז ש"היום בלוח היהודי הוא צום"[38]. [אגב: כך גם יבינו האורחים למה מי מהנוכחים נמנע מלטעום כלום].
כב) במתכונת 'קבלת-פנים' (buffet, reception) שכיח שמציעים מיני מתיקה או פירות על מראות (mirror-tiles). מראות אלה צריכים טבילה, כדין כל כלי סעודה של זכוכית[39].
כג) כשמעניקים מתנה כגון כוס של קידוש, טס וכיו"ב, למי שיש לחשוש שלא יטבול הכלי, יכול לזכות הכלי להמקבל על ידי אחר, שהאחר יגביהנו בכדי לקנותו עבור המקבל-מתנה, ואז יטבלנו טרם נתינתה[40].
כד) במסגרת הסדנאות (Workshops) שעושים עבור ילדים, לאפיית מצות, עשיית שופרות, סחיטת שמן-זית וכיו"ב, צריך זהירות יתירה בסדור סדנא של עשיית יין. כי תיכף שייזל המיץ מסחיטת הענבים דינו כיין לענין מגע נכרי[41]. והרי שכיח שעם הילדים תבוא מורה או עוזרת נכרית, ואף נהג האוטובוס ייתכן שייכנס להשתתף בהסדנא עם הילדים. ואם יגעו הללו בהיין ייאסר, ונמצא שאנו מכשילים את הילדים בשתיית 'סתם יינם'.
*לזכות) בני הת' יעקב יוסף צמח בן חי' בתי', לרפואה שלימה וקרובה.
[1]ברמ"א (יו"ד סו"ס רפד) כתב שיש אומרים דאין לכתוב דברים של חול בכתב אשורית שכותבין בו התורה". ומוסיף על זה כ"ק אדמו"ר זי"ע (לקו"ש חכ"ד ע' 375): "לכאורה צ"ע אם רצוי להשתמש באותיות מתוייגות, לבר מסת"ם – ובפרט בגליון שאינו נשמר. אף שבנוגע לכתב מרובע פשט עתה ההיתר – אף שמקודם העדיפו כתב רש"י וכיו"ב". וע"ע שערי הלכה ומנהג (ח"ג ע' שלז-ח).
[2]אגרות) קודש (חי"ז ע' רלז – בקשר לחגיגת בת-מצוה). והנימוק הוא כדי שלא להעניק חשיבות ליום אידם ר"ל, ע"ש. וראה עוד 'אוצר מנהגים והוראות' (ע' נד-ה), הסתייגות על מה שבהזמנה לחתונה כתבו "שהוא יום חופשי מן העבודה".
[3]לקט) הוראות אודות הכנסת ספר-תורה מופיע ב'אוצר מנהגים והוראות' (יו"ד ע' ריב-ט).
[4]על) ההבחנה בין 'שמות' – שאסור למחקן, לבין 'דברי תורה' – שהאיסור הוא רק שלא לבזותן, ראה פרק 'כבוד תשמישי מצוה ו'שמות' ס"ו-ז.
[5]שהרי) העלון סופו להיזרק לאשפה כו', וכתב הרמ"א (יו"ד סי' רעו סי"ג): "ואסור לכתוב שם לכתחלה שלא בספר, דיוכל לבא לידי בזיון". וכ"ק אדמו"ר זי"ע עורר כמה פעמים אפילו בנוגע לשם ה' בלעז לכתוב G-d (ואף שרוב הפוסקים מקילים בזה – ראה פרק 'כבוד תשמישי מצוה ו'שֵׁמוֹת' הע' 5).
ויש לעיין לענין בדיעבד, האם חייבים לגנוז כל העלונים שבטעות מופיע בהם מן השמות הקדושים. וראה שו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סי' קלד) שדייק בלשון 'לכתחלה' שבלשון הרמ"א הנ"ל, אולי כוונתו שאין חובה לגונזו, ובלבד שיזהר בקדושת הדף.
[6] לקו"ש (חט"ז ע' 579) ; היכל מנחם (ח"א ע' קמא). הוראה דומה ניתנה לכו"כ.
[7]הר"א) פערל שי' – שליח בלונג איילאנד, נ.י.
[8]ע') רנח ואילך.
[9]במכתב-קודש (שבהערה הבאה) מזכיר הדרושים על 'מזמור שיר חנוכת הבית'. מאמר עם ד"ה זה - בענין חנוכת בית הכנסת ובית המדרש - מופיע ב'סדור עם דא"ח' (ערה ג ואילך, והוא נכלל ב'מאמרי אדמו"ר הזקן-תקס"ו' רג א). עוד מאמר – בלקוטי תורה (דברים צח ד ואילך).
[10]אגרות) קודש (כרך יט ע' ריב – ל'שיכון חב"ד-ירושלים'). שיחת כ"ק אדמו"ר זי"ע (בלתי מוגה) שאמר בעת הנחת האבן-פינה להרחבת בית חיינו 770 מופיעה ב'תורת מנחם-התוועדויות' תשמ"ח (ח"ד ע' 287 ואילך). באותו אירוע לא השתתפו תשב"ר בהנחת האבן-פינה. וילע"ע.
ובס' טעמי המנהגים (סוף ע' עג) מביא מקור להנחת אבן ראשונה על ידי אדם גדול, מהכתוב (שמואל-א יד, לה) "ויבן שאול מזבח לה' אותו החל לבנות מזבח לה'", שברד"ק שם הביא דרש, ששאול המלך נתן האבן הראשונה ואח"כ בנו הבונים עד כלותו.
ובטעם שלילת הנחת מגילה י"ל דהיינו משום 'חקות הגוי' – ראה ערכו באנציקלופדי' תלמודית (כרך יד, ערך 'חקות הגוים').
[11]לשוןלקוטי תורה (שבהע' 7) , ציינו כ"ק אדמו"ר זי"ע במכתבו לחנוכת הבית של בית ליובאוויטש בעיר פריז (אגרות קודש חכ"ח ע' לח ואילך). והמלקטים ציינו לתנחומא (בראשית ב); שאלתות דרב אחאי (ריש בראשית); רד"ק בס' השרשים (ע' חנך) – ראה ס' הבית (סי' כב הע' א).
ולהעיר מהמסופר על כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע (מגדל עז ע' רטו ואילך) שמיאן לומר סדרי המזמורים וכו' הכתובים בכמה ספרי האחרונים לומר בעת חנוכת הבית, כל שאין לדבר יסוד בגמרא, במדרש, בזהר או בעץ חיים, ע"ש.
המדובר בפנים הוא על חנוכת בית הכנסת, מוסד חינוך וכיוצא בזה. ועל הסעודה של חנוכת בית פרטי אי הוי סעודת מצוה - ראה מגן אברהם (סי' תקסח ס"ק ה); שו"ת חתם סופר (יו"ד סי' קלח – נסמן בשו"ת צמח צדק יו"ד סי' שא, ע"ש); ס' המנהגים-חב"ד (ע' 81 – ומקור הדברים באגרות קודש ח"י ע' ריט, וע"ש חי"ג ע' שיד ואילך); רשימת היומן (ע' רמב, וש"נ); ס' הבית היהודי (קרסיק, ע' 445 ואילך); ס' בנה ביתך (כפר חב"ד תשס"ז, ע' קכה-קלג); ס' הבית (שם ס"ח) וש"נ.
[12]ברכות) כד א.
[14]שו"ע אבן העזר (סי' כא ס"א) . בבית שמואל (שם סק"ד) התיר בקול פנויה. אך במשנה ברורה (סי' עה ס"ק יז) העיר שהפנויות שהן נדות הן מכלל העריות, "ובתולות דידן כולם בחזקת נדות הן משיגיע להן זמן הוסת". אכן בשו"ת באר שבע (באר מים חיים סי' ג) הוכיח לאסור בכל אשה לבד מאשתו וכו'. וע"ע בזה שו"ת שרידי אש (ח"א סי' עז). וזה לשון אגרות קודש (ח"י ע' רלח):
בהנוגע לההצגות שעורכות מזמן לזמן, בכלל נכון הדבר במאד מאד, אלא שיש להישמר מהענינים שדשים אותם בעקב אף שהם איסורי תורה, וכמו לא יהיה כלי גבר על אשה וגומר, ענינים של זמרה ברבים עניני תערובות וכיו"ב.
[דיעות שיש בשמיעת קול אשה איסור מן התורה הובאו באוצר הפוסקים (סי' כא ס"כ)].
וראה אגרות קודש (חי"ז ע' רלז – בדבר חגיגות פומביות של בת-מצוה):
נותנים בשיר קולם ובעוה"ר בהשתתפות נשים ובעיקר הבת מצוה והחבירות שלה, והרי בזה אין שייך פשרה שהרי הדין מפורש בשו"ע לאיסור מוחלט.
וראה שיחת ש"פ בלק תשד"מ ('התוועדויות' ח"ג ע' 2124) שמבאר ענין 'מילי דחסידותא' לענין ההרחקה מגילוי עריות, ומדגים מענין שמיעת תקליט של זמר אשה, שאע"פ שיש שקו"ט מצד הדין, אבל לכל הדיעות אין בזה משום "וכל מעשיך יהיו לשם שמים", ע"ש. [וראה בענין זה באוצר הפוסקים (סי' כא ס"ק כ אות ה); שערים מצויינים בהלכה (סי' ה ס"ק יד)]. וע"ע שיחת יו"ד שבט תשכ"ה סי"א ('תורת מנחם-התוועדויות').
על שלילת הדבר שילד ישחק ויציג תפקיד המן הרשע – ראה 'התוועדויות' (תשמ"ח ח"ב עמ' 413), נעתק ב'שערי המועדים-פורים' (ע' קג-ד).
[15]ואף) בכמה נשים משוררות יחד אין להתיר (שו"ת חתם סופר חו"מ סי' קצ). וראה אוצר הפוסקים (שם, אות ד).
[16]לבד) מבתו – עד י"א שנה שלמים (שלחן שלמה סי' עה ס"ג).
[17]הגרש"ז) אויערבאך זצ"ל (הליכות שלמה, סי' כ הע' כ). ואולי יסודו על דברי הבאר שבע הנ"ל. ולהעיר מלקו"ש (חי"ח ע' 448):
על פי שו"ע מבת ג' ויום א' כבר צריכה להתנהג בצניעות, וק"ו לבת עשר ויותר.. אבל שלא להכביד עול.. ולדבר בדרכי נועם.
לשון המכתב-קודש אינו מסגיר אם המדובר הי' בצניעות הלבוש, בקול או בדבר אחר. ולהעיר שגם לענין אמירת דבר שבקדושה נגד טפח מגולה דעת הגרש"ז אויערבאך (הליכות שלמה שם ס"ט) להחמיר בקטנה מגיל שלש, וכדברי המשנ"ב (סי' עה בביה"ל ד"ה טפח), ודלא כהחזו"א (או"ח סי' טז ס"ח) שהקיל בזה.
[18]בן איש חי (פ' בא סי"ג) . וראה פסקי תשובות (סי' עה סי"א).
[19]שו"ת אגרות משה (או"ח ח"א סי' כו) .
[20]דברים) כג, ה.
[21]שו"ע יו"ד (סי' קפב ס"ה) וברמ"א שם. ברמ"א (או"ח סי' תרצו ס"ח) מקיל להעושים כן בפורים "שאין מכוונין אלא לשמחה בעלמא". ונחלק עליו הט"ז (יו"ד שם, סק"ד), הובא בבאר היטב (או"ח שם). וכן נקט להחמיר כ"ק אדמו"ר זי"ע (אגרות קודש שבהערה 7). וראה שו"ת יחוה דעת (שבהע' 19) שהביא חבל של כעשרה פוסקים בזה להחמיר. וכ"כ להחמיר - לענין הצגות וכה"ג - בנטעי גבריאל (פורים, ע' תי).
וראה לקו"ש (חכ"ט ע' 271) שבית לימוד-תורה של נשים לא ייקרא 'כולל', כי שם זה משמש לגברים, "על דרך האיסור 'לא יהיה כלי גבר על אשה'".
[22]אג"ק שבהע' 7. וראה שוע"ר (סי' שטו ס"ג) : "כגון מחיצה שעושין בעת הדרשה להפסיק בין אנשים לנשים"; שערי הלכה ומנהג (ח"ג ע' רמג) – היתר בברית המועצות "לאור התנאים והקשיים המיוחדים במדינה זו . . אין להסתמך על היתר זה אף באותה המדינה, במדה והתנאים ישתפרו", ע"ש באורך, ואף שם דרש לסדר ישיבה נפרדת לנשים וגברים; לענין סדר ומנהגי 'ברכת החמה' (לקו"ש חכ"ב ע' 202): "צ"ל [צריך להיות] כפשוט אנשים בפ"ע [בפני עצמן] ונשים בפ"ע [בפני עצמן]".
[23]משנה (שבת קמח ב) ; שוע"ר (סי' שז סכ"ב).
[24]כן) כתב בחידושי הרשב"א (שם קמט א בא"ד לא לעולם), הביאו להלכה שו"ת מנחת יחיאל (ח"ב סי' קמו). וראה – לענין הרשימות של גבאי בית הכנסת, מי עלה לתורה וכו' – בס' שערי אפרים (שער י סל"ג).
[26]רמ"א (או"ח סו"ס שכב) . [סימן זה חסר בשוע"ר]. ובמשנה ברורה (שם ס"ק כד) הביא מס' נזר ישראל [כצ"ל, ולא 'נזר הקודש' כנדפס, והוא שם סי' מד הע' כח] ממשעות שו"ת שבות יעקב (ח"ג סי' כד), ויותר מפורש בס' החיים (סי' שכב – לח א), דאפילו כאשר התירו להגריל, היינו "להטיל גורל מתוך הספר כנהוג", אבל על ידי פתקים, שמבערב שבת כתבו שמו של כל אחד על פתק מיוחד, שאסור להגריל ביניהן בשבת [משום שטרי הדיוטות ומשום שמא יכתוב כשיחסר לו שם אחד מהם].
[27]לשון) הוראת כ"ק אדמו"ר זי"ע (שערי חינוך ע' רלח; 'התקשרות' מס' תשעב ע' 20):
העירותי כמה פעמים שבכל כיוצא בזה צ"ל הגרלת ספרי קודש, וק"ל.
עוד הביא ב'התקשרות' (שם) מענה למוסד שערך הגרלה על פרסים יקרי-הערך: "לכאורה, הוצאת הפרסים גדולה וביותר – ועל פי סברא, גם בהרבה פחות מזה ישיגו המקוּוה [=את התוצאה שלה הם מצפים מהפרסים]". ועדיין יש לברר אם הנידון היה פרס לתלמידים או למגבית של צדקה וכיו"ב.
[28]הוראת) כ"ק אדמו"ר זי"ע לנשי חב"ד, לונדון.
[29]מענה) חריף בשלילת פרס של כדורגל, באגרות קודש (כרך כח ע' רפט). ואף היתה הוראה להשמיד את המודעות בהן כבר נתפרסם אודות פרס זה ('צעירי אגודת חב"ד' ע' 134). לקט משיחות וכו' אודות כדורגל, כולל הלקחים החיוביים – ב'התקשרות' (מס' תשנו).
[30]בפירוש הכתוב (ויקרא יט, כו) "לא תעוננו" והכתוב (דברים טז, י) "לא ימצא בך . . מעונן", פירשו חכמים (סנהדרין סה ב) דהיינו אחיזת עיניים, והכי קי"ל (שו"ע יו"ד סי' קעט סט"ו). ובש"ך (שם ס"ק יז) בשם הב"ח, שנכלל באיסור זה גם מה שיעשה בקלות התנועה. ומחמת זה, בס' חכמת אדם (כלל עה, הובא בפתחי תשובה, יו"ד שם סק"ז) קורא תגר על הבדחנים שעושים מעשים כאלה לשעשע העם בהחתונות. וכן מפורש יוצא מהדוגמאות בספר המצות להרמב"ם (ל"ת לב), וממנו בס' החינוך (מצוה רנ): "וכן ישליכו טבעת באויר ואח"כ יוציאוהו מפי אחד העומדים לפניהם". וכ"כ בשו"ת יחווה דעת (ח"ג סי' סח), ושם אוסר אף להסתכל במעשיו, וכן אסר - אף ההסתכלות - בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' קכט:א).
ברם בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ד סי' יג) נקיט דאיסור אחיזת עיניים אינו כשעושה תנועות מהירות ביותר [דמאי שנא מהירות התנועה מזריזותו ומרוצתו של נפתלי בן יעקב ומהגבורה של שמשון. ברם, לענ"ד אין האיסור בהתנועה הקלה כשלעצמה, כי אם על ההתיימרות (בהדוגמא הנ"ל) שהוא הוציא טבעתו מפי העומד לפניו. לי"ר]. ולדעתו איסור אחיזת-עיניים הוא כשמשתמש לכך בכחות על-טבעיים, והוא חולק על הב"ח והש"ך (יו"ד שם) דנקטו לאסור מן התורה באחיזת עיניים מחמת מהירות התנועה. [וכבר קדמו הרדב"ז שכתב כדברים האלה בספרו מצודת דוד (מצוה סא)]. ה'אגרות משה' אינו מזכיר דברי ספר המצוות להרמב"ם וה'חינוך' הנ"ל, ולמעשה אף הוא נמנע מלהתיר הדבר, ע"ש. וראה ע' 'אחיזת עיניים' באנציקלופדי' תלמודית (כרך א ע' תסג ואילך).
רי"ש גינזבורג שליט"א ('פינת ההלכה' ב'שיחת השבוע' מס' 543; 'התקשרות' מס' תשעב) מביא שיש מתירים אם יסביר להנוכחים דרכי הערמה שלו, אך למעשה מורה שלא להזמין קוסם כזה, לפי שהרבנים המפורסמים באה"ק כבר אסרו זאת. [היתר זה כתב הגאון מקוטנא (יבין דעת, דף קיט ע"ג): "יראה דוקא כשאומר שעושה איזה פעולה, אבל כשאומר שאינו עושה שום פעולה רק שמטעה הרואים ואפ"ה אינם מרגישים, שרי. ועל זה סמכו בדורות הראשונים שעשו בדחנים מעשים זרים". ובשו"ת יביע אומר (ח"ה יו"ד סי' יד) הביא דבריו ודחאם]. [באגרות קודש (חט"ז ע' ל) כותב: "מזכיר על דבר קוסם, ולהבא בטח יבררו מקודם אם זהו באופן המותר על פי שו"ע (יו"ד סי' קעט)". ואולי כוונתו לדרך היתר הנ"ל]. וב'התקשרות' (גליון תתכג) מציין לס' צעירי אגודת חב"ד' (ע' 127), שם מופיע לשון מכתב כ"ק אדמו"ר זי"ע:
.. אין זה כלל ענינם של חב"ד – להתיר מה שאחרים נוהגים בהם להיפך בענינים כאלו.
[31]ברמב"ם (הל' ע"ז פי"ב הי"א) כתב שהכותב על בשרו אך לא שרט הוא פטור, דאיכא למשמע מלשונו שהוא פטור אבל אסור מדרבנן. ומכל מקום, במנחת חינוך (מצוה רנג סק"א) כתב דהיינו רק בכתב המתקיים ואינו יכול למחוק. וראה גם נו"כ הרמב"ם שם. [ולהעיר גם מפירוש הרא"ש (ב'טור הארוך' ויקרא יג, ה) שהסגרת נגע צרעת היינו "לעשות רושם סביבות הנגע לראות אם פשה". כתיבה על בשרו נזכר – לענין מלאכת שבת – במשנה שבת פי"ד מ"ד]. ברם מקום יש להסתייג בנוהג זה משום פחיתת הכבוד לה'צלם א-לקים' שעל פני הילד\הילדה.
[32]ברש"י (ויקרא יח, ג) : "ובחקותיהם לא תלכו: מה הניח הכתוב שלא אמר? אלא אלו נמוסות של הכנענים, דברים שהיו חקוקים להם, כגון טרטיאות ואצטדיאות", ומקורו בספרא שם [ועיין עוד ע"ז יח ב]. עוד נגעו בזה משום זכר לחורבן – ראה קיצור שו"ע (סי' קכו ס"ד, והוא מס' האשכול, הובא בב"ח (או"ח סי' רכד) ובחיי אדם (כלל סג סי"ז) שלא ילך לראות קניגנאות (hunt) של נכרים, ולא מחולתם [ריקודיהם], ואף יש בזה משום איסור 'מושב לצים' – ולכן אסר שם אף קניגנאות של ישראל. ובמגן אברהם (סימן שז ס"ק כב) כלל בזה גם ההולך לראות "מיני תחבולה" (ומקורו בגמ' ע"ז שם). (שם ממשיך: "ולא ידענא מי התיר להם בפורים. ואפשר שנמשך להם משחוק שעושים זכר לאחשורוש". ומשמע קצת שבא להתריע על המקילים בפורים לבקר בטיאטרון). ובגדר 'תחבולות' מדגים החיי אדם (שם) המרקדים על החבל (tightrope). וכתב המשנה ברורה (סי' שז ס"ק נט): "ובעוונותינו הרבים כיום נעשה דבר זה כהפקר אצל איזה אנשים, לילך לבית טרטיאות. והכתוב (הושע ט, א) צווח ואומר "אל תשמח ישראל אל גיל וכו'".
מישהו רצה לומר שהאיסור הוא בימיהם, כאשר מעשה האצטדיונים היה קשור לעבודה זרה, משא"כ בזה"ז. ומדברי כל הפוסקים הנ"ל – וגם מסברא - לא נהירא לחלק בזה.
אכן מסתבר שכל זה הוא באופן שכל המתאספים מתענגים בראיית מופע מרכזי, משא"כ באתר בילוי (amusement park) – שכל אחד מתענג בעסק שלו, דאולי משום 'מושב לצים' איכא בזה אבל משום הליכה בחקותיהם אולי אין בזה. אכן הערך החינוכי בביקור כזה בודאי צריך עיון. ומהוראות המזכירות לבית ליובאוויטש דפק"ק לונדון – בערך בשנת תשכ"ח – לכלול בתכנית בניית בית הספר גם בריכת-שחייה (swimming pool) אף כי עד אז היו שוכרים בריכה מהעירייה בכל עת שהתלמידים היו צריכים שיעור בשחייה. והנימוק: שלא להרגיל הילדים לבקר באתרי ספורט כו' גם שלא בהשגחת המלמד או המורה. וד"ל.
[33] ראה שוע"ר (מהדו"ב סי' ד ס"ב) : ".. וכל שכן שצריך ליזהר מאד שלא ליגע קודם נטילה בשום מאכל או משקה שלא לטמאם, וצריך להזהיר הנשים על זה ביותר כי רוב תיקון המאכלים הוא על ידן. אבל לנגיעת נכרי אין לחוש..", וכן הוא לשון אדה"ז בסדורו (סוף פיסקא 'הלכות נטילה שחרית'). ולענין דיעבד, אם להתיר מאכל שנגע בו מי שלא נטל שחרית – ראה פסקי תשובות (סי' ד ס"י), וילע"ע.
[35] שו"ע או"ח (סי' קסט ס"ב) ; רמ"א שם.
[36] ראה פסקי תשובת (שם ס"ק ג' וד') .
[37]ראה שוע"ר (סי' תריא ס"ט) . ובפרי מגדים (מ"ז סו"ס תריב) העלה לאסור לנגוע במאכלים שלא לצורך אף בד' צומות שהן מדרבנן. ומוכיח כן מדין חמץ של נכרי שנתגלגל לגגו של ישראל בפסח, שעליו לדוחפו בקנה לגגו של הנכרי, ולא יטלטלנו - שמא יבוא לאוכלו (שו"ע או"ח סי' תמו ס"ג ובנו"כ שם; ובשוע"ר שם ס"ז). ומוסיף הפרי מגדים: "ומשמע אף חמץ נוקשה דרבנן". ובשוע"ר (שם) מבחין בין נגיעה לבין התעסקות. ומשמע שם דהאידנא שנהגו לאסור קניבת ירק ביוהכ"פ, אסור להתעסק בהכנת אוכל לא רק משום איסור הכנה מקודש לחול כי אם גם מחשש שמא יבוא לאכול, ומותר רק להכין עבור קטנים כו' (ע"ש היטב). ומ"מ יתכן שבצום דרבנן לא היה מחמיר כל כך. ואכן למעשה לא ראיתי - בשאר צומות - מי שיימנע מלהכין אוכל במשך היום עבור הערב. אך יש לדחות שגם זה נחשב 'לצורך'. וילע"ע.
[38]הפוסקים) דנו על מסעדה אם מותר שתישאר פתוח ללקוחות ביום צום. אלא שהם סמכו גם על ההבדל בין מתנה למכירה, דקיל (ראה הנסמן בפסקי תשובות סי' תקמט הע' 8), וזה לא יועיל בנדו"ד, משא"כ החישוב להצילם ממאכלות אסורות (ראה כעין זה בפסקי תשובות סי' קסט הע' 13. אלא דאינהו לא מיירי בצום, כי אם לענין אכילה בלא נט"י וכו').
[39]שמעתי) ממורי הוראה.
[40]בס' טבילת כלים (סוף פ"ח) כתב שהנותן לא יטבילנו, כי ביחס אליו אין זה כלי סעודה. ועל הסברא לזכותו אליו על ידי אחר, הביא בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שיש לחשוש שמא יש להמקבל כלי כזה וכיו"ב, ויחזור וימכרנו לאחר. ברם בתשובת הגרש"ז (במהדורת תש"מ, בע' רלט) נראה שכתב זאת כלימוד זכות על הנותן בלא טבילה, שלא ייחשב כמכשיל את המקבל. אבל אם ירצה לטרוח ולהטביל הכלי – על זה קאי הגרש"ז. ומסתבר שבמעניק כוס של קידוש וכה"ג לבעה"ב אמיד או לנער בר-מצוה, אינו חייב לחשוש שימכרנו לאחר. ומה גם כאשר חרט על הכוס שמו של המקבל וכו'.
[41]ראה שו"ע יו"ד (סי' קכג סי"ז) . וע"ש (סי' קכד ס"א) שאף תינוק עובד כוכבים אוסר היין בשתיי'.
Download PDF