*לזכות) הת' יעקב יוסף צמח בן חי' בתי', לרפואה שלימה וקרובה.

[1]) שוע"ר סי' תקפה ס"ה ["אבל אם יודע לברך, יברך בעצמו ולא ישמע ממי שכבר יצא ידי חובתו". וצריך ביאור דיוק הלשון "ולא ישמע", כי לכאורה עיקר החשש הוא מצד המברך, שכאשר שמעון יודע לברך אין חיוב הערבות חלה על ראובן. וילע"ע].

המטה אפרים (שם ס"ו) מחלק בין אם השומעים הם עשרה - שאז נהגו שיברך להם התוקע בכל אופן, או פחות מעשרה - שאז כשכולם יודעים לברך לא יברך להם התוקע, ואדה"ז לא חילק בזה. (ולהעיר משוע"ר סי' ריג ס"ו, שדין 'ברוב עם הדרת מלך' חל אף כשאין עשרה). והחיי אדם (כלל קמא ס"ז, הובא במשנ"ב או"ח שם ס"ק ה) הביא למעשה המנהג (המוזכר בשו"ת תרומת הדשן סי' קמ) שהתוקע מברך עבור השומעים בכל אופן. ואילו אדה"ז לא הביא מנהג זה.

[2] תורת חיים (פעסט - סי' תקפה אות ד) , הובא בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סי' נג אות ט), וכן משמע מהמטה אפרים (שם). וראוי לצרף שיטת המקילים שמי שיצא י"ח רשאי לברך ולהוציא אף מי שיודע לברך (ראה שוע"ר סי' ערב סוף קו"א ב, וש"נ).

[3]) ראה שו"ע או"ח סי' תפד ובט"ז שם סק"ג. ובלשון שוע"ר (שם ס"ד): "ואם הם אין יודעים לברך ברכת המזון יקרא הוא עמהם כל ברכת המזון מלה במלה. ואינו כמברך לבטלה כיון שהן עונין אחריו כל מלה ומלה, והרי הוא כמקרא את הקטן ומלמדו ברכת המזון אחר אכילתו". אבל שלא בעת קיום המצוה אסור לגדול המתלמד לבטאות את השמות כתקונן (שוע"ר סי' רטו ס"ב). ועיין עוד אגרות קודש ח"ג ע' קלח שמטעים: "דכיון דאפשר ללמדו בעת החיוב, אין לעשות זה - עכ"פ מדרבנן - בזמן הפטור. משא"כ קטן..".

אך יש להסתפק לענין אשה שאינה יודעת לברך, האם רשאי גבר ללמדה הברכה בעת קיומה מצוה שאינה חייבת בה.

[4]) בביאור תקנת רבי אבהו בקיסרין (ר"ה לד א) לתקוע תשר"ת, תש"ת ותר"ת, הרי לדעת הרמב"ם הלכות שופר פ"ג ה"ג היינו לאפוקי מספיקא דאורייתא (ראה שוע"ר סי' תקצ ס"ב). אבל יש אומרים (רב האי גאון) שמן התורה בין שברים בין תרועה הכל נקרא תרועה, ותקנת רבי אבהו היתה שלא ייראה כמחלוקת בעיני ההמון. וראה שוע"ר סי' תקצב ס"ד שעל פי שיטה זו יש שהנהיגו לתקוע ל'מלכיות' רק תשר"ת, ל'זכרונות' תש"ת ול'שופרות' תר"ת, כי "מראין ב'תקיעות מעומד' שכל ספיקות התרועות הן נקראים 'תרועה' ואדם יוצא בהן ידי חובתו . . כדי להראות שכל אחד ואחד מסדרים הללו הן נכונים וכשרים".

ומ"מ מסכם שם (ס"ה) שהמנהג לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת בכל אחת מג' הברכות "הוא המובחר שבמנהגים". ועוד ועיקר: להלן שם ס"ז כתב: "..התקיעות שחייב לשמוע מן התורה דהיינו תשר"ת ג' פעמים תש"ת ג' פעמים תר"ת ג' פעמים..". ומשמע דנקיט לעיקר כשיטת הרמב"ם. וכן מבואר מדבריו בסי' תקצו ס"א, שהל' קולות שלאחר התפלה הן "לפי שחוששין שמא מקצת הציבור לא שמעו כל התקיעות כראוי וכהוגן, ויצאו בשמיעת תקיעות אלו".

המצדדים להקל: שו"ת קנין תורה (ח"ג סי' עט), על יסוד המטה אפרים (סי' תקפו ס"ז, סי' תר סק"ז) שבמצבים מסויימים הקיל לתקוע י' קולות, וביסס זאת על דברי ר' שמואל בר נחמני (ר"ה לד א) שבין ג' פעמים תר"ת הרי רק "אחת מדברי תורה ושתים מדברי סופרים". אך בפסקי תשובות (סי' תקצ הע' 2) מציין שבכף החיים (סי' תקפו סק"מ) הבין שגם המטה אפרים התכוין שיתקע ל' קולות. וראה גם חידושי המשניות של הצמח צדק רפ"ד דר"ה.

[5] פרי מגדים (סי' תקפט א"א סק"ד) , אף שמסיים "וצ"ע בזה". וראה שוע"ר סו"ס קסז: "אבל לקטנים רשאי לברך כל ברכת הנהנין כדי לחנכן במצוות", ומאי שנא ברכת המצוות מברכת הנהנין. ובס' מטה אפרים (סי' תרכה סנ"ט) כתב שמי שכבר יצא יכול לברך ברכת 'לישב בסוכה' עבור קטנים בני חמש או שש - כל חד לפום חורפיה. אבל בהערת המחבר שם (אלף למטה סוף אות צח) חזר ופקפק בזה. וע"ע ס' חנוך לנער (לרי"י בלוי, פי"ד הע' ו). ולענ"ד לא גרע מלימוד הברכות אתו, שמותר ללמדן לו כתקונן אף שלא בעת המצוה (כבשוע"ר סי' רטו שבהערה 2), כל שכן בעת קיום המצוה.

[6]) כדין התוקע לאשה גדולה (שוע"ר סי' תקפט ס"ב). בס' חנוך לנער (הנ"ל, פכ"ב הע' ז) נוטה להחמיר שמי שכבר יצא לא יתקע עבור קטנה. ומסתבר שלעת הצורך יש להקל בזה, ובלשון שוע"ר (שם) "כדי לעשות [לה] נחת רוח".

[7]) שוע"ר שם, שלפי מנהג אשכנז מברכות הנשים על מצות - עשה שהזמן גרמן אע"פ שאינן חייבות בהן. אכן להמחבר שם ס"ו אין האשה מברכת על מצות שופר. ומ"מ החיד"א (ברכי יוסף או"ח סי' תרנד סק"ב, הובא בכף החיים סי' תקפט ס"ק כג) הורה - על פי דברי שו"ת מן השמים סי' א - שהנשים רשאות לברך על השופר ועל הלולב.

[8]) שו"ת מנחת יצחק ח"ג סו"ס נד - לענין הברכות של קריאת המגילה. ואף כי טעמו הראשון אינו כמסקנת שוע"ר סי' ריג (הנ"ל הע' 1), אבל עדיין שייך הטעם של זילותא כו' שהביא שם בשם הקרבן נתנאל (מגילה פ"א אות ס) בשם התוספות (סוכה לח א ד"ה באמת), שחילקו בין המוציאה את חברתה לבין המוציאה את הרבים.

[9]) כמבואר בהע' 4 שהעיקר הוא שלצאת ידי חובת המצוה מן התורה חייב לשמוע ל' קולות. ומה גם כי באשה יש אומרים שאין לה לברך על מצות - עשה שהזמן גרמא, אם כן הבו לן שלא להוסיף להקל לברך על ספק קיום מצוה של תורה.

[וראה כעין זה קצת בס' ארץ צבי - מועדים (להרה"ג מקאזיגלאוו) ע' קטו, הובא בנטעי גבריאל - ד' מינים פמ"ד הע' כב, שאין לאשה ליטול ד' מינים שהם כשרים רק על ידי הדחק, כי אצל הנשים אין כאן דחק, שהרי מן הדין היא פטורה, ע"ש].

[10]) שו"ת מנחת שלמה ח"א סוף ע' סד, וע"ש ע' סו בשוה"ג.

[11]) החיי אדם כלל קמב סי"ב מצריך בזה האופן לחזור על התקיעה הראשונה, לפי שלדעת רש"י (שהתרועה היא של ג' טרומיטין) הרי התרועה בת ג' טרומיטין מפסקת בין התקיעה הראשונה להתרועה של ט' טרומיטין (שהוא אורך התרועה לדעת התוספות). אך להעיר שהמחבר סי' תקצ ס"ג, בהביאו ב' השיטות באורך התרועה, הזהיר רק שלא לעשות באופן שיהיה דלא כמר ודלא כמר. וכן הוא בשוע"ר שם ס"ז. ומשמע דבדיעבד כל שעשה באופן שיוכשר לדעת אחד משניהם די בכך. ואכן צ"ע מה שלא החמירו בזה בספק של תורה. ואולי יש כאן ספק ספיקא, כי אולי התרועה של תורה היינו גנוחי גנח וכו'. וע"ע בכללי ספק - ספיקא בשדי חמד (קונ' הכללים מע' ס כלל מג - כרך ג ע' תרח במהדורת קה"ת). וילע"ע.

גם המהרש"ם (דעת תורה על או"ח, סימן הנ"ל בסופו) מקיל בזה מטעם כוונת התוקע, כי "יש לומר דאם רצה לעשות ט' כחות אם כן לא נתכוין לצאת בג' כחות, ואם כן ממילא לא יצא בזה לכולי עלמא, ולא הוי הפסק". וע"ש לענין יו"ט שני, וכן בהערת המו"ל - בשם ס' הדרת קודש (מונקאטש תר"ס). [ובס' מקראי קודש - ימים נוראים ע' נב דחה סברא זו, כי אף שלא הצליח תחלה לתקוע רק ג' טרומיטין, הרי בעת תקעו כל קול קצר התכוין בו למצוה, ורק שלא עלה לו מנין הקולות כהוגן]. וכן הקיל בנדון דידן - מטעמים אחרים - בס' מחשבות בעצה (ברדיטשוב תרס"ב) סי' כ (ע' יט).

[12]) כי כן משמע קצת בשוע"ר שם סי"ז, ואין בזה טירחא יתירה.

[13]) מנהגי מהרי"ל, שוע"ר סי' תקצא סוף סי"ד. ומבואר בדברי המגן אברהם סי' תקפט סק"ד שגם התוקע עבור הנשים יזהר בכך, וכן כתב בקצור שו"ע סי' קכט סי"ט. ג' שעות הללו הן שעות זמניות, והן נחשבות - כדין סוף זמן קריאת שמע של שחר - מהנץ החמה עד שקיעתה (קונ' בירורי מנהגים - מועדים (צפת תשס"ו) ע' 117 ואילך).

[14]) פשוט שאין בחשש ג' שעות הראשונות לדחות מצוה של תורה. וחזי לאצטרופי שיטת ס' המנהיג והלבוש שחשש ג' שעות הראשונות שייך לתפלה דוקא, לא לתקיעת שופר (ראה שדי חמד מע' ראש השנה סי' ב סי' מ - כרך ו ע' א'תו במהדורת קה"ת).

ויש להסתפק בדין חולה ר"ל, אם עדיף שיאכל לפני תקיעות או עדיף שישמע התקיעות ביחיד בג' שעות ראשונות. ומסתבר להעדיף שיאכל לפני התקיעות. וראה נטעי גבריאל - ר"ה פ"מ ס"א.

[15]) מטה אפרים סי' תקפה ס"ט. והעיר הרש"ד לוין שי' היכן מצינו כזה, כי בכוונה שלא לצאת בספירת העומר (ראה שוע"ר סי' תפט סי"ב, וש"נ) היינו שלא תהא מצוה כלל, ואילו כאן הוא מכוין בתקיעות הללו למצוה - להשומע, ויחד עם זה רוצה הוא להתנתק מהמצוה כעת. ושוב ציין שמצינו כן לענין הבדלה (שוע"ר סי' רצו סי"ז).

[16]) מטה אפרים סי' תקפח ס"ב. וע"ע נתיבים בשדה השליחות ח"א ע' קעב הע' 19.

[17]) ראה נטעי גבריאל - ר"ה פ"מ הע' ח, וש"נ.

[18]) וראה הערה 14.

[19]) רמ"א סי' תקצב ס"ב, שוע"ר שם ס"ז. ובלבוש שם ס"ג הטעים דהיינו "כדי לערבב השטן שלא יקטרג עליו בשעת תפלתו" (וכן הוא להלן בשוע"ר שם, בחצע"ג).

[20]) ראה שוע"ר סי' תקצא ס"ג שאמירת הפיוטים נחשבת להפסק בתפלה.

[21]) שוע"ר סי' תקצו ס"א, ומקורו בערוך (ע' ערב הא'), הובא בתוד"ה שיעור ר"ה לג ב, וע"ש. וראה כוונות בזה על פי קבלה במשנת חסידים (מסכת יום ראש השנה פ"ט מ"ט ואילך). ביאור "מאה פעיות שפעתה אם סיסרא" - ראה ס' הליכות עולם (לרז"ד סלונים) ע' רג.

[22]) המנהג של ק"ל קולות מופיע גם במשמרת שלום (קוידנוב, סי' מא ס"ו), אך שם כתב שנהגו לתקוע ה'שברים' קצרות, לצאת לדעת רש"י (הנ"ל הע' 11). ומנהגנו הוא כמ"ש בשוע"ר שם "לפי שחוששין שמא מקצת הציבור לא שמעו כל התקיעות כראוי וכהוגן..". ומבוסס בזה המובא באוצר מנהגי חב"ד ע' קלח, שבל' קולות הללו יעשה השברים - תרועה בנשימה אחת "משום ששייכים לתקיעות דמיושב". ויש לעיין אודות היחיד שהוא בטוח ששמע התקיעות הראשונות כהוגן, האם גם הוא יתקע לעצמו ק"ל קולות. וראה סעיף הבא.

בפתחי עולם סי' תקצב סק"ז הביא בשם א"א שלא להפסיק בדיבור עד לאחר השלשים קולות שתוקעים לאחר התפלה. וראה אוצר מנהגי חב"ד שם שכן נהג כ"ק אדמו"ר זי"ע, פרט לשנת תשנ"ב שהפסיק לאחל 'יישר כח' להכהנים. [בס' א"א [=אשל אברהם של הפמ"ג] לא מצאתי דבר זה. והעירו לי שאולי צ"ל ח"א, ואכן בחיי אדם כלל קמא ס"ט כתב שלא להשיח עד לאחר הקולות שתוקעין לאחר התפלה].

[23] בערוך (שם) : "ואלו י' [=קולות, בנוסף על צ' הקולות שעל הסדר] אינין כשגומרין כל התפלה, קל תקועייא דיחידאי, מתבעי למהוי י' תשר"ת תש"ת תר"ת והן ק'" (ובתוספות שם - בשינוי לשון). רמז בדבריו לעובדא דיבנה, ר"ה ל א: כי מסיים שליחא דציבורא תקיעה ביבנה - לא שמע איניש קל אוניה מקל תקועיא [דיחידאי]! [וכך הבין גם רב האי (הובא בטור סי' תקצו, וראה להלן) שתקיעות הללו לא היו של חיובא. ברם בתוספות שם ד"ה וביבנה פירשו ש'תקיעא דיחידאי' היינו של אלה שלא שמעו עדיין התקיעות. וראה פני יהושע וערוך לנר שם].

ובעל המאור (ר"ה יב א בדפי הרי"ף) פירש אף דברי ר' יצחק ר"ה טז א ואילך "למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין - כדי לערבב השטן", ש'יושבין' היינו התקיעות שעל סדר התפלה, ו'עומדין' "היתה מנהג בידם שהיו תוקעין אותה כשהיו יוצאין מבית הכנסת. ומצאתי סעד לדברי בחבורי הגאונים, כדאמר רב סעדיה ז"ל 'אחר תפלת המוסף מריעין תרועה גדולה לערבב השטן' . . ואמר רב האי ז"ל אין אנו עושין בתורת מנהג ולא שמענו שאבותינו נהגו כן, אלא שיחידים מתעסקין בהן כל אחד ואחד כתאותו..". (מקור זה לתקיעות של רשות הובא במשמרת שלום שבהערה הקודמת).

ובס' נטעי גבריאל - ר"ה פס"ו הע' א כתב ש"כן נהג מו"ר מפאפא והרה"ק מסקולען [לתקוע] לעצמם" [הדגשה שלי, לי"ר].

[24]) חיי אדם כלל קמא ס"א וס"כ; משנה ברורה סי' תר סק"ז. דבריהם נמשכו אחר מה שהביא מהט"ז שם סק"ב לענין מי שהגיע לידו שופר בסוף יום ב' דר"ה שחל ביום ו' וכבר קיבל שבת מבעוד יום. ובמטה אפרים סי' תרא סי"ג כתב שבכהאי גוונא יתקעו רק י' קולות. ואכמ"ל.

[25]) ראה שוע"ר סי' תקיח ס"א, וש"נ.

[26]) שוע"ר סי' תקפג ס"ז.

[27]) 'סדר תשליך' שבסדור אדמו"ר הזקן.

[28]) וכן נהג כ"ק אדמו"ר הריי"ץ נ"ע בהיותו בניו יארק - ראה לקו"ש חי"ד ע' 382, אוצר מנהגי חב"ד ע' קמה, וראה ס' המלך במסיבו ח"ב ע' רסה. וראיתי לרשום עובדא עם הר' יעקב יהודה העכט ע"ה, כפי ששמעתי כעת מפי בנו, הרב שמעון שי':

באיסט - פלעטבוש, מקום בית הכנסת של הרב העכט, אין נהר באיזור, והקהל נהגו להיאסף אחרי הצהריים של יום ראש השנה לומר תהלים בצבור, ואילו הרב העכט העדיף ללכת להשתתף בתהלוכת - תשליך של כ"ק אדמו"ר זי"ע, שהיתה אל גן הבוטאני, במרחק של כמה מיל. אך בא לתשומת לבו שהעדרו מהביהכ"נ בעת אמירת התהלים בצבור יגרום חלישות למנהגם הטוב, ועל כן בערב ראש השנה ביקש מכ"ק אדמו"ר שיורה לו מה לעשות. ענה לו רבינו שיישאר בביהכ"נ שלו, ולעת התשליך יגש אל הכיור שבביהכ"נ ויפתח הברז, והרי כל המימות שבעולם הם מחוברים זה לזה, ויגיד סדר תשליך, ובמשך השבוע ילך לתשליך כרגיל [הדגשה שלי - לי"ר]. למחרת ירד גשם עז וכשכ"ק אדמו"ר הגיע לגן הבוטאני היו השערים סגורים וכו' (כרשום באוצר מנהגי חב"ד ע' קמג ואילך). למחרתו אמר כ"ק אדמו"ר להרב העכט: "אתמול חיפשתי אותך". ע"כ.

[29]) ראה כף החיים או"ח שם סוס"ק ל אודות ירושלים ת"ו - שאין שם נהר ואף לא מעינות. וע"ע נטעי גבריאל - ר"ה פס"ט ס"ו - ז, וש"נ.

[30]) נטעי גבריאל - יום הכיפורים פ"י סי"ז, וש"נ. מקור הנוסח שבפנים: קונטרס 'קידוש ותפלות - ראש השנה - שמחת תורה' עם תרגום אנגלי (מרכז לעניני חינוך, נ.י. תש"ג, ע' 10).

[31]) שוע"ר סי' תריב ס"ז, וש"נ.

[32]) שוע"ר סי' מו סוס"א. ובדעתו לחזור ולהריח בהם לאחר זמן, דעת המגן אברהם סי' ריז סק"ב שמברך שנית, ואילו להט"ז סי' תרלט סק"כ מהני ברכתו לכל היום. וע' בזה מטה אפרים סי' תרכב ס"ג; קצות השלחן סי' סב הע' יט; אגרות קודש ח"ג ע' ריא [שערי הלכה ומנהג ח"א ע' לט, והופיע לראשונה בלקו"ש ח"ד ע' 1363].

[33]) ראה שוע"ר סי' תרכד ס"ד ואילך, וש"נ.

[34]) שוע"ר שם סוס"ה. אכן יש מקילים בזה - ראה משנ"ב שם סק"ז ובשעה"צ אות ט. ואכמ"ל.

[35]) ראה פסקי תשובות סי' רחצ. וע"ש דהיינו דוקא בנורה שיש בתוכה חוט של ברזל שהוא לוהט (incandescent), אבל אין לברך על אור פלורעסענט.

[36]) אע"פ שעל האש של סיגריה אי אפשר לברך 'בורא מאורי האש', כי לא נעשה לאורה - ראה שוע"ר סי' רחצ סט"ו ואילך, אך לענין 'נר ששבת' הרי מבואר במגן אברהם סי' תרכד סק"ד בשם תר"י שגחלים שהיו בוערים כל היום יכול להדליק מהם נר במוצאי יו"כ ולברך עליו.

[37]) ס' המנהגים - חב"ד ע' 59. וראה אוצר מנהגי חב"ד ע' רלא ואילך.

[38]) ספר הבהיר סי' מט. ובמהדורת מרגלית: סי' קלח.

[39] ראה פרי עץ חיים שער התפילה פ"ז (יט א) , וש"נ. וראה כעין דבריהם ברמב"ן שמות יז, יא; וביתר ביאור בריקאנטי שם.

[40]) ברכות לב ב.

[41]) אגרות קודש שבהערה 32, בציטוט מפרי עץ חיים שם. וע"ש ששיער אורך התפלה "לאלו שמאריכים" "כיון דאפקא משתים - אוקמא אשלש".