רב אזורי - עומר, אה"ק
העירני חכם א', שבס' המנהגים עמ' 81 נעתק ממכתבו של הרבי: "בעליה לתורה ביום זה עצמו אם הוא יום הקריאה, או בשבת שלפניו[1] באם אינו יום הקריאה".
ואילו בסה"ש תשמ"ח ח"ב עמ' 406, "מנהגי יום הולדת" ס"א: "לעלות לתורה ביום השבת שלפני יום ההולדת, וכשיום ההולדת חל ביום הקריאה - גם ביום ההולדת עצמו", ע"כ.
ולכאורה יש כאן שני שינויים, הדורשים ביאור:
השינוי למעשה בין המקורות אודות יום השבת שלפניו[2]: לפי ס' המנהגים עולים רק באם יום ההולדת אינו יום הקריאה, ולפי סה"ש תשמ"ח עולים תמיד (ובזה משתווה למנהגנו ביארצייט[3], שעולים תמיד בשבת שלפניו[4], ואם חל ביום הקריאה עולים גם ביום זה עצמו).
השינוי בחשיבות העלי' בימים הללו: לפי ס' המנהגים - עיקר העלי' היא ביום ההולדת עצמו, ורק אם אינו יום הקריאה עולים בשבת שלפניו; ואילו לפי סה"ש תשמ"ח - העיקר הוא העליה ביום השבת שלפניו[5], והעלייה ביום ההולדת עצמו היא רק באם חל ביום הקריאה.
והרב הנ"ל מציע, שכיוון שהרבי כותב על מנהגי יום הולדת "מנהג אנ"ש בזמן האחרון", שלכתחילה תיקן הרבי רק כמ"ש בס' המנהגים, ולאחר שהעניין נתקבל בחביבות רבה בין אנ"ש והוסיפו בזה "באתערותא דלתתא", אישר זאת הרבי.
בנוגע למעשה - לכאורה, הליקוט שבסה"ש מוגה, והוא משנה אחרונה.
[1]) אגב, באחת השנים דיבר הרבי בשבת שלפני יו"ד שבט, שהעלייה בשבת שלפניו שייכת יותר לקריאת שחרית מאשר לקריאת מנחה (סה"ש תשמ"ח עמ' 221 סוף הערה 2).
[2]) בקובץ 'הערות הת' ואנ"ש' דישיבת חב"ד צפת, גיליון עה, הביאו שבשנים הראשונות (לפני תשט"ו) הורה הרבי לעלות לתורה לאו דווקא בשבת שלפניו אלא ביום הקריאה (שני וחמישי) שלפניו, ולאחר מכן הורה לעלות בשבת שלפניו (אלא אם יום ההולדת חל ביום הקריאה), ומאוחר יותר הורה לעלות בשניהם.
[3]) ס' המנהגים עמ' 79. ועד"ז חתן לפני חופתו, כמבואר בשיחת ש"פ חוקת י' תמוז תשמ"ה.
[4]) ולכאורה, ממה שביו"ד שבט ההוראה היא (שם עמ' 95) לעלות (רק) בשבת שלפניו [אף אם נאמר שלא נקבע לעלות בימות החול כיוון שקשה שכל הציבור יקיים זאת], מוכח שזו העלייה העיקרית.
[5]) וראיתי בא' הקובצים שהרבי הורה ביחידות לא' מאנ"ש שיום הולדתו בר"ח תמוז, שיעלה לתורה בשבת שלפניו, ולא הזכיר כלל את העלי' ביום ההולדת עצמו.
Download PDF