רב ומו"צ – לונדון, אנגליה
עבד ע"ז באונס אם נחשב כעוע"ז ואם זקוק למיתה לגמר כפרתו
א. ברמב"ם הל' יסודי התורה (פ"ה ה"ד): כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו, וכל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ונהרג ולא עבר הרי זה קידש את השם . . וכל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ועבר ולא נהרג הרי זה מחלל את השם, ואם הי' בעשרה מישראל הרי זה חילל את השם ברבים ובטל מצות עשה שהיא קידוש השם ועבר על מצות לא תעשה שהיא חלול השם, ואעפ"כ מפני שעבר באונס אין מלקין אותו ואין צריך לומר שאין ממיתין אותו בית דין אפילו הרג באונס, שאין מלקין וממיתין אלא לעובר ברצונו ובעדים והתראה.
ובשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סי' קכט) כתב שמלשון הרמב"ם משמע שאין בעובד ע"ז באונס איסור ע"ז כלל, "דהא כתב 'וכל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ועבר ולא נהרג ה"ז מחלל את השם', ולא כתב שהוא עובר על אותה העבירה וגם שהוא מחלל את השם, אלמא דאותה העבירה אינו עובר כלל רק זה דמחלל את השם . . ולכן ברור שלרמב"ם ליכא איסור ע"ז כלל אלא רק לאו דלא תחללו[1] . . וממילא לענין התשובה צריכה לא מחטא ע"ז אלא מחטא חילול השם", ע"ש בארוכה.
וכ"כ הגרמ"פ בספרו דברות משה (עמ"ס גיטין ח"א סי' כז הערה קכט), בדרך אפשר עכ"פ, ש"גם בהג' דברים שיהרג ולא יעבור ג'כ שגם עלייהו ליכא חיוב הלאוין שנאמרו בהם בעצמן . . אלא שיש על האדם חיוב העשה ונקדשתי ול"ת דלא תחללו" [וראה גם שו"ת חמדת שלמה או"ח סי' לח].
עוד יצא בשו"ת אגרות משה שם לדון בדין מי שעבד ע"ז באונס, אם טעון מיתה לגמר כפרתו, ע"פ הא דקיי"ל בברייתא דארבעה חלוקי כפרה (יומא פו, א) ד"מי שיש חילול השם בידו אין לו כח בתשובה לתלות, ולא ביוהכ"פ לכפר, ולא ביסורין למרק, אלא כולן תולין ומיתה ממרקת", והסיק מסברא: "פשוט . . [ד]הוא רק על חלול השם ברצון, אבל באונס מיתה כיון שעל אונס אין עונשין, גם השי"ת בעונש החמור שנאמר בחלול השם לא יעניש . . אף שמסתבר ודאי שיש בדיני שמים עונש גם על זה מאחר שעל זה נאמר לאו [דלא תחללו], אבל לא יהי' בזה החומר דעונש חלול השם", ע"ש.
קיצור: האגרות משה העמיד שני יסודות: (א) שמי שעוע"ז באונס אינו נחשב כעובד ע"ז כלל; (ב) דאף שנחשב כמחלל את השם מ"מ כיון שחילל את השם באונס מתכפר לגמרי בלא מיתה.
שקו"ט ביסודו הראשון של האג"מ
ב. והנה בשו"ת אגרות משה שם נשאל "בדבר האשה וילדותי' שהיו נחבאות בשעת הגזירות בבית עכו"ם אחד וכאשר עבר איזה זמן כפאה שיקבלו את דת הנוצרית ואם לא ימסור אותה ואת הילדות להנאציס להורגן ולא יכלה לעמוד בנסיון גדול הזה והסכימה וקבלם לדת הנוצרית בלא גלח אלא בעצמו זרק עליהם מים והוליכן לבית התיפלה, ותיכף אחר ישועת השי"ת שבו לדת ישראל בריש גלי והן שומרי דת בכל הענינים" – אם יש להצריכן טבילה ע"פ הא דקיי"ל (טושו"ע יו"ד סי' רסח סי"ב): "ישראל מומר שעשה תשובה . . מדרבנן יש לו לטבול ולקבל עליו דברי חבירות בפני שלשה".
והביא דברי הרשב"ש (סי' סח) הו"ד בפתחי תשובה (יו"ד שם סק"י) שכתב "דבני המומרים הערלים הנקראים אנוסים כשבאים לחזור בתשובה אין להודיעם מצות קלות וחמורות ועונשן ואין לבהלו אבל יש למושכו חסד ואין צריך טבילה". וביאר דברי הרשב"ש עפמ"ש בשיטת הרמב"ם שאין בעובד ע"ז באונס איסור ע"ז כלל, ועפ"ז מובן שאינן צריכות טבילה כדין מומר.
ויש להעיר שאפילו אם צדקו דברי האג"מ בדעת הרמב"ם, הרי כתבו כמה ראשונים (נימוקי יוסף, רמב"ן ור"ן ועוד) הו"ד בבית יוסף (יו"ד סי' קנז) דהא דקיי"ל בשלש עבירות החמורות שיהרג ואל יעבור עליהן אפילו שלא בשעת השמד הוא "משום דהני לאו משום חילול השם הוא דאסירי אלא מפני חומר עצמן, הילכך בכל ענין אסירי", ולפי דבריהם נראה ברור שהעובד ע"ז באונס אכן עובר על איסור ע"ז, ודלא כמ"ש האגרות משה בדעת הרמב"ם.
שקו"ט ביסודו השני של האג"מ
ג. והנה בגליון האחרון הצעתי, אגב השקו"ט בסוגיא אחרת, להביא סמוכין לשיטת האג"מ מדברי הרמב"ם (הל' תשובה פ"א ה"ד) שהעתיק את ארבעה חלוקי כפרה (שבסוגיא דיומא הנ"ל) וכתב בזה"ל: "בד"א בשלא חילל את השם בשעה שעבר, אבל המחלל את השם אע"פ שעשה תשובה וכו' אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות". וכתבתי שמלשון הרמב"ם, שהוסיף על לשון הגמרא את התיבות "[חילל את השם] בשעה שעבר", משמע דלא מיירי במי שעשה "דברים אחרים שהן בכלל חילול השם . . אע"פ שאינן עבירות", כי אם במי שעשה עבירה אחרת שיש בה גם משום חילול השם. ובאמת מי שחילל שם שמים מבלי שיעשה עבירה (אחרת) אינו זקוק ליסורים כדי שתוגמר כפרתו. ולפי זה, אם נקבל דברי הגרמ"פ (הראשונים) הנ"ל דמי שעובד ע"ז באונס "אינו עובר כלל" על איסור ע"ז (כי אם על הלאו דלא תחללו), נמצא מבואר מדברי הרמב"ם (בהל' תשובה) שבכה"ג מתכפר לגמרי בלא מיתה.
ושוב ראיתי שבספר עבודת המלך על הרמב"ם שם כתב שהרמב"ם "דייק לכתוב . . חילל את השם בשעה שעבר דבעינן דוקא חילול השם עם עבירת האיסור וזהו חילול השם הנזכר בה"י אבל לא אותו חילול השם שבהי"א שאינה בשעה שעבר". והן הן הדברים שכתבתי.
אבל למרות שמצאתי תנא דמסייע לי, נראה שאין הדברים ניתנים להאמר כלל, ונסתרים הם מתלמוד ערוך בסוגיא דיומא הנ"ל, שם מפורש בהמשך להברייתא דד' חלוקי כפרה: "היכי דמי חילול השם, אמר רב, כגון אנא אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר", אשר מזה מבואר שגם בחילול השם בהנהגות "שאינן עבירות" טעון המחלל מיתה לגמר כפרתו. וכ"מ בפי' הר"ח יומא שם ובסמ"ג מל"ת ב.
ויעויין גם בבית יעקב (למהר"י בירב) על הרמב"ם שם (נדפס ברמב"ם הוצאת פרדס, ירושלים תשט"ז), שכתב בפירוש דברי הגמרא שם ש"אל תחשוב שחלול השם תלוי בהעברת לאוין או כריתות ומיתת בית דין שאין הדבר תלוי בזה שאפשר שהוא לא יעבור על שום דבר מן הכתוב בתורה ולא יכופר לו עד שימות . . ומפני זה שאלו בגמרא היכי דמי חלול השם ולא עבר על שום עבירה והשיב כגון אנא דנקטינא בשרא וכו' שאין בכאן שום עבירה אלא מפני הרואים", ע"ש.
הערה על יסוד השני הנ"ל מדברי החינוך
ד. והנה יעויין בספר החינוך בביאור מצות קידוש השם (מצוה רצו) שהביא [רק] דיני יהרג ואל יעבור [ולא הביא כלל מצות קידוש השם ואיסור חילול השם ב"דברים אחרים . . שאינן עבירות"], וסיים את דבריו בזה"ל: "ונוהגת מצוה זו בכל מקום . . ועובר עלי' ולא קידש השם במקום שחייב לקדשו ביטל עשה זה, מלבד שעבר על לאו דלא תחללו את שם קדשי . . ועוון חילול השם גדול וחמור עד מאד, עד שאמרו ז"ל שאין כח בתשובה ויוהכ"פ ויסורין לכפר אלא במיתה"[2].
ונראה מבואר להדיא מדברי החינוך, שגם מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ועבר ולא נהרג ה"ה בכלל מה שאמרו שאין לו כפרה גמורה עד שימות, ודלא כמ"ש באג"מ.
)
*) לע"נ הת' מנחם מענדל אבערלאנדער ע"ה, נקטף בדמי ימיו ביום ו' עש"ק, טו"ב שבט ה'תשע"ב. ת.נ.צ.ב.ה.
[1]) ודלא כמ"ש בבאר יהודה על הרמב"ם (להרב אברהם שלוזאווער) ח"א (ווארשא תרמ"ה), הל' יסודי התורה שם, דיש לומר בדעת הרמב"ם ד"היכא דהוי הדין למסור נפשו עובר גם על גוף העבירה, מלבד עבירה דחילול השם וקידוש השם, דאהדרי' לאיסורא".
ועוד יש להעיר לכאורה ממ"ש הרמב"ם (הל' נשיאת כפים פט"ו ה"ג):"העבירה כיצד . . כהן שעבד עבודה זרה בין באונס בין בשגגה אע"פ שעשה תשובה אינו נושא את כפיו לעולם . . ושאר העבירות אין מונעין" (וע"ש בנו"כ הרמב"ם ובשו"ת חכם צבי סי' יג). ומשמע מזה שגם העובד ע"ז מאונס – עבירת עבודה זרה בידו. ודו"ק. ויש להאריך בזה. ואכ"מ.
[2]) ולהעיר גם מלשון החינוך מצוה רצה: "ואם עבר ולא נהרג כבר חילל את השם ברבים, ועבר על אמרו ולא תחללו את שם קדשי, וחטאו עצום מאד".
Download PDF