בספר "שערי הלכה ומנהג" הוספות ומילואים שיצא לאור זה עתה, בקטע הראשון שבספר בענין סדר אמירת ברכות השחר (ע' כה) איתא: "מנהגינו לומר בבית בהשכמה כל סדר ברכות השחר, פ' העקידה, ק"ש (עם פרשה ראשונה - בכוונה לצאת ק"ש בזמנה) וסדר הקרבנות וכו' עד הודו, ובביהכנ"ס מתחילים מ"הודו", שלא כמנהג העולם שאומרים ברכות השחר בביהכ"נ וקוראים רק פסוק ראשון של ק"ש כו'".

והמקור לזה צוין בסוף הספר לס' "ניצוצי אור" ע' 74, והוא שם במכתב רבינו מי' סיון תשל"ו אל הרב מאיר לובין, וקטע זה נכתב בהמשך למ"ש לפני זה "בנוגע לזמן ק"ש של שחרית, כנראה לא ידוע לכת"ר אשר מנהגנו" וכו' ומסיים "ולכן איפכא מסתברא, שיותר קרוב לעבור זמן קריאת שמע בשבת ויו"ט על פי מנהג העולם וד"ל".

ולכאורה משמע שעיקר הכוונה באגרת זו היא לבאר כיצד אנו מקיימים ק"ש בזמנה, אך חידוש גדול נוסף כאן, שאומרים בבית את כל הקרבנות עד "הודו", דלכאורה אין זה מתאים עם אמירת "איזהו מקומן" ברבים ואמירת הקדיש אחרי ברייתא דר' ישמעאל. וכי הכוונה היא שרק הש"ץ אומר את הברייתא דר"י בבית הכנסת?

ויש להעיר, שמכתב זה נדפס מתוך ארכיון המזכיר הר"נ מינדל ע"ה, ואפשר שזו מהדו"ק שלא נשלחה אל השואל כמו שהיא, ולכן צ"ע אם אפשר ללמוד מזה הלכה למעשה בניגוד לנהוג בדרך כלל. ולא באתי אלא להעיר.