כתב האדה"ז בשו"ע סימן תע"ה סעיף ל"ב וזלה"ק: "ואין חיוב אכילת מצה אלא בלילה הראשון בלבד שנאמר בערב תאכלו מצות, אבל שאר כל הלילות וכל הימים אינו מוזהר אלא שלא לאכול חמץ דהיינו שאם רוצה לאכול פת שנילושה במים יזהר שלא תבא לידי חימוץ אלא יאפנה כשהיא מצה שלא נתחמצה עדיין, ועל זה אמרה תורה שבעת ימים תאכל מצות, כלומר, ולא חמץ. אבל אם לא רצה לאכול כלל פת שנילושה אלא שאר מיני מאכלים הרשות בידו", עכלה"ק.

ואח"כ ממשיך בסעיף ל"ג וז"ל: "ואם נאנס ולא אכל מצה בלילה זה אין לו תשלומין בשאר לילות וימים, לפיכך כשאוכל מצה בשאר לילות וימים אינו מברך על אכילת מצה אף שלא אכל מצה עדיין מכניסת הפסח ולא בירך עליה", עכ"ל.

ואינו מובן הלשון "לפיכך כשאוכל מצה בשאר לילות וימים אינו מברך על אכילת מצה", שמשמע מכאן שמצד שאין לו תשלומין באם נאנס ולא אכל בלילה הראשון זהו ההסבר שלכן אין מברכים על אכילת מצה בשאר לילות וימים, לכאורה אינו מובן מה הקשר וההסבר.

ועוד אינו מובן, שמשמע מהלשון של אדה"ז שבאם כן היו מברכים כל שבעת הימים על אכילת מצה היה הדין שאם נאנס ולא אכל בלילה הראשון, שהיה יכול להשלים בשאר הימים, הלא בסוכה רואים שהגם שמברכים כל שבעת ימי הסוכות ברכת לישב בסוכה, בכל זאת ההלכה בפשטות היא, שאם לא אכל בלילה הראשון כזית בסוכה, שלא יוכל להשלים בשאר הימים והלילות. וכך מובא במס' סוכה כז, א. וכן מובן בפשטות בשו"ע וכן בשו"ע אדה"ז סי' תרל"ט שמשמע שהלכה היא שא"א להשלים.

ובכלל אינו מובן, שמשמע כאן מלשון אדה"ז שהיות ואינו יכול להשלים כשנאנס ולא אכל בלילה, מצד זה אינו מברך כל שבעת הימים על אכילת מצה כולל כשנאנס, הלא לכאורה מה שאינו מברך על אכילת מצה בשאר הימים הוא מצד שזה רשות, כמבואר בסעיף ל"ב שהבאנו בתחלת דברינו, שאכילת מצה בכל שבעת הימים זה רשות, וא"כ לכאורה היה צריך להביא הדין שאין מברכים בשאר הימים בסעיף ל"ב, שהיות שבשאר הימים מצות אכילת מצה רשות לכן אין מברכין בשאר הימים חוץ מלילה הראשון. ובסעיף ל"ג רק להביא הדין שהיות ואם נאנס ולא אכל בלילה הראשון אינו יכול להשלים בשאר הימים, ולכן אין יכול לברך גם כשנאנס ולא אכל בלילה הראשון בשאר הימים, על אכילת מצה מצד שאינו יכול להשלים.

[והנה במ"מ וציונים של הרב אשכנזי שליט"א מובא שמקורו של האדה"ז בהלכות אלו הוא החק יעקב] וכך כתב החק יעקב בסימן תע"ה סעיף כד, ז. [לא כפי הלשון והסדר של אדה"ז]:

שבהתחלה כתב על מה שכתוב בשו"ע בסימן תע"ה סעיף ז' ש"אין חיוב אכילת מצה אלא בלילה הראשון" ועל זה כתב החק יעקב בס"ק כ"ד וז"ל: "אלא בלילה הראשון וכתב הכלבו סי' נ', ומה"ט אין מברכין על אכילת מצה רק בלילות הראשונות לפי שמכאן ואילך רשות", עכ"ל, ואח"כ ממשיך ומסביר למה אין מברכין. ובהמשך מביא החק יעקב מתוס' בסוכה כז, א. תוס' ד"ה חזר בו שכתבו, דאם לא אכל מצה בלילה הראשון אין לו תשלומין בשאר ימי הפסח. וע"ז כתב החק יעקב וז"ל: "ונ"ל ללמוד מזה דמי שלא אכל מצה בלילי הפסח משום איזה אונס, ששוב כשאוכל מצה אינו מברך על אכילת מצה כיון שהיא רשות ואין לו תשלומין", עכ"ל. וא"כ רואים מהחק יעקב שמחלק הנ"ל לשני סעיפים, קודם כותב על זה שהחיוב אכילת מצה הוא רק בלילה הראשון ושאר הימים זה רשות ולכן אין מברכים בשאר הימים. ואח"כ מביא מדברי התוס' שגם אם נאנס בלילה הראשון ולא אכל מצה לא יכול להשלים בשאר הלילות והימים, ומזה לומד החק יעקב שגם בנאנס ולא אכל בלילה הראשון אינו מברך בשאר הימים והלילות.

אבל מלשון אדה"ז משמע שמזה שאם נאנס ולא אכל מצה בלילה הראשון אינו יכול להשלים בשאר הימים והלילות באכילת מצה, מזה לומדים שבשאר הימים והלילות אין מברכים על אכילת מצה כולל גם כשנאנס בלילה הראשון אין מברכים בשאר הימים והלילות על אכילת מצה.

והנראה לבאר כל זה, דהנה במס' סוכה כז, א. מבואר במשנה מחלוקת רבי אליעזר וחכמים שרבי אליעזר אומר שי"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה. וחכ"א אין לדבר קצבה חוץ מלילי יו"ט ראשון של חג בלבד, ואח"כ באותה משנה מובא "אמר רבי אליעזר מי שלא אכל (לילי) יום טוב הראשון ישלים לילי יו"ט האחרון של חג. וחכמים אומרים אין לדבר תשלומין, ועל זה נאמר מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות".

ובגמ' מובאת בהתחלת הסוגיא טעם המחלוקת בין רבי אליעזר וחכמים, שחכמים לומדים מהג"ש ט"ו ט"ו מחג המצות מה להלן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות אף כאן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות. ורבי אליעזר לומד מתשבו כעין תדורו, עיי"ש.

ובהמשך שם הגמ' מביאה הסיפא של המשנה שרבי אליעזר סובר מי שלא אכל בלילה הראשון יכול להשלים בלילה האחרון, ומקשה הגמ', והא אמר רבי אליעזר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה, ומתרצת הגמ' שאמר בירא, אמר רב אמי חזר בו רבי אליעזר, ורש"י מפרש שם שרבי אליעזר סובר כמו חכמים שאין לדבר קצבה, כלומר שאין חיוב לאכול י"ד סעודות אחד ביום ואחד בלילה אלא החיוב הוא לאכול רק בליל יו"ט הראשון כמו חכמים, רק שרבי אליעזר סובר שאפשר להשלים שאם לא אכל בלילה הראשון, שאפשר להשלים בלילה האחרון [ועיי"ש במהרש"א ובמהרש"ל].

אבל תוס' שם בדף כז בד"ה 'חזר בו רבי אליעזר' חולק על רש"י וסובר, שרבי אליעזר אומר שאפשר רק להשלים החיוב של י"ד סעודות בלילה האחרון היות והי"ד סעודות לא חייבים לאכול בסוכה, ולכן אפשר להשלים בלילה האחרון. אבל מצות אכילה בסוכה בלילה הראשון, שצריך לאכול בסוכה דוקא אי אפשר להשלים בלילה האחרון שאז אין חיוב סוכה.

והתוס' מוסיפים בזה"ל "ועוד כיון דממצה ילפינן לא מצינן שיהא אפשר להשלים למצה של לילה הראשון של פסח", עכ"ל התוס'.

ולכאורה מאין לתוס' שיותר פשוט שאין תשלומין ללילה הראשון של פסח באכילת מצה בשאר הימים, ממצות אכילת סוכה בלילה הראשון ששם אינו פשוט שאין תשלומין למצות אכילת סוכה בלילה הראשון בשאר הימים, עד שצריך להביא ראיה מפסח, הלא לחכמים שם וכן אליבא דרבי אליעזר שחזר בו אליבא דרש"י, גם בשבעת ימי סוכות הדין של תשבו בסוכות זה רשות, כלשון הגמ' בסוגיא, תשבו כעין תדורו מה דירה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל אף כאן כו', וא"כ אינו מובן למה במצה זה יותר פשוט בתוס' שאי אפשר להשלים את מצות אכילת מצה בלילה הראשון, יותר ממצות אכילת לילה הראשון של סוכות, גם כאן זה רשות וגם כאן זה רשות.

אלא על כרחך צריך לומר שהיות ובסוכה יש דין ברכה שמברכים לישב בסוכה כל שבעת הימים, לכן אולי אפשר להשלים. אבל במצה שאין דין ברכה במשך שאר שבעת הימים ולכן זה פשוט שאי אפשר להשלים, כלומר אם לא אכל בלילה הראשון שאי אפשר להשלים בשאר הימים, אבל בסוכה שיש ברכה בשאר שבעת הימים כמו שהובא לעיל מחק יעקב בשם הכלבו וכן יעויין בשו"ע הל' סוכה סי' תרל"ט ס"ק י"ז במ"א ובחת"ס שם. ולכן אולי יהיה אפשר להשלים בשאר הימים.

ולכן כתבו התוס' שבמצה זה פשוט שאי אפשר להשלים אכילת מצה בלילה הראשון היות ולא מברכים בשאר הימים, משא"כ בסוכה אולי היו יכולים להשלים, גם אליבא לדרבנן עכ"פ בשבעת ימי הסוכות [לא כמו שיטת רבי אליעזר לפי ההו"א אליבא דהתוס' ואליבא דרש"י לפי המסקנא גם בליל חג האחרון] רק כמובן אחרי שלומדים בג"ש ט"ו ט"ו מחג המצות ולכן כמו שבחג המצות אי אפשר להשלים מצות אכילת מצה בלילה הראשון כך בסוכה אי אפשר להשלים מצות אכילת סוכה בלילה הראשון בשאר הימים, אבל בלי הגז"ש יכול להיות שהיה אפשר להשלים בסוכה מצד שמברכים כל שבעת הימים 'לישב בסוכה'.

ולפי"ז אפשר להסביר מש"כ בשו"ע אדה"ז בסעיף ל"ג שהיות ואינו יכול להשלים את מצות אכילת מצה בלילה הראשון לפיכך אין מברכין בכל הימים על אכילת מצה כולל גם כשנאנס, היות שכל הלימוד שאם נאנס באכילת מצה בלילה הראשון אינו יכול להשלים, כמו שכתבו התוס' שזה דבר פשוט הוא מזה שאין מברכים על אכילת מצה כל שבעת הימים, כמו שהסברנו בשיטת התוס' שזה החילוק בין סוכה למצה שבמצה זה יותר פשוט שאי אפשר להשלים.

ולכן כתב האדה"ז בסעיף ל"ג הלשון לפיכך אין מברכים כל שבעת הימים כולל כשנאנס כי הדין הזה שאין מברכים, נלמד מהדין שזה פשוט כשנאנס באכילת מצה בלילה הראשון אינו יכול להשלים יותר ממצות אכילה בסוכה בלילה הראשון, שזה מצד שבמצה אין מברכים וא"כ לומדים מהל' זו שאין מברכים אבל מצד רשות לבד לא הייתי לומד שאי אפשר להשלים, כי גם בסוכה הוה כך, שזה רשות.

וכמובן שעכשיו שלומדים בג"ש ט"ו ט"ו מחג המצות שמה להלן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות, אף כאן, לומדים גם מזה שכמו במצה אי אפשר להשלים כשלא אכל, כן גם בסוכה וכמו שכתבו התוס'.

ולפ"ז יתורץ הקושיא שהקשינו על האדה"ז שמשמע שמצד שאי אפשר להשלים במצה לכן אין מברכים כל שבעת הימים כולל כשנאנס. שאלנו, שגם בסוכה אי אפשר להשלים ובכל זאת מברכים, ולפי מה שכתבנו מובן בפשטות, שזה לומדים בג"ש ט"ו ט"ו מחג המצות, וכמו שבמצה א"א להשלים כך גם אי אפשר להשלים בסוכה שזה לומדים בגז"ש מחג המצות, אבל מזה שבמצה פשוט שאי אפשר להשלים יותר מסוכה הוא אך ורק מצד שבמצה אין מברכים כל שבעת הימים משא"כ בסוכה, ולכן מדוייק היטב הלשון בשו"ע אדה"ז.

והביאור בזה עפ"י הסברא אפשר לומר שבסוכה היות ומברכים כל שבעת הימים לישב בסוכה, (ועיין בחתם סופר בשו"ע הל' סוכה סימן תרל"ט על המ"א ס"ק י"ז שהבאנו לעיל, וכן החק יעקב בהל' פסח סימן תע"ה ס"ק כ"ד) מצד שזה מצוה חיובית הישיבה בסוכה כל שבעת הימים, א"כ לכאורה הוי אותו מצוה כמו בליל א' דחג הסוכות ולכן אולי אפשר להשלים,

ועל זה בא הלימוד ט"ו ט"ו מחג המצות, שבלילה הראשון זה חיוב נפרד, האכילה בסוכה, ועל דרך שמבואר בר"ן שם בסוכה ועוד ראשונים וכן בשו"ע סימן תרל"ט ובשו"ע אדה"ז סי' תרל"ט ס"ק י"ז, שבלילה הראשון צריך לאכול דוקא פת, וכן לפי דיעה אחת אפילו כשיורדים גשמים, חייב לאכול בסוכה, שזה דין מיוחד אכילה בסוכה, ואין כאן הענין של תשבו כעין תדורו שזה דין בשאר הימים, עכ"פ לפי הדיעה שאפילו כשיורדים גשמים חייבים לאכול בסוכה, ועל החיוב המיוחד הזה לומדים ט"ו ט"ו מחג המצות שבלילה הראשון חובה, ומכאן ואילך רשות, שהמצוה המיוחדת אכילת פת בלילה הראשון, הדין הזה בשאר הימים רשות וממילא אי אפשר להשלים כמו במצה.

ולפי"ז יובן הדיוק בגמ' שם בסוכה כז, א. שלומדים ט"ו ט"ו מחג המצות מה להלן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות, אף כאן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות, שלכאורה אינו מובן מה צריכה להוסיף הגמ' שבסוכה מכאן ואילך רשות. [ועיין בלשון אדה"ז בשו"ע הל' סוכה סי' תרל"ט ס"ק י"ז שמביא רק הלשון לילה הראשון חובה ואינו מסיים מכאן ואילך רשות].

הלא הדין שמכאן ואילך רשות לומדים רבנן באותו סוגיא כמה שורות לפני זה, מתשבו כעין תדורו מה דירה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל אף בסוכה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל. וא"כ מה צריכה הגמ' להביא הלימוד שמכאן ואילך רשות.

אלא הביאור בזה שהדין חיוב ישיבה בסוכה, בשאר שבעת הימים, זה דין של אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל מצד תשבו כעין תדורו. אבל החיוב המיוחד של דין אכילת פת בסוכה בלילה הראשון האם גם זה נמשך כשאר הימים, ועל זה באים ללמדינו שהחיוב המיוחד הזה בשאר הימים הוי רשות וממילא לומדים מזה כמו שכתבו התוס', שכמו שבמצה אי אפשר להשלים אכילת מצה כולל כשנאנס ולא אכל גם דין אכילה בסוכה החיוב המיוחד הזה אי אפשר להשלים בשאר ימי הסוכות ויש עוד להאריך בזה.