שו"ע או"ח סי' קנג סעי' י"א: "בית הכנסת או לבנים ועצים מבהכ"נ ישן שסתרו יכולים ליתן במתנה דאי לאו דהוה להו הנאה מניה לא הוו יהבי ליה הדר הוי ליה כמכר וכן יכולים להחליפן באחרים והם יוצאים לחולין אבל אסור למשכנן או להשכירן או להשאילן אפילו ע"י ז' טובי העיר שעדיין נשארים בקדושתן שאין כאן דבר אחר שתחול קדושתן עליו. הגה"ה ודוקא בדרך שמורידן מקדושתן אבל מותר להשאיל אפי' ס"ת לקרות בה אפי' משל רבים ליחיד (ב"י בשם א"ח).

המקור לזה הוא דברי רבא במס' מגילה כו, ב' "האי ביה כנישתא חלופה וזבונה שרי אגורה ומשוכנה אסור מאי טעמא בקרושתיה קאי כו' מתנה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי מאן דאסר במאי תפקע קדושתיה ומאן דשרי אי לאו דהוה ליה הנאה מיניה לא הוה יהיב ליה הדר הוה ליה מתנה כו'".

והנה הר"ן הביא קושיית הרמב"ן "כיון דבעי מידי דתתפקע ביה קדושתו נהי דמתנה כזביני היכי תיפקע קדושתו בההיא הנאה והא כבר אכלוהו ואינה בעולם כו' והר"ן ממשיך להדיא תשובת הרמב"ן דכל הענין הוא משום אכחושי מצוה וע"כ מה שחלקו במתנה מאן דאסר סבר שאין אנשי העיר רוצים שיפקעו ז' טובי העיר מצוה אא"כ יפקעו אותה על מצוה אחרת ומאן דשרי סבר אי לאו דיהיב להו מידי דדבר מצוה כגון תיבה ומטפחת או ספרים לא הוו מסכימים ז' טובי העיר לתת לו בית הכנסת זו הלכך כזביני הוא ושרי דלאו גרועי מצוה היא. והיינו שהר"ן אינו סובר כטעם הרמב"ן והוא סובר דבבית הכנסת ודכותיה כיון שעיקרו עשוי לומר בו דבר שבקדושה הטילו בו חכמים קדושה מדבריהם ואפילו התנו עליו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר אי אפשר שתפקע קדושתו בכדי מפני כבוד הקדושה שיש בו מיהו לאחר שהטילו קדושתו על הדמים, קדושת דמים קלושה מקדושת בית הכנסת לפי שדמים אלו לא עמדו לדבר שבקדושה וע"כ אם ימכרו אותו שבעת טובי העיר במעמד אנשי העיר יכולים להפקיע לקדושת ביהכ"נ בכדי וע"כ מאן דשרי במתנה סביר דמפקעה אההיא הנאה דהנה להו מנה שהרי הן כמחויבים לשלם לו גמול וכיון דמפקיע גמירי דהיינו ההיא הנאה אע"פ שיצאה לחולין אין בכך כלום, שרשאין הן בכך ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר" ע"כ דברי הר"ן.

ויש לחקור בהא דכתוב בשו"ע סי"א "אבל אסור למשכנן" (לביהכ"נ לא לבנים ועצים), האם הפירוש הוא שאסור ליתן הבית הכנסת להמלוה להשתמש בו בזמן שהמלוה ממתין ומצפה לקבל המעות בחזרה, ובאופן שלא הוה רבית, (וכגון שהמלוה מנכה הנאת ההשתמשות מהחוב) ומ"מ אסור משום שיש עדיין קדושה בבית הכנסת ואסור להשתמש בבית הכנסת, אבל לפי זה במקום שהמלוה אינו ממתין לקבל המעות י"ל שקדושת הבית הכנסת תתפקע על ההיא הנאה דהוה להו מנה שהרי הן כמחויבים לשלם גמול כו'" וכדלקמן.

דהנה במקום שאנשי קהילה עשו מארדגעז' על הבית הכנסת כדי להשתמש בכסף על הוצאות בית הכנסת, אע"פ שע"י המארדגעז' הם משכנו את בית הכנסת לבנק, מ"מ כל הזמן שהקהילה משתמשים עם הביהכ"נ אין שום שאלה, ואם ח"ו הקהילה לא תוכל להמשיך לפרוע את החוב, לכאורה נוכל לומר כדברי הר"ן במתנה דמפקיע הקדושה אההיא הנאה דהוה להן מהבנק שהרי הקהילה הם המחויבים לשלם להבנק תגמול עבור ההלואה הגדולה, שהם קיבלו מהבנק.

וע"כ אם הבנק לוקח את בית הכנסת אין שום חסרון כיון שכבר נפקע הקדושה, וגם לפי דרך הרמב"ן אין שום שאלה שכיון שהקהילה השתמשו במעות הבנק עבור דברים הקשורים לביהכנ"ס א"כ לא שייך אכחושי מצוה, וכנ"ל, וכל זה שלא כדברי האגרות משה שאסור למשכן בית הכנסת לבנק ואינו מותר ליקח מארדגעז' עבור בית הכנסת אלא קודם שנעשה בית הכנסת עיין שם כל דבריו, שהוא כותב זה בפשיטות ובלי להביא ראיה לדבריו ועיין בביאור הלכה ד"ה למשכנן שהוא הביא תשובת בית דוד שמותר למשכן חפץ כסף של קודש לבטחון למלוה בלבד ושלא ישתמש בהן כלל, ודבריו הרי הן קצת סמך לדברי.